על מנות שחורות: הצד האפל של הצלחת

אומרים שאנחנו אוכלים קודם כל עם העיניים. ובכן, אם בא לכם לאכול את המאכלים בכתבה הזאת, אולי עדיף להסיט מבט לפני. הם פשוט, איך להגיד, כהים משהו. וגם לא תמיד דיאטטיים, אפילו ששחור מרזה

וודקה שחורה

וודקה שחורה היא ההוכחה לכך שגם כשאתם שיכורים, תוכלו להמציא פטנטים שלמחרת לא תיאלצו להתאבד בגללם מרוב מבוכה. מארק דורמן הבריטי ישב לילה אחד על הבר בסן פרנסיסקו, וסקר מקרוב הרבה סוגים של וודקה. כשביקש לסגור את הערב עם קפה, שאל אותו הברמן האם הוא רוצה את הקפה שלו שחור או לבן. ההלצה הזאת הביאה לעולם את ‭- Blavod‬ קיצור של ‭.Black Vodka‬ דורמן שאל את עצמו, ובצדק, אם קפה יכול להיות לבן, למה וודקה לא יכולה להיות שחורה? היגיון פשוט של שיכורים.

 

ואכן, לא כדאי להיות מקובעים. שקוף זה כל כך ברית המועצות של שלטון הקג"ב. את הוודקה שלו, המיוצרת בבריטניה, השחיר דורמן באמצעות צמח אסיאתי בשם ‭,Catechu‬ שמוסיף לנוזל צבע, אבל לא טעם.

 

למי זה מיועד: למשועממי וודקה רד בול שרוצים לצבוע לעצמם את הלילה, ולמאותגרי קוקטיילים שרוצים להכין משקאות בשכבות.

 

כמה זה עולה: ‭9.90‬ דולר בחנות המשקאות של ג'יימס ריצ'רדסון בדיוטי פרי.

 

קינואה שחורה

ברור, אנחנו יודעים שקינואה זה אוכל לתוכים. ושזה משעמם אימים בצלחת. ושרצים עליה סיפורים מסמרי שיער בעניין ריח לא נעים. שלא לדבר על מרירות טבעית. אבל יש אנשים שאוהבים לאכול דברים כאלה, ולא אנחנו נגיד להם איכס על אוכל ונשכנע אותם לדלג לסטייק.

 

בדיוק כמו שקרה עם הפסיפלורה, ורגע לפני שחצי אומה מפתחת כלפיה תיעוב בשל חשיפת יתר, פינתה הקינואה באלגנטיות את הבמה לטובת אחותה השחרחורת. טכניקת הבישול דומה: כמו אורז. במהלך הבישול מתנפחים הגרגרים ומצמיחים שורשון קטן ולבן. הטעם דומה לזה של הקינואה הלבנה, אבל המרקם שונה. לשחורה יש מעין קליפה על הגרגרים, מה שיוצר לקולות פצפוץ בין השיניים. תחשבו שאתם אוכלים כינים קטנות ומזינות. תענוג.

 

למי זה מיועד: למכרסמי הקולורבי שאיבדו שמחת חיים בשל התנזרות ארוכה מדי מכולסטרול.

 

כמה זה עולה: 11 שקל לאריזת חצי קילו בעדן טבע מרקט בא.ת. פולג, נתניה.

 

גבינה שחורה

תודו ש"פחימה" הוא שם סקסי לגבינה שחורה כפחם, אבל מה לעשות, ככה החליטו לקרוא לגבינה הזאת, המיוצרת מחלב עיזים אורגני. דליה ואמנון זלדשטיין-שפיגל, הגבנים, מנהלים חיים שונים בתכלית משלכם. הם גרים ללא חשמל, עיתונים ופס רחב בחוות הבודדים "חלב עם הרוח" בהר השאבי ליד יודפת. אמנון רועה צאן כבר 30 שנה ומעדיף את חברת 200 העיזים שלו, די בצדק כנראה.

 

בעבר היה נודד עם העדרים וישן באוהל, עד שהתברגן ובנה באמצע שומקום כמה מבנים קבועים מאבנים קטנות. מהחלב האורגני מכינה דליה 14 סוגי גבינות, רכות וקשות. את הפחימה מצפים בפחם פעיל, המשמש חומר משמר טבעי ואף מוסיף לטעם הגבינה.

 

למי זה מיועד: לחובבי מחלבות הבוטיק הנטועות בטיז אל-נאבי.

 

כמה זה עולה: 16 שקל ל-100 גרם בלחם ארז.

 

לימון פרסי

ממש כמו לילה בחיפה, גם הלימון הפרסי שחור ומיובש. התבלין הכי בסיסי בתבשיליהם של הפרסים הוא בעצם לימון ננסי, שאינו מתאים לאכילה בגרסתו הטרייה. יש כמה שיטות ייבוש: השיטה המסורתית דוגלת בייבוש באוויר הפתוח, בצל דווקא. אחרים נהגו לייבש אותו על גחלים בתוך האדמה. העצלנים פשוט עושים את זה בתנור.

 

הלימון השחור מעניק לאוכל ארומה עמוקה ומעניינת וטעם חמצמץ (ובפרסית: חמסמס‭.(‬ לקבלת טעם מרוכז יש הטוחנים אותו לאבקה ומוסיפים לסיר. קחו בחשבון שהוא משתלט על שאר הטעמים בסביבה. לטעם מתון יותר כדאי להשתמש בלימון שלם: שוברים אותו, נפטרים מהגרעינים הקטנים, וכשהתבשיל כמעט מוכן מוסיפים לרתיחה קטנה.

 

למי זה מיועד: מאמות פרסיות ושפים פסבדו-אותנטים.

 

כמה זה עולה: ‭9.90‬ שקלים ל־100 גרם בטיב טעם, 7 שקלים ל-100 גרם בלגעת באוכל.

 

מקרון ארל גריי

אוהבים תה רק בספל? לא נורא. רק זוזו שנייה ופנו את הבמה לאנשים קצת יותר הרפתקנים. אלון גולדמן, קונדיטור מחונן, נוהג לשלב סוגי תה שונים דווקא בעוגות ובעוגיות שלו, ואפילו במקרונים. אלה העוגיות הזערוריות, שנראות כמו לחמניית המבורגר שהתכווצה בדיאטת בזק, ומתמוססות בפה בטעמים ענוגים. במקרון השחור של