בית המשפט קבע, כי צלם יפצה בני זוג ב-2,000 שקלים בגין צילום כושל של חתונתם שהתקיימה בחצר ביתם שבמושב נס הרים.
לטענת התובעים, זוג בשנות ה-50-60 לחייהם, צילום החתונה הוזמן כחודש וחצי מראש אצל הנתבע. ההזמנה נעשתה טלפונית, וסוכם שהנתבע יגיע באופן אישי לבצע את הצילומים.
התובעים טענו, כי הצילומים בוצעו על ידי שני צלמים שהינם עובדי הנתבע, שלא תיעדו את ברכות האורחים ואת האווירה הכללית של האירוע, אלא התמקדו בעיקר ברחבת הריקודים, גם כשהיתה כמעט ריקה.
לדבריהם, המצלמה קובעה בפינה אחת במשך 3 שעות והמשיכה לצלם ללא תועלת ומבלי לשים לב לאופי האירוע ומוקדי תשומת הלב בו.
הנתבע טען מנגד, כי מעולם לא סוכם עם התובעים כי הוא יגיע אישית למקום האירוע ולשם כך יש לו צוות מיומן שנשלח לשטח. כן טען, כי מקובל לשתול בעריכה מוסיקת רקע ואם התובעים היו מבקשים אחרת, אף לאחר הצילום ועד כחודש וחצי אחרי החתונה, הדבר היה ניתן לשינוי. לטענתו, חומר הגלם נשמר לפרק זמן זה לצורך שינויים בעריכה לפי בקשת הלקוח.
השופטת אנה שניידר מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קבעה, כי שני הצדדים אחראים, במידה כזו או אחרת, לתוצאות העגומות של הצילומים מבחינתם של התובעים.
ביחס לנתבע, נקבע כי הוא ידע שלא מדובר בחתונה של בני זוג צעירים אשר מעוניינים בהנצחת רחבת הריקודים כאחד החלקים המרכזיים של האירוע. לדברי השופטת: "בנסיבות אלה, היה על הנתבע ליידע את הצלמים שנשלחו מטעמו לאירוע על עובדה זו ולהדריכם כי עליהם לברר עם התובעים בשטח מהו בדיוק רצונם ועל מה להתמקד באופן מיוחד. נראה שהנתבע, שראשו היה נתון באותה תקופה לארגון חתונתו שלו, התרשל בענין זה".
עוד נקבע, כי הנתבע התרשל בכך שלא יידע את התובעת במעמד מסירת חומרי הצילום כי קיימת אפשרות, תוך כחודש וחצי, לבצע שינויים בעריכה וכי חומרי הגלם מצויים ברשותו.
באשר לתובעים, נקבע כי כאשר ראו כי לא הנתבע הוא זה שהגיע בפועל לצלם את החתונה, היה עליהם להקדיש מספר דקות עם תחילת האירוע ולהדריך את הצלמים שהגיעו את מה ואת מי לצלם ועל מה להתמקד באופן מיוחד. לדברי השופטת: " משלא עשו כן - אין להם להלין אלא על עצמם לגבי התוצאה ולגבי אי הקטנת הנזק על ידם".
לאור האמור, ובהתחשב באשם התורם של התובעים, נקבע כי הצלם ישלם להם סכום של 2,000 שקלים.
לפסק הדין בעניין גרופר אהרון נגד לוק סעד יניב - לחצו כאן
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין"