קומדיה טרגית

פנתיאון האקסצנטרים ב-DVD מקבל אל שורותיו שני נציגים נוספים: ג'ארוד, שכולו שיר הלל לאנשי השוליים, ופרנסואה טריפו, שמקדש את המוות והשכול. עוד טור איכותי של קולנוע אלטרנטיבי בדי.וי.די

דמות התימהוני בקולנוע היה מאז ומתמיד עניין עדין, בעיקר מפאת הקושי לדעת מתי מוזר הופך למוזר יותר מבלי שיאבד מהעניין או מהאפקטיביות שלו כדמות ביזארית. צ'רלי צ'פלין עשה את זה כשהמציא שפת סלפסטיק משלו; ג'רי לואיס עשה את הבלתי אפשרי (עבור אמריקני) וחדר ללב הקונסזוס הצרפתי עם  דמותו הקולנית והמשונה; ומיסטר בין האינפנטילי הפך עם התנהלותו המגושמת לאייקון בינלאומי של הומור וסאטירה.

Eagle Vs. Shark. מבוים בהקצנה הראויה לקומדיה אך גם בחמלה

 

לפנתיאון האקסצנטרים-ללא-תקנה הצטרף זה עתה חבר חדש, מעין סינטזה של כל המוזרים שקדמו לו ובראשם דמותו הפולחנית והבלתי נסבלת של נפוליאון דינמיט (מסרטו של ג'ארד הס בעל אותו השם). בעל הכבוד הוא הדמות הראשית בסרט הניו-זילנדי מחמד הפסטיבלים, "Eagle Vs. Shark", המגולמת בכישרון באמת סוחף על-ידי המצחיקן, ג'מיין קלמנט ("Flight of the Conchords").

 

הסרט, יצירת הביכורים של השחקן והקומיקאי הניו-זילנדי, טאיקה כהן, הוא כולו שיר הלל לאנשי השוליים למיניהם, המבוים בהקצנה הפארודית הראויה לקומדיה אך גם בחמלה וההומאניות הראויות לסרט שמוקדש בראש ובראשונה לאהבה. קלמנט מגלם את דמותו של ג'ארוד, טיפוס דוחה למדי שממריא עם המושג חוסר אטרקטיביות לרמה חדשה לחלוטין, הפוגש את לילי המתוקה אך הדהויה (לורן

 הורסלי המצוינת, בת זוגו של הבמאי), העובדת במזללת מזון מהיר ומפנטזת בלילות על זוגיות מאושרת.

 

השניים מגמגמים את דרכם למערכת יחסים ביזארית, כשהרקע הוא טיול לבית נעוריו של ג'ארוד על מנת להוציא לפועל את תוכניתו הוותיקה, להתנקם בבריון שנטפל אליו בתיכון. מאחר וג'ארוד ניחן ברגישות של מפסק חשמל, דברים משתבשים על ימין ועל שמאל וכך השניים למדים כמה לקחים משעשעים אך חשובים בחיים על אהבה ועל יחסים וכולי.

 

נראה שטרנד מסויים פושה בקולנוע העכשווי - בעיקר האמריקני אך לא רק – שמהותו סרטים הסובבים סביב האנדרדוגים, המוזרים והבוקים למיניהם. "נפוליאון דינמיט", "סופרבאד - חרמן על הזמן" ודומיהם לקחו דמויות כביכול נלעגות והפכו אותם לגיבורים ברי הזדהות, ובו בזמן לקרקע קומית פורייה (בניגוד לבוראט, אגב, שבהיותו גיבור-נלעג הפך את כל סובביו לנלעגים ממנו).

Eagle Vs. Shark. דמויות כביכול נלעגות והפכו אותם לגיבורים ברי הזדהות

 

כהן, ניו זילנדי ממוצא יהודי (שאף מבליח בסרט בתפקיד קטן), הצליח ליצור סרט צנוע ומצחיק כמו שהוא נוגע ללב. שני השחקנים הראשיים כובשים במסירותם הקיצונית לדמויות שלהם, ונוסכים בהן אנושיות ורוך. התוצאה היא שהריחוק שלעיתים נוצר בין הצופה לסרט, מפאת המופרכות של הסיטואציות והניגחכות של הדמויות, מתפוגג במהרה לתוך ענן של צחוק והנאה צרופה.

 

"Eagle Vs. Shark". במאי: טאיקה כהן. ניו-זילנד 2007, 88 דק'. תרגום לאנגלית

  

טריפו בדמי ימיו

מההנאות הקטנות של החיים לעגמומיות הגדולה של המוות: "The Green Room", סרטו הפחות מוכר של פרנסואה טריפו, המבוסס על "מזבח המתים" של הנרי ג'יימס, יצא כעת לראשונה ב-DVD. מול קבוצת הסרטים בעלי הערך הבידורי, נמצאים הסרטים שהחובה לראות אותם, גם אם הם לא "סקסיים" במיוחד, נובעת ממיקום יוצריהם בהיכל התהילה של הקולנוע העולמי. במקרה הנוכחי מדובר ללא ספק ביצירה קודרת על נושא קודר, שמבוצעת בקדרות שלא משתמעת לשתי פנים. זהו אחד הסרטים האחרונים שביים טריפו, לפני שנפטר מגידול סרטני ב-1984.

 

הסרט מגולל את סיפורו של ג'וליאן דאוון (אותו מגלם טריפו בעצמו), כותב מודעות אבל בעיתון כושל, החי בעיירה פרובינציאלית בה מספר האנשים המתים מידי שנה גבוה ממספר התינוקות הנולדים. לאחר שאיבד את חבריו במלחמת העולם הראשונה, ואת אשתו הטרייה זמן קצר לאחר מכן, ג'וליאן מוצא מפלט רק בהמרת תחושת האבל לפולחן מתים מורבידי ועוכר שלווה.

The Green Room. יצירה קודרת על נושא קודר, שמבוצעת בקדרות

 

לא זו בלבד שהוא מעולם לא נישא מחדש, אלא הוא מתחזק בקביעות מקדש לאשתו ונמנע מלטפח קשרים עם עולם החיים מלבד עם עוזרת הבית שלו והילד האילם אותו היא מגדלת. כל זה משתנה (קצת), כשהוא פוגש בססיליה (נטלי ביי), גם היא רדופה על-ידי המוות בדמות אביה המנוח, והשניים מוצאים נחמה רגעית זה בזו.

 

הסרט, שצילם נסטור אלמנדרוס המוכשר (שעבד עם טרנס מאליק, אריק רוהמר, וודי אלן, אלן ג'יי פאקולה ועוד רבים), כולו קינה קולנועית הגותית על המוות, שמייצרת עניין רב בעיקר לאור עיסוקו הבלתי נלאה של יוצרה בתקופתו המוקדמת בזוטות הכי יומיומיות של החיים, יחסים, רומנים, בגידות וכולי (בעיקר באמצעות האלטר-אגו הקולנועי שלו, אנטואן דואנל הנוירוטי).

 

במהלך הצפייה מתברר שטריפו לא איבד במרוץ השנים את החיבה האדירה למילוליות, ואפילו בסרטו זה, העוסק במוות ובחידלון בצורה מאוד ישירה, הדמויות  שלו נותרות מנומקות להפליא, הדיאלוגים מורכבים כרגיל ורבי משמעות והדמויות מלאות ועגולות. אל הצמרמורת שמתגנבת לצפייה בסרט שכולו מוקדש לאספקטים שונים של אובדן ושכול, מתלווה תחושת יראת כבוד אדירה, העולה כשטריפו, אחד מגדולי במאי צרפת עד היום, בוכה וצוחק ומשתולל בתוך דמות סמי-פסיכוטית. חווית צפייה משונה, בלי ספק, אך ניצוצות הגאונות שעפו לכל עבר בקריירה הקולנועית האפית של טריפו, ניכרים היטב גם בזו והופכים את הצפייה הלא פשוטה בה למחיר ששווה בהחלט לשלם.

  

הוצאה מחודשת. "The Green Room". במאי: פרנסואה טריפו. צרפת 1978, 90 דק', תרגום לאנגלית

 

הכותבת הינה עובדת "באוזן השלישית"