איפה הוא, הקאובוי הקלאסי שלי?

סיימתי אוניברסיטה רגילה, המשכתי לתואר שני, ואני עובדת ומנסה לפרנס את עצמי בכבוד ולא ממלצרות. יחד עם זאת, עם כל הכבוד לפמיניזם (ויש כבוד), כשיצאתי עם בחור שנראה כי מסלול חייו מוביל לשום מקום - מצאתי עצמי מפוחדת. אני רוצה מישהו שאפשר לסמוך עליו. ואתם, מה אתם רוצים?

בסוף שנות ה-90 תהתה הזמרת האמריקנית פאולה קול לאן נעלמו כל הבוקרים. פאולה שרה על אשה החולמת להתחתן עם קאובוי, מעין ג'ון וויין הרפתקן, ומגלה בדיעבד שגבר חלומותיה אינו עומד בציפיות שתלתה בו. באותו שיר, שנאמר עליו שהוא אנטי פמיניסטי בעליל, מבטיחה פאולה לבעלה שכל עוד הוא ישלם את החשבונות היא תגדל את הילדים, תשטוף את הכלים, תבשל את הארוחות ותספק אותו בלילות. פאולה לא באמת מתכוונת לזה, שהרי אחרי כל בית בו היא מבטיחה לנקות ולבשל בא פזמון בו אנחנו מבינים שהיא כבר מאסה בתפקיד עקרת הבית והיא מבכה על מותה של ההרפתקה שכבר לא תקרה לה. מבכה על לכתו של חלום איש המרלבורו שלה.

 

אז מה פאולה באמת רוצה? מה אני רוצה? לא מזמן שמעתי שיר ברדיו שהתחיל במילים: "הנה סיימת את בית הספר למשחק ואת יכולה להתחיל למלצר". ובכן, אני לא סיימתי את בית הספר למשחק. סיימתי אוניברסיטה רגילה, המשכתי לתואר שני, ואני עובדת ומנסה לפרנס את עצמי בכבוד ולא ממלצרות. יחד עם זאת, עם כל הכבוד לפמיניזם (ויש כבוד), כשיצאתי עם בחור שנראה כי מסלול חייו מוביל לשום מקום - מצאתי עצמי מפוחדת. האם אני יכולה לפרנס משפחה בעצמי? האם אני בכלל רוצה בכך?

 

ברור לי שתמיד אעבוד, שכן אנחנו חיים במדינה בה לא ניתן לחיות ממשכורת אחת, ואין כל סיבה שנטל הפרנסה יהיה רק על הגבר בבית. ברור לי שתמיד אעבוד, מפני שאני אוהבת את עבודתי ואוהבת להתפתח. וברור לי שתמיד אעבוד, מפני שהשקעתי רבות בלימודים ובהכשרה וישיבה בבית ללא מעש משמעה יריקה בפרצוף של הוריי שחינכו אותי לעבודה ושהשקיעו משאבים רבים על מנת שאזכה לחינוך הטוב ביותר. ובכל זאת.

 

מי חושב על פרנסת משפחה אחרי חודש?

מאחר שהקשר הנ"ל היה בחיתוליו, החלטתי להניח למחשבה בצד. מי חושב על פרנסת משפחה אחרי חודש? חשבתי לעצמי. אבל אז הצטברו מספר גורמים נוספים.

 

הגורם הראשון היה שהבחור שלי לא הוציא אותי לשום מקום – לא לקפה, לא לסרט, לא למסעדה. מקסימום למלא דלק ולקנות במבה בקיוסק הקרוב לביתו.

 

הגורם השני הוא הבלגן. וכשאני אומרת בלגן אני לא מתכוונת לכמה עיתונים זרוקים בסלון. אני מתכוונת למיני תוהו ובוהו. אם בפעמים הראשונות הוא עוד ניסה לסדר קצת את הבית, אז בפעם השלישית או הרביעית שבאתי כבר מצאתי כלים בכיור, שהייתי רשאית לשטוף בעצמי, רצפה מטונפת מבוץ, שערות ויתר שאריות וכאוס בכל החדרים, כאילו פרצו לו אתמול לדירה והוא עדיין בטלפון עם המשטרה.

 

כיצד כל זה מתקשר לג'ון וויין? האם ג'וני עושה ספונג'ה לפני שמגיעות אליו אורחות הביתה? האם הוא לוקח אותן להוריו לחמין של שבת? אני באמת לא יודעת.

 

אני כן יודעת שאני רוצה את הקאובוי שלי.

 

אני רוצה להרגיש מחוזרת. אני רוצה שתודיע לי שאנחנו יוצאים לקפה או לסרט. אתה לא חייב לשלם. אני פשוט רוצה קצת לצאת מהבית.

 

אני רוצה להגיע לבית נקי. לא כי אני סובלת מאיזושהי נוירוזה אובססיבית כפייתית של ניקיון, אלא רק כדי לדעת שחשבת עלי לפני שהגעתי ושהתכוננת לכבודי ושרצית שיהיה לי נעים לשהות אצלך, בדיוק כפי שאני מסדרת את עצמי ואת הבית לפני שאתה מגיע.

 

אני רוצה שתחשוב פעמיים לפני שאתה זורק לידי משפטים כגון: "אני לא רוצה לעבוד. אני רוצה לשבת בבית ולגדל את הילדים". מצטערת, אני פשוט לא מסוגלת להתמודד איתם. זה בלתי אפשרי לחנך את הנשים במשך שנים למלא תפקיד של עקרת בית או של מפרנסת משנית, ואז להודיע לנו ביום בהיר אחד ללא הכנה מוקדמת על חילופי תפקידים. ברור שתמיד אשתתף בפרנסת הבית ואתרום לה בכבוד, אבל אני לא רוצה לשאת את כל כולה על כתפיי.

 

אתם באמת מאמינים שאנו יכולות לעשות את הכל?

ומה אתה רוצה? מה גברים בכלל רוצים? אני קוראת על נשים "נצלניות" שאינן עובדות מחוץ לבית, לצד נשות קריירה שאינן דואגות לתחזוקת הבית. האם אתם באמת מאמינים שאנו יכולות לעשות את הכל? שאנו צריכות לעשות את הכל? האם אמהותיכן עבדו במשרות מכניסות שבאמת תרמו לכלכלת הבית ועדיין בישלו לכם ארוחת ערב ושקדו איתכם על הכנת שיעורי בית? במה הייתם בוחרים? בבת זוג כמוני, שחוזרת בשמונה בערב ושאינה יודעת לבשל אבל מכניסה הביתה מספיק כסף כדי להזמין אוכל טעים ממסעדה, או בבת זוג העובדת כמורה, חוזרת הביתה אחר הצהריים כדי לבשל אבל משכורתה אינה תורמת רבות למשק הבית?

 

כל בחירה היא לגיטימית, ובלבד שעושים אותה. וגוברת בי התחושה שלא רק הנשים של היום מפונקות, כי אם הגברים של היום הם המפונקים האמיתיים, שמפחדים להודות שצריך לעשות את הבחירה.

 

גברים רוצים גם וגם: גם עקרת בית מצטיינת וגם עורכת דין שמרוויחה בדולרים, גם ליידי שתארח את הוריך בליל שישי עם סרוויס מפורצלן ייבוא אישי מוורשה וגם זונה חסרת מעצורים במיטה ייבוא אישי מאותה יבשת (מדינה שונה. בלי שמות, אה?).

 

כן. אני יודעת. "כל הנשים הישראליות בררניות, תופסות מעצמן, קשות". אבל מה לעשות, על אף עידן הגלובליזציה, רוב הגברים הישראלים עדיין מוצאים עצמכם מתחתנים איתנו.

 

אז הנה, אני יוצאת בדרישה לג'ון וויין שלי להגיע הנה.

 

אני לא מחפשת הרפתקה במדבר או דוקרב אקדחים בצהרי היום. אני פשוט מחפשת גבר החלטי שיודע מה שהוא רוצה ושמוכן לקחת אחריות על חייו. להיות הקאובוי שלי.

 

יקירי, תמיד התלוננת על שתיקותיי. כל הזמן הזה רצית לדעת איזה מחשבות עוברות בראשי. אז הנה.