וביניהם

"פעם, כשהיו אומרים 'הוא חזר בתשובה', התמונה בראש הייתה של פאות ושטריימל. היום זה אחרת. אני דתי פרילנסר", אומר מאיר בנאי בראיון לאחיו הקטן, ששמר לו תמיד מקום בבית הכנסת

"את הקלטת של 'גשם' קיבלתי ממאיר לפני מיקסים. הייתי בן 15 בערך והיה חורף. את הפוסטר של דה נירו מ'נהג מונית' קיבלתי בירושה ממאיר כשעזב את הבית לתל אביב, וגם את הצעקה בבטן, תחושת הבדידות והגעגועים בלי לדעת למה.

 

"בימי החורף הגשומים, טרם יציאתו של התקליט החד פעמי הזה, ההאזנות הפרטיות מילאו אותי תחושה של משמעות ועוצמת חיים, הבעירו את ליבי ומילאו את חיי סוד ויופי. מאיר, אחי הבכור, היה הראשון שהצליח לשיר את הגעגוע שהיה חבוי בליבי ולחלץ אותי ממצוקת הנעורים. האמת צריכה להיאמר: אין גרופי כמוני למאיר (ודעו לכם שאני אובייקטיבי). בשירים כמו 'אצלך בעולם', 'הלילה של אתי', 'לבד', 'ברחוב הזה', 'שער הרחמים', 'לך אלי' ועוד, יש רגעים צלולים של האינסוף בכבודו ובעצמו.

 

"גם את הדיסק החדש קיבלתי לפני מיקסים. הפעם אפילו הייתי אוטוריטה כדי לומר האם יש מספיק אפקט על השירה או האם היא יבשה מדי. שמתי את הדיסק באוטו ויצאתי לסיבוב טיול עם הבן שלי הקטן מאחור. כבר ב'איילת חן' שפותח את התקליט עמדו לי דמעות בעיניים, צמרמורת שיש בה את הזיכרון של אותו חורף של פעם וגם התחדשות גדולה. ברוך השם, הדיסק טוב. ממש טוב. שומעים שמאיר נהנה, משחק, מתלהב, צועק, נדבק. הטקסטים האלה לא האמינו שישירו אותם בכזאת תשוקה, כנות ורוקנרול. וגילי סמטנה (שהפיק מוזיקלית) נהדר, רגיש, חכם ובועט. בשיר 'לך אלי' הבן שלי שאל אותי: "אבא, דוד מאיר שר או מתפלל?". אמרתי לו: "גם וגם, גם וגם".

בוא נשווה בין התקליט 'גשם' ל'לך אלי'. מה דומה, מה שונה?

 

"נתחיל בדומה: אני חושב שבשניהם יש תפילה, צעקה ותחינה לעולם טוב יותר, נקי יותר. לאדם נקי יותר, לעצמי נקי יותר. השונה הוא שב'גשם' אני צועק שיבוא המבול וישטוף הכל כמו בדור המבול, מתוך סוג של ייאוש מהמין האנושי. ב'לך אלי' אני צועק ומתפלל שירחם ויתקן אותנו ברחמים, כי אנחנו הרי כמו קש נידף ברוח ולכן ראויים לתיקון מתוך רחמים, חמלה ואהבה. שני התקליטים נובעים ממקום של כאב וגעגועים לטוב ולפשוט. הכאב בימי 'גשם' הוביל לכעס ותסכול, ב'לך אלי' הוא הביא את התפילה".

 

הראיון המלא - בסוף השבוע ב"ידיעות אחרונות"