מחקר בינלאומי ענק: שיא הדיכאון – בגילאי 40

נתונים מ-2 מיליון איש ב-80 ארצות ובהן ישראל מגלה: הדיכאון מגיע לשיא בגילאי 40-50. בישראל, לעומת זאת, הדיכאון פורץ רק לקראת גיל 60. המומחים קוראים לתופעה: U shape. מומחה: התופעה לא מפתיעה, אבל רוב האנשים חוזרים למוטב

אומרים שהזמן מיטיב עם החיים, אבל לא עבור כולם: מחקר רחב היקף שכלל נתונים אודות 2 מיליון איש מ-80 ארצות מגלה כי שיא הדכדוך והדיכאון מגיע בגילאי 40-50. בין המדינות שנבדקו, גם אנחנו הישראלים, אלא שאצלנו הדיכאון מגיע לשיאו רק בשלהי העשור השישי לחיים.

 

החוקרים מאוניברסיטת וורויק בארצות-הברית מצאו עקביות ברמות האושר והדיכאון ברוב המדינות שנבדקו. מחקרם פורסם בגליון החדש של כתב העת למדע חברתי ורפואה. החוקרים מצאו כי רמות האושר בחיים מופיעות כעקומת U, כאשר האושר מגיע לשיאו בתחילת חיינו ולקראת הסוף, בעוד שבגיל אמצע החיים מופיעים דכדוך ודיכאון.

 

מממצאי המחקר, שעובדו באמצעות חישובים מתמטיים שונים, נמצא כי הדיכאון מגיע לשיאו סביב גיל 44 שנים בממוצע. בארצות הברית נמצא הבדל בין שיא הדיכאון אצל גברים, שם עמד גיל השיא על 50 שנים, בעוד שאצל נשים הגיע הדיכאון לשיאו בגיל 40.

 

מבין המדינות שנסקרו, גיל הדיכאון הצעיר ביותר היה דווקא בשוויץ, כששיא הדיכאון התחיל כבר בגיל 35.2 בממוצע. מדינות נוספות בהן גיל הדיכאון הופיע מוקדם היו בפרו (39.5 שנים), קוריאה ואלבניה (40), ארה"ב (40.1) ואוסטרליה (40.2).

 

הדיכאון בישראל: מאוחר יותר בחיים

אצלנו המצב כנראה לא באמת רע כל כך: שיא הדיכאון אצל הישראלים עומד על פי הדו"ח על 58 שנים בממוצע, מה שמעמיד אותנו במקום שני מבין המדינות שנבדקו, עם דיכאון מאוחר יחסית. במקום הראשון נמצאת צרפת עם דיכאון המתחיל בגיל 61.9 שנים.

 

החוקרים, הכלכלן פרופ' אנדו אוסוולד מאוניברסיטת וורוויק, ופרופ' דיוויד בלנצ'פלאואר ממכללת דרמות' בארצות-הברית, מאמינים כי תופעת ה-U נובעת מהתרחשות רגשית פנימית, ואינה נגרמת בשל גורמים חיצוניים כמו גירושין, עבודה, משפחה או הכנסה כלכלית.

 

"חלק מהאנשים סובלים יותר מאחרים", אמר פרופ' אוסוולד, "אולם מהנתונים שלנו האפקט הוא גדול. הדיכאון הזה מתרחש אצל גברים, נשים, רווקים, נשואים, עניים, עשירים, וגם כאלה ללא ילדים. איש בעצם אינו יודע מה גורם לתופעה הזו".

 

לד"ר משה סטולר, פסיכיאטר ראשי במחוז חיפה של שרותי בריאות כללית, התופעה אינה זרה, אולם הוא תולה דווקא את האשם בצרות היום יום ההולכות ומתגברות דווקא לעבר העשור החמישי לחיים. "ככל שהגיל עולה שכיחות הדיכאון עולה", אומר סטולר, "ההסבר המקובל הוא שככל שמתקדמים בגיל, יש יותר סיכוי להיתקל בבעיות".

 

רוב מדוכאי אמצע החיים מחלימים לבסוף

"סביב הגיל הזה הבריאות פחות טובה, יוצאים לפנסיה, לא יודעים למצוא עיסוק, בן או בת הזוג נפטרו או חלו, הילדים עוזבים את הבית, מוצאים יותר ויותר חברים במודעות אבל, וגם ההישגים הגופניים מידרדרים ואנו הופכים פחות יפים ויותר חלשים. כך, השילוב הזה מוביל לדיכאון בכל העולם ובכל התרבויות".

 

על אף הממצאים העגומים, ד"ר סטולר מרגיע שלרוב הדיכאון הזה הוא בר טיפול: "דרכו של אדם הוא שבגיל 50 הוא אינו כבגיל 20, ואם מחזירים את האיש לראייה פרופורציונית נכונה לחיים, הוא מבין שאפשר להמשיך לחיות טוב, בראייה שכלתנית ובלי היסטריה. אצל רוב האנשים סיבת הדיכאון ניתנת לטיפול באמצעות פסיכותרפיה או בתרופות נוגדות דיכאון יעילות, ומהעבודה היומיומית שלי אני יכול לומר שבמרבית המקרים הדיכאון הזה חולף מהר מאוד".