בריא או לא בריא? מדריך לצרכן הנבוך בסופרמרקט

שפע של מצרכים על המדפים ומבול של מחקרים ואזהרות שילחו את מתי קיי לפצח את סוד הקנייה הבריאה בסופרמרקט. שלוש תזונאיות מנוסות עזרו לו לצאת משדה המוקשים עם עגלה מאוזנת על ארבעה גלגלים

נכנס לסופרמרקט, דוחף את העגלה לאט. שולח יד, בוחר משהו - ומיד מרגיש אותו שם, מלווה אותי כמו צל, כמו תמיד: רגש האשמה. האם מה שאני עומד לקנות עכשיו באמת ראוי? האם הוא באמת בריא? הרי יש כל־כך הרבה אפשרויות על המדפים, מבול של עצות ומחקרים חדשים, אזהרות והתרעות, כאילו צעדתי בשדה מוקשים. מה עושים? איך בוחרים נכון?

כדי להרגיע אותי (ואולי גם אתכם) נשלחתי לפצח את סוד הקנייה הבריאה בסופר בעזרת שלוש תזונאיות מנוסות, שבאות כל אחת מאסכולה אחרת. נרשמו הסכמות וגם מחלוקות, אבל מכות לא היו שם, כי הסתובבתי איתן בנפרד.

 

ואלה הן: איילי ברנהולץ, נטורופתית ומנהלת מועדון כושר (ומטפלת בתזונת ילדים ובהפרעות אכילה); ליאורה חוברה, דיאטנית קלינית ומטפלת בתזונה סינית (וגם מאמנת אישית לדיאטה ולשינוי אורח חיים); דנה חוף־חממי, תזונאית קלינית (ועוסקת בטיפול ובאבחון ממוחשבים). יש הרבה עבודה, אז בואו ניכנס ונתחיל להתגלגל.

 

לחם

"ים השיבולים שמסביב" זה לא רק שיר מקסים, אלא גם תיאור מדויק של המצב במחלקת הלחם. ההיצע אכן עצום עד מוגזם. העיקרון הבסיסי לבחירה בריאה הוא זה: חפשו את הלחם המלא. כלומר, זה שעשוי מקמח מלא (או מחיטה מלאה, שממנה מייצרים אותו).

מבולבלים מהשפע? חפשו את הלחם המלא (צילום: ניב קלדרון)

 

השאלה הבאה אמנם בסיסית, אבל למקרה שיש בינינו עדיין כמה שלא הפנימו: למה יותר בריא לאכול לחם מחיטה מלאה? כי מדובר בחיטה שלא השילו מעל גרעיניה את קליפתם. ודווקא הקליפה היא זו שמכילה את המרכיבים החיוניים והכי שווים תזונתית. הקמח המלא מכיל הרבה יותר סיבים מאשר הקמח הלבן, מפעיל היטב את מערכת העיכול ומונע עצירות. הסיבים לא נשארים בגוף, אבל בדרך החוצה עושים כל מיני מעשים טובים.

 

ולמה לא לחם לבן? ליאורה: "קמח לבן, בהסתכלות הסינית, מחליש את הטחול. הוא גם גורם להשמנה, ויש לו טעם של עוד. לקמח המלא, לעומתו, יש אפקט של שובע".

 

דנה: "כשהיינו קטנים, כשלא היה דבק, היינו לוקחים קמח לבן ומים ועושים מזה דבק. זה מה שקורה במערכת העיכול. הלחם הלבן עושה לנו עיסה בקיבה".

 

ולמה בכל זאת יהיה מי שימשיך לקנות אותו? ברור, כי הוא זול. ואין לנו שום כוונה להמעיט בערך הטיעון הזה. תהום פעורה הרי בין מחירו של הלחם האחיד (מ־5 שקלים) לזה של בעלי השמות המרשימים מסוג "לחם מלא משבעה דגנים מובחרים שנקצרו תוך כדי שירה", או משהו כזה (שיכולים להגיע ל־20 שקל לכיכר). לפיכך, הבהרה: ההמלצות כאן נוגעות לבריאות הגוף. אבל גם בריאות הכיס ראויה להתחשבות. אז שכל אחד יעשה את השיקול שלו.

 

ועוד כמה טיפים. ליאורה: "לחמניות כהות, כאלה שמוכרים בתפזורת, בהרבה מקרים עברו קרמליזציה - השחמה של הסוכר. הצבע נותן להן ארומה כפרית, אבל אין לך מושג מה הכניסו לזה. אני מעדיפה לחמניות באריזה".

איילי: "רואה את הפיתה הזאת? נחמד שכותבים שהיא מחיטה מלאה, אבל היא לא באמת בריאה. כי אם תקרא את האותיות הקטנות, תגלה שיש בה גם סוכר לבן. אז מה עשינו בזה?"

 

דנה: "היום כמעט בכל לחם מכניסים חומרים משמרים כדי שיחזיק מעמד יותר זמן. רק הלחם האורגני נקי מהם. הבעיה שלו, שהוא מתעפש הרבה יותר מהר. אם רוצים לשמור אותו יותר מיום, חייבים לשים אותו במקפיא".

 

וגם: יש הבדל בריאותי בין לחם לבן ללחם שחור? לא. ברוב המקרים הכהה פשוט עבר צביעת סוכר. הלחם הקל מומלץ? לא במיוחד. רק למי שאוהב לראות על הצלחת שתי פרוסות במקום אחת. למה כדאי לעיין ברשימת הרכיבים? כי ברוב הלחמים, גם באלה שכתוב שהם מלאים, זו בעצם תערובת של קמח לבן וקמח מלא. פיתות, כן או לא? לא. כנ"ל לחמניות מקמח לבן.

 

מאפים

אם משום מה עדיין לא עשיתם את זה, תגידו יפה שלום לחברים הבאים: קרואסונים, בורקס, ג'חנון, מלאווח, עוגות ועוגיות (חוץ מאלה שעשויות מקמח מלא). כולם פצצות שומן, מבוססי קמח לבן או בצק עלים, וכולם מכילים המון שומן טרנס - חומר שמגדיל את הסיכון ללקות בסרטן ובמחלות לב, נשאר בגוף, לא מתפרק כמו שצריך, בקיצור, איום ונורא. לעגלה הבריאה שלנו לא יסתנן שום מוצר עם רמז לשומן טרנס, שבא ממרגרינה - מכה בריאותית, שמבחינת שלוש היועצות שלנו לא ברור למה היא עדיין נמצאת על המדפים.

 

חלב

דנה מודיעה: "מוצרי חלב צריך לאכול. נקודה. כל עוד אין רגישות מיוחדת ללקטוז, פשוט לא נכון לוותר עליהם. זה המקור העיקרי לסידן, שנחוץ לגוף שלנו. להוציא מהתפריט של ילדים או נשים בגיל הפוריות את מוצרי החלב, זה רע מאוד בעיניי". לדנה יש כלל ברזל שהולך ככה: לא אוכלים גבינות שיש בהן פחות מ־5% שומן, לא שותים חלב שיש בו פחות מ־3% שומן, ולא אוכלים יוגורטים שיש בהם פחות מ־1.5% שומן. וזה ההסבר: סידן זקוק לסביבה שומנית כדי להיספג בגוף. למשל, חלב שמתגאה ב־0% שומן, כלומר ללא אחוז שומן מינימלי, "גם אם תוסיף לו סידן עד מחר, לא יישאר לך מזה כלום".

וכמו שאומרת איילי, אפשר לקבל סידן גם מקטניות, משקדים ומירקות.

עדיין המקור הטוב ביותר לסידן (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

 

ליאורה מברכת על הטרנד של הוספת הסידן, ממליצה להימנע מטעמים ("בקרטון צריך להיות רק חלב") ומזכירה שהכי טוב חלב אורגני, כי חולבים אותו מפרות שלא קיבלו אנטיביוטיקה. אבל מה, יקר.

 

מעדנים? אנחנו לא בעדם. כן, יש בהם חלב, ולפעמים פרי, אבל גם המון חומרים לא ידידותיים (צבעי מאכל, מייצבים, סוכר בכמויות), והם נחשבים לאשמים בולטים במכת ההשמנה של ילדי ארצנו (לפעמים 200 קלוריות בגביע אחד, ואיזה ילד מסתפק בגביע אחד?). רק היוגורט זוכה למחמאות מקיר לקיר: מחזק את מערכת החיסון, מרפד את הקיבה, רגיש ובעל חוש הומור (אם כבר מפרגנים).

 

גבינות? קוטג' עובר פחות עיבוד, מה שאומר שהוא קרוב יותר למצב הטבעי של החלב, ולכן מומלץ יותר. גם הגבינות האחרות מומלצות, לפי הכלל שהזכרנו. גבינות שמנת? תשכחו מזה. גבינה צהובה עשירה מאוד בסידן, אבל גם בכולסטרול. מי שלא סובל מבעיות כולסטרול או משקל מקבל רשות להתפנק איתה מדי פעם. ההמלצה: אם כבר, אז 9%. גבינות מלוחות? לכו על גבינה צפתית, כי יש בה פחות מלח.

 

על מרגרינה אין ויכוח. בשום אופן לא. גם ההצהרה שיש בה פחות מאחוז אחד שומן טרנס לא מרגיעה, כי היא אומרת שעדיין יש בה קצת מזה. בכלל, התזונאיות פוסלות טיגון לגמרי, בכל צורה שהיא: השמן החם מתחמצן, והמזון שספוג בו לא בריא עד מזיק ממש. אם מתקשים מאוד לוותר על טיגון, יותר בריא בשמן זית.

 

ביצים

פאנל המומחיות שלנו מציג קו אחיד ואוהד: ביצים נחשבות כיום, בניגוד לסימני השאלה שריחפו מעליהן בעבר, למרכיב ראוי בתפריט. החלבון והחלמון תורמים לבריאות שלנו ונחוצים לה. מי שסובל מבעיות כולסטרול יימנע, כמובן. לכל השאר, וכדי לא לפתח בעיות כאלה, המינון המומלץ הוא שתי ביצים בשבוע (לפי איילי) או שלוש (לפי דנה וליאורה, שגם מסכימות שילדים יכולים לאכול עד ביצה ביום).

 

איילי מוסיפה סיבות מקוריות להמלצה: "בביצה יש כוח, טמון בה כל הפוטנציאל של מה שמתפתח ממנה אחר כך, והיא מכילה גם ביוטין, שומן בריא שמגן על העור".

מומלץ: 2-3 ביצים בשבוע (צילום: סי די בנק)

 

 

תקשיבו רגע לליאורה: "את הביצים הרגילות מטילות תרנגולות שגדלות בצפיפות ומוחזקות ערות 24 שעות ביממה, כדי שיטילו יותר. בהסתכלות הוליסטית, הביצים שלהן פחות ראויות. עדיף לקנות 'ביצי חופש' (מתרנגולות שמסתובבות חופשיות). הבחירה הכי טובה היא הביצים האורגניות - התרנגולות שמטילות אותן מקבלות מזון אורגני ולא מטופלות בתרופות קונבנציונליות", שמתאימות, כמובן, למי שיכול להרשות לעצמו. ההבדלים בצבע הביצים, אגב, לא משמעותיים בריאותית: הם נובעים רק מסוג התערובת שנתנו לתרנגולת.

 

נקניקיות ונקניקים

אוהבים נקניקיות? צאו מזה. שלוש התזונאיות מעדיפות לא להסתבך עם היצרנים, אז אני אעשה את זה במקומן: מאחר שמדובר בבשר טחון, אי אפשר לדעת מה טחנו שם, שאריות, סחוסים, לכו תדעו כמה שומן ואיזה. אולי עדיף שלא נדע.

ויש גם הסכמה על מרכיבים נוספים בעיסה הזאת. ליאורה: "המוצרים האלה מלאים בחומרים משמרים, שנקראים ניטריטים, שידועים כחומרים מסרטנים, אין על זה ויכוח".

 

איילי: "יש כאן חומרים שנאסרו לשימוש בכמה מדינות. אלה חומרים שאנחנו לא יכולים לעכל, שמצטברים בגוף וגורמים לבעיות עצבים, כאבי ראש, עצבנות, פריחות, בעיות עור".

 

כולן מוכנות לקבל את הפסטרמה כמוצר בריא יחסית, אבל הנקניקים האדומים מבחינתן הם מחוץ לתחום. דנה: "הנקודות הלבנות בסלאמי זה לא שלג, אלא שומן. זה רע מאוד". היא פחות מחבבת את הנקניק המעושן, משום שתהליך העישון, לדעתה, לא בריא, אבל לא פוסלת לחלוטין את המוצרים שכוללים חומרים משמרים: "אין מה לעשות, אי אפשר להיות סטריליים. כשמדובר בסנדוויץ' לילד, אני מעדיפה פסטרמה וחומוס על פני שוקולד".

 

יין ובירה

הנה דוגמה שממחישה יפה את הכלל: הכל שאלה של מידה. אלכוהול בכמות הלא הנכונה ידפוק לכם את הכבד, את המוח, את המכונית ואת חיי הנישואים. הוא גם מעלה את הסיכון לסרטן השד בקרב נשים. "הוא משמח, אבל חוץ מזה לא עושה שום דבר טוב", אומרת ליאורה. דנה מזכירה שיין גורם להתמכרות: "תמיד מפחיד אותי שמכוסית זה יהפוך לשתיים וחצי ולבקבוק שלם". איילי מאמינה שיין אדום טוב ללב, אם לא מגזימים, כמובן, בזכות נוגדי החמצון שבו. ליאורה מציינת שהפירות האדומים והסגולים מספקים את הנוגדים האלה, אז לא צריך יין בשבילם. לדעתה של איילי, השמרים שבבירה איכותיים ובריאים, אז היא בעדה. "זה נורא משמין", מסתייגת דנה, "ידעת שיש אנשים שמשמינים רק מבירה?" ואת הדיון באלכוהול תסכם ליאורה: "נו, טוב, אם הכיף שלכם זה לשבת עם כוסית פעם בשבוע, אז בסדר".

 

חטיפים מלוחים

יעזור לנו אם נגיד שהדברים האלה מאוד לא בריאים? דנה: "הם מכילים המון זבל, הרבה שומן, חומרים משמרים, צבעי מאכל - כבר נערכו מחקרים שהראו שהחומרים האלה גורמים לילדים תופעות של היפראקטיביות והפרעות קשב. ממש לא כדאי".

 

איילי: "כשאני הולכת לסופר, אני לא מגיעה בכלל לאזור הזה". ליאורה מציעה לנסות כתחליף את הבייגלה מחיטה מלאה, שמצליח להתחבב גם על הילדים וגם על ההורים שלהם. אגב, החטיף הצהוב ההוא, שמבוסס על בוטנים? לדעת איילי, אם הילד שלכם היפראקטיבי, זה אולי בגלל שדחפתם לו את זה בכמויות מאז שהיה תינוק בעגלה. ודנה מוסיפה שהוא גורם לאלרגיות ולליחה. פופקורן מומלץ כתחליף בריא, אבל לא מהסוג שמחממים במיקרוגל, הרווי בשומן, אלא זה שמכינים לבד.

