מהמרים על קזינו

בכל פעם שעולה נושא הקזינו נותנים כדוגמה את לאס וגאס - אבל מתעלמים מהמודל הטורקי או המודל של אטלנטיק סיטי. דני שדה משחרר הודעת הרגעה: קזינו לא יהיה באילת, לפחות לא בשנים הקרובות

אחד ההימורים הגדולים ביותר של שרי התיירות והאוצר לדורותיהם הוא בשאלה האם יהיה קזינו בישראל ומה התרומה שתהיה לו לתעשיית התיירות בישראל.

 

נתחיל בהודעת הרגעה: קזינו לא יהיה באילת, לפחות לא בשנים הקרובות. גם אם תצלח דרכו של שר התיירות - היוצא או זה שיבוא אחריו - והוא יוכל להעביר החלטה בממשלה, יחלפו שנים רבות עד שהצעת החוק הזו תעבור בכנסת, ויחלוף עוד זמן רב עד שתהיה קרקע, שיימצא רוכש, שיהיו תוכניות בנייה, שיסתיימו כל הדיונים בוועדות המקומיות והמחוזיות - וזה עוד לפני שהתחילו הדיונים המשפטיים בעתירות שיוגשו לבתי המשפט על ידי כל המתנגדים.

 

לפני ימים אחדים אמר לנו מנכ"ל משרד התיירות: "עד שלא יתחילו להזיז את הסוסים, אין סיכוי שהעגלה תתחיל לנוע". לכן כל פעולה שנעשית היום בתחום החקיקה מקצרת את הטווח לקראת היום שבו נוכל לעשות שרירים על מכונות המזל ולהפסיד את השכר החודשי שלנו תמורת חלום על פרישה מוקדמת לפנסיה.

 

שרי התיירות נחלקו בין אלה שרצו קזינו לבין שרים שהתנגדו לו. המתנגדים היו בעיקר שרי התיירות הדתיים יצחק לוי ובני אלון. אלה שהיו בעד הקזינו, נימקו זאת בכך שהוא יביא לגידול במספר התיירים שיגיעו לישראל והביאו כדוגמה את לאס וגאס.

 

גישה שונה

לשר התיירות היוצא יצחק אהרונוביץ יש גישה שונה לחלוטין. הוא יודע שהקזינו לא יביא תיירים לישראל, אבל כניצב בדימוס הוא יודע שבארץ פועלים מאות בתי קזינו לא חוקיים. לשיטתו, אם יהיה בית קזינו חוקי בישראל, כל מיליארדי השקלים שהישראלים מוציאים בבתי הקזינו הפזורים ברחבי הארץ ובחו"ל - יישארו בארץ ויופנו לפעילויות רווחה, בדומה לכספי מפעל הפיס.

 

לשיטתו של אהרונוביץ ומנכ"ל משרדו שאול צמח, הקזינו הוא לא המטרה, אלא האמצעי. "המטרה שלנו היא לבנות באילת מרכז כנסים בינלאומי שיביא המוני תיירי כנסים לעיר הדרומית ויתחרה עם מרכזי כנסים ברחבי העולם. עלות תפעולו של מרכז כזה היא עצומה וניתן יהיה להחזיקו באמצעות כספי הקזינו.

בנוסף, מרכז כנסים כזה כולל הקזינו, יביא לתעסוקה של כאלף עובדים", אומר צמח. הוא גורס כי הישראלים הרבים שיבואו להמר בקזינו באילת יפריחו את העיר. הם יתרמו לגידול בתפוסה של בתי המלון, יתנו תעסוקה למסעדות ולמקומות הבילוי. בקיצור: חגיגה שכולם ייהנו ממנה. צמח מוסיף כי בית קזינו שיפעל על פי דרישות מחמירות, שלא ייתן לבני פחות מ-18 להיכנס ושלא ייתן להמר באשראי, עשוי בהחלט להניח את דעתם של כל המתנגדים.

 

בכל פעם שעולה נושא הקזינו מחדש נוהגים קברניטי המדינה לתת, כמודל, את לאס וגאס. אבל הם נמנעים, במכוון, מלתת את המודל הטורקי או את המודל של אטלנטיק סיטי. המודל הטורקי הוא המודל של "אין קזינו". לפני קצת יותר מעשור נסגרו כל בתי הקזינו בטורקיה, והעולם הספיד את התיירות לארץ זו. אבל בפועל מה קרה? בתוך עשור הצליחה טורקיה להיות אחת ממדינות התיירות הגדולות בעולם. מ-7 מיליון תיירים בעת פעולת בתי הקזינו, הגיעה טורקיה ליותר מ-20 מיליון תיירים בשנת ‭.2007‬ זו דוגמה טובה מאוד לכך שתיירות, כולל תיירות של כנסים, אפשר לעשות גם בלי הרולטה.

 

הדוגמה השנייה היא אטלנטיק סיטי. עיר שהייתה בעבר מרכז הימורים, צנחה לפשע, חזרה להיות עיר הימורים - ושום דבר טוב לא קרה בה. בתי הקזינו בעיר סופגים הפסדים גדולים, ובתי המלון לא ממש נהנים מתיירים רבים. המהמרים שמגיעים אליה, נוסעים ברכבם הפרטי, ברכב שכור, או באוטובוסים. הם באים, מהמרים וחוזרים לישון בעיר הגדולה. גם באילת זה עשוי להיות דומה. המהמרים יבואו מוקדם בבוקר מתל אביב, מבאר שבע או מכל מקום אחר, ייכנסו לקזינו, יפסידו את כספם, ויסעו חזרה הביתה. המהמרים הקטנים לא יגדילו את מספר הלינות באילת, משום שהם יעדיפו לשמור את הכסף עבור הבלאק ג'ק. המהמרים הכבדים לא יגיעו לאילת בכלל כי הם לא צריכים שעיניהם של חוקרי מס הכנסה יבלשו אחריהם. הסלבריטאים לא יאהבו את הקזינו כי הם באמת לא ירצו להיות טרף קל לכל צלמי הפפרצ'י. אז מי נשאר? בני המעמד הבינוני והנמוך, שיגיעו לקזינו ויפסידו את המעט שיש להם.