הכרה משפטית בזוגיות לסבית

כשבית המשפט מחייב אשה לשלם מזונות לבתה של זוגתה לשעבר, טובת הילדה היא שעומדת לנגד עיניו. כך התקבלה פרשנות מרחיבה בנוגע להסכמי זוגיות

בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון חייב אשה לשלם מזונות לילדתה של בת זוגה לשעבר, בהחלטה תקדימית. מדוע פסק כך למרות שהחוק אינו מחייב לעשות כן?

 

פרטי המקרה מלמדים על כך שהשתיים הכירו לפני כשמונה שנים, במהלכן חיו יחד וניהלו משק בית משותף. כשנה לאחר ההיכרות החלה האם בטיפולי פוריות, כשזוגתה (הנתבעת) ליוותה אותה והיתה שותפה להחלטה להביא לעולם ילדה. בפועל חוותה האשה יחד עם זוגתה הורות לכל דבר ועניין. השתיים אף פעלו לקבלת אפוטרופסות על הילדה, מה שהגביר את האחריות של בת הזוג כלפיה. אך הן לא פנו להליך אימוץ.

 

לאחר שנפרדו תבעה האם הביולוגית מזונות מזוגתה לשעבר, ובית המשפט פסק לטובתה, כשטובת הילדה עומדת לנגד עיניו ותו לא. תוכן המושג "טובת הילד" משתנה בהתאם להקשר המיוחד שבו השאלה מתעוררת, כמו במקרה זה.

 

בית המשפט ידע שישנו הסכם זוגיות או הסכם לחיים משותפים, בו מן הסתם הצהירו הנשים על מהות הקשר ביניהן והצהירו על כוונותיהן, במטרה ליצור מערכת משותפת של זכויות וחובות הדדיות. 

 

על אף שאין חוק שמחייב אשה לשאת במזונות של בתה של זוגתה לשעבר, בתי המשפט למדים על ההתחייבות שלה לא רק מההסכם עליו חתמה, אלא גם מרוח ההסכם ומהציפיות שנוצרו בין הנשים, ואולי גם מהציפיות של הילדה. בכך דחה בית המשפט את הטענה לפיה כשמסתיים הקשר הזוגי, מתנתקים הקשרים בין הפרטים שקיימו אותו לבין הילדים. 

 

הטענה לפיה חיובה של אשה במזונות היא לכאורה בלתי חוקית או מנוגדת לסמכות של בית המשפט - אינה נכונה. לבית המשפט שיקול דעת נרחב בקביעת מזונות לקטין מתוך ראיית טובתו.

 

למעשה, הכיר בית המשפט בזוגיות חד מינית ובתוכן שמבקשים לקיים בני הזוג. בית המשפט מכיר בפרטים הכוללים את הזוגיות ובתוצריה, ללא קשר לזהות המגדרית המקיימת את המשפחה. ממקום של שיוויון ומניעת פגיעה בזכויות חוקתיות מהותיות, כבר הכיר בית המשפט בהסכמי זוגיות של בני זוג מאותו מין, וכן בהטבות סוציאליות עבורם, בזכויות הורשה, באימוץ ילדים ובנישואים שנערכו במדינה זרה. כך שנראה כי בשלה השעה להכיר בילד משותף שהרתה אם פונדקאית מביצית של זוגתה.  

 

חיוב במזונות קטין לא חל רק במקרה בו יש קשר ביולוגי או קשר מכוח אימוץ אלא גם במקרים נוספים. גם הורים "פסיכולוגיים", הורים שנמנעים מלבצע בדיקת רקמות ומי שקרבתם הביולוגית לקטין אינה ודאית, אולם הם מכירים בקשר עמו יכולים למצוא עצמם חייבים בתשלום. כך גם לגבי סבים וסבתות.

 

אין שום סיבה למנוע מילדה שרואה בזוגתה לשעבר של אמה אם לכל דבר, השתתפות בהתחייבויות כלכליות שוטפות שהן בגדר צרכים בסיסיים. כל מה שעשה בית המשפט הוא להזכיר לנתבעת את מה ששכחה כפי הנראה: את ההחלטה המשותפת להביא ילדה לעולם, ילדה שגם היא אחראית כלפיה. אין ספק שכשערכו השתיים את ההסכם ראתה כל אחת לנגד עיניה את טובתה של הילדה. חלק מכך הוא ההשתתפות בתשלום מזונותיה.

  

עו"ד מירב אלמליח עוסקת בענייני משפחה והמעמד האישי