 

חטיפים מתוקים

הן לוקחות ליד מוצר אחרי מוצר, מעיינות בגב האריזה ומעקמות את האף כמעט באותה זווית. קשה להן למצוא שם מרכיב אחד ראוי. שוקולד? משמין, ממכר, סוכרי מדי, מספק יופי של פרנסה לרופאי השיניים. חומרים משמרים, מייצבים, צבעי מאכל, שומן מוקשה? כולם חומרים כימיים, שבמקרה הטוב הגוף מתקשה להתמודד איתם, ובמקרה הרע, לאחר שנים של זלילה, עלולים לגרום לסרטן.

ממתקים מהטבע. פירות יבשים (צילום: כפיר חרבי)

 

אז מה עושים? עוברים לפירות יבשים. ואם מתעקשים על חטיפים, יש חטיפי שומשום, שקדים או חמניות, מוצרים בריאים ונחמדים שאפשר לקנות פעם בשנה (ראינו אחד כזה, שנגמר בשני ביסים, ב־17 שקל).

 

משקאות קלים ומיצים

אייבי נתן ידע מה הוא אומר: שתו רק מים. דנה: "קולה וכאלה? רק בשבתות וחגים. החומרים ששמים בהם, שלא נדע. חומצת מאכל זרחתית, קפאין, צבעי מאכל, סוכר... נורא. או סוכרזית בדיאט, שזה אספרטיים, שממש לא מומלץ. בקיצור, אין בזה שום דבר בריא".

 

איילי מסכימה ומוסיפה: "נשים שרוצות לרדת במשקל לא יודעות, אבל בדיאט יש פחמימה שעוצרת את הירידה במשקל, ככה שאפילו לדיאטה זה לא באמת עוזר". מיצים, היא מזכירה, תמיד עדיף להכין לבד, לסחוט ולשתות. "ברגע שסוחטים את הפרי, הוויטמין C שבו מיד מתחיל להתחמצן באוויר, מתאדה ומתנדף. אז כל מה שמגיע לבקבוק ולמדף איבד הרבה בדרך".

ליאורה: "נכון, מכניסים למיץ סוכר ועוד חומרים, אבל עדיין יש בזה איזשהו פרי. ילדים צריכים להתרגל למשקה מרווה. כשמתרגלים למוגזים המומתקים האלה, קשה אחר כך להיגמל"

.

לאיילי יש הצעה: "קחו איזה פרי שבא לכם, קיווי, אשכולית, תפוז, תות, תחתכו אותו, שימו את הפלחים במים, וכבר יש לכם משקה הרבה יותר בריא".

 

פסטה

איך אפשר לא לפרגן לספגטי? אי אפשר. פסטה נכנסת בקלות לעגלה הבריאה שלנו. דנה מחבבת במיוחד את המדף הזה: "אצלי בבית אוכלים המון פסטה, זו ארוחה מצוינת, יש לי בן ספורטאי שצריך אותה בשביל האנרגיה. מה שיכול לקלקל אלה הרטבים ששמים עליה. עדיף ללכת על רוטב עגבניות ולא על שמנת או גבינה צהובה".

לכו על רוטב רגוע בקלוריות, ותהנו מהפסטה (צילום: שלומי ברנטל)

 

ליאורה ואיילי ממליצות לנסות את הפסטה האורגנית, שעשויה מחיטה מלאה, עשירה בסיבים ויותר בריאה. גם המחיר שלה, בניגוד למתרחש במחלקת הפירות, גבוה רק בקצת – שקל או שניים - מזה של המוצר הרגיל, אז אפשר וכדאי להשקיע. דנה ניסתה. הילדים לא אהבו את הטעם.

 

דגני בוקר

בראשית ריחף על פני החלב רק מוצר אחד, כיום המגוון מעט מבלבל. הכלל הבריא הוא זה: כמה שפחות צבעי מאכל, שוקולד או סוכר רגיל; כמה שיותר דגנים מלאים – חיטה מלאה או שיבולת שועל (שטובה לעור הפנים. הידעתן?). דנה טוענת שגם הקורנפלקס הרגיל הוא ארוחת בוקר מצוינת, בזכות האנרגיה שהוא נותן. איילי בתגובה: "זה תירס עם סוכר. מה כבר יש בו?" ההמלצה היא לגוון, ולנסות לעניין את הילדים בדגנים הבריאים יותר, למשל אלה שמומתקים בדבש ומכילים פירות יבשים. לפעמים זה מצליח.

 

קופסאות שימורים

לליאורה יש שאלה: "לא נראה לך מטריד לאכול ירק שלוש שנים אחרי שקטפו אותו?" החומרים המשמרים, שמעניקים למוצרים האלה זמן מדף כה ממושך, לא מוסיפים בריאות לנו ולתזונאיות. רק טונה מקבלת מהן אישור, כי אין ברירה (איילי: "גם גרגרי חומוס אפשר"). כל דבר אחר אפשר להשיג טרי או קפוא, אז למה בקופסה? אה, לפיקניק. נכון.

 

סלטים באריזות

אין על חומוס. בריא, מזין וחביב הקהל. או־קיי, הכי טוב להכין אותו לבד מגרגרים טריים, אבל למי יש סבלנות (איילי: "מה הסיפור? זה בדיוק דקה"). לייט או רגיל? לייט, אבל ליאורה טיפה כועסת: "החומוס המקורי הורכב מחומוס, טחינה ומים. עם השנים הוסיפו הרבה שמן, כי הוא זול מטחינה, וככה קיבלנו מוצר שמכיל 30% שומן, שזה המון. הנה, תבדוק בתווית". איפה זה? או, מצאתי: תחת "סימון תזונתי ל־100 גרם", ממש בקטן, כתוב: "שומן - 30". כלומר, שליש מהמוצר. ליאורה: "אז אחרי שהכניסו שמן, היצרנים מוציאים אותו וקוראים לזה 'לייט'. ועוד מישהו כתב 'הוצאנו את כל השמן!'. למה הכנסתם אותו? זה הטריף אותי".

רוצים חומוס טוב? תכינו בבית (או שתלכו לאבו חסן, צילום: יהונתן צור)

 

סלטים אחרים? דנה: "צריך להביא בחשבון שבכולם יש חומרים משמרים. אפשר, אבל עדיף להכין לבד. וללכת על אלה שיש בהם פחות שומן".

 

פיצוחים

כיף, בטח שכיף לפצח גרעינים. מה, שנקלקל לכם? ברור. בגרעיני החמנייה יש אמנם שומנים מועילים, אבל עדיף לאכול אותם, ואת כל שאר הפיצוחים, במצב הטבעי – כלומר, לא קלויים, כי החימום פוגע בשמן. ולהשתדל להימנע מאלה שהומלחו מדי, או צופו בסוכר. דנה: "פיצוחים עדיף לא להחזיק בבית. כי כשיש, אוכלים, ומדובר בפצצה קלורית. גרעינים גם עושים חצ'קונים, וחלק מהפיצוחים גורמים לגזים ולכאבי בטן".

 

ליאורה: "צריך לזכור שגם הטבעיים עשירים בשומן. אז לאכול כמויות קטנות, חמישה אגוזים, עשרה שקדים". איילי ממליצה על אגוז ברזיל, שמגן על הלב, ומציעה להוסיף שקדים, גרעיני דלעת וחמנייה, שקדים ואגוזים לסלט, במקום שמן.

 

פירות וירקות

בריאים, חשובים, הכרחיים – הפירות והירקות חייבים להיות חלק בלתי נפרד מרשימת הקניות. למה לשים לב כשמגיעים למחלקה? למשל, לקנות רק את אלה שבעונה. איך יודעים? לפי ההיגיון הבריא (מה בדיוק עושה שם אבטיח בחורף?), ולפי המחיר, שבדרך כלל מזנק כשמדובר בגידול מחוץ לעונה. רצוי לשטוף היטב, כל מיני חומרים נגעו בהם. חשוב לגוון, וליאורה מציעה את הקו המנחה הזה: אם יש לכם חמישה צבעים, אתם מסודרים, כי כל צבע תורם משהו אחר.

 

איילי (הנטורופתית, כזכור) מצביעה על הפריטים ומונה את המעלות שלהם כאילו היו בכלל תרופות. כמה דוגמאות: אננס ואגס טובים לבעיות קיבה. גויאבה, שזיף ותפוח מטפלים בעצירות. ענבים סגולים מגינים על העור. סלק מחזק את מערכת הדם. סלרי מוריד את לחץ הדם. בצל ושום מורידים את רמת הכולסטרול. 

 

עוד המלצות: כדאי להוריד את הקליפה של האפרסמון, היא לא מתעכלת טוב. נבטים מכל סוג נחשבים בריאים ומזינים ביותר. כשאוכלים תפוז, לא לוותר על הלבן, יש בו ויטמין P שקושר את הוויטמין C. לא להגזים עם הקלמנטינות, בכמות גדולה הן משמינות.

 

לקנות תוצרת אורגנית? איילי בעד, בכל זאת אלה לא ספגו ריסוס ודשנים כימיים. לדעתה המחירים כבר לא בשמים כפי שהיו. דנה לא מתלהבת, לדעתה לא מתים מהחומרים האלה. ליאורה מציעה פשרה: לבחור באיזה פרי או ירק להשקיע, קנייה אורגנית חלקית יותר טובה מכלום. תותים, למשל, סופגים ריסוס יותר מאחרים, אז כדאי לחפש עליהם את התו האורגני. אבוקדו סופג הכי מעט, אז אין סיבה. אגב, מדבקה שאומרת שהפרי עבר הדברה באמצעים ביולוגיים בלבד, היא לא רשמית, אין על זה פיקוח.

 

ירקות קפואים

פה אחד, רק מילים טובות: הירקות הקפואים נוחים לשימוש (מתאימים למי שלא מגיע לסופר כל יומיים, חוסכים זמן קילוף), בריאים (לא מוסיפים להם דבר) ואפילו טריים: מתברר ששיטות ההקפאה החדשות שומרות על טריות הירקות ברמה גבוהה מאוד, שקרובה למצבם ברגע הקטיף. מצוין.

 

בשר ועוף

סעיף זה נכתב תחת מחאה. מצדי (הצמחוני) שכל המתפרנסים מהפיכת בעלי חיים למזון יעברו לענף הבניין. עכשיו אפשר להמשיך (גם אני, כמו ציפי לבני, בכל זאת מחמם שניצלים לילדים). שלושתן רואות בבשר מרכיב חשוב (קשה לי, אבל אני

 שותק), שמספק ברזל וחלבון (אז מה, גם ירקות וקטניות וביצים. שותק, שותק), ומדגישות כמה דברים: בשר קונים במקום שמכירים. בשר טחון לא קונים, אלא אם כן טוחנים לכם אותו מול העיניים, כי לך תדע מה הוא מכיל. כנ"ל בשר מעובד. גם לא בשר קפוא, כי תהליך ההקפאה של הבשר מזיק לו, ומכניסים לתוכו מים (ליאורה: "הייתה על זה כתבה ב'מנטה', אלה גם מים מלוכלכים". אנחנו מחבבים את הרגלי הקריאה שלה). ובקיצור, בשר ועוף קונים טרי. עוף בגריל הוא (לפעמים) עוף שעוד רגע פג תוקפו. החלק הבריא יותר של העוף הוא החזה, הרזה יותר. ולא לטגן, אלא לבשל. אגב, שניצלים מוכנים, קפואים ומצופים בפירורי לחם, עברו טיגון. אז ברוב של שתיים נגד אחת, הם מחוץ לתחום. דנה, בדעת המיעוט: "זה פתרון נוח. צריך שיהיה אחד כזה במקרר".

 

תחליפי בשר צמחיים

השימוש הרב בסויה (או בטופו, שעשוי ממנה) מעט בעייתי בעיני דנה: "סויה לדעתי לא בריאה במיוחד לילדים. היא מכילה פיטו־אסטרוגנים, הורמונים צמחיים. יש כיום תופעה של בשלות מינית מוקדמת, ילדות בכיתה ו' מקבלות מחזור ולובשות חזייה. ההורמונים האלה תורמים לזה". הם גם עברו טיגון, כך שנספג בהם שומן לא רצוי.

ליאורה: "והכי גרוע, שאנשים מטגנים אותם שוב בבית. מה שנקרא, להוסיף חטא על פשע".

 

קטניות מספקות חלבון חיוני, מזינות ורצויות. הן יכולות לשמש תחליף לבשר עבור אנשים מסוימים (איילי: "יהיה מעולה בשבילך לשלב אותן עם דגנים, למשל עדשים. תאכל הרבה מג'דרה"). עדיף אורז מלא, משום שכמו הקמח המלא, הוא עשיר יותר בסיבים מזה הרגיל. כנ"ל לגבי קוסקוס. דנה מציעה להנביט לפני הבישול - להשרות את הקטניות לילה במים.

 

סוכר

סוכר לבן, המוכר גם בשם "קלוריות ריקות", הולך ומפנה את מקומו בבתינו לטובת הסוכר החום, וטוב שכך. אך שימו לב: סוכר חום אמיתי הוא הכהה מאוד, בעל המראה הרטוב. האחר, גם אם כתוב שהוא חום, הוא לבן שרק עבר צביעה. למה הכהה בריא יותר? כי ככה הוא נולד. וכמה שיותר טבעי, הבה נשנן, יותר בריא. סוכר לבן עבר עיבוד, שהוציא ממנו את כל הדברים הטובים והשאיר רק את הקלוריות.

 

גלידה, ארטיקים

גלידה היא, כמובן, פריט חובה לסובלים מדיכאון עקב לב שבור. חוץ מזה מתברר שהיא נחשבת לקינוח די בריא. דנה: "במינון הנכון בהחלט אפשר. יש בה חלב וסידן, והיא משביעה".

 

ליאורה: "בגלל ההבדל בין נפח למשקל, הכמות יחסית גדולה בהשוואה לקלוריות. אז אם מחפשים משהו מתוק, גלידה היא פתרון הרבה יותר טוב משוקולד או מוופלים. יש גם טווח רחב של אחוזי שומן, לא חייבים ללכת על גלידות שמנות במיוחד".

 

איילי לא קונה גלידה רגילה, בגלל החומרים שמכניסים לתוכה: "הפרוזן יוגורט בריא יותר, אבל למה לקנות אם אפשר להכין בבית? פשוט לוקחים יוגורט בטעמים, או מכניסים בננה ותותים לשייקר, ומקפיאים. יוצא אחלה פרוזן יוגורט".

 

בנוגע לארטיקים, כולן מסכימות שאלה שמכילים צבעי מאכל לא ראויים למאכל אדם. ליאורה מסבירה: "חלק מצבעי המאכל מסרטנים ואחרים גורמים להיפראקטיביות, שוקעים ברקמות העצביות, ומעלים בגיל מבוגר את הסיכוי לאלצהיימר. הצהוב, למשל, חומר שנקרא טרטרזין, ידוע כצבע מזיק מאוד". עם זאת, יש כיום לא מעט ארטיקים על בסיס פרי, או שצבעי המאכל בהם טבעיים. מה שמראה שאפשר לייצר מזון בריא יותר, אם רק רוצים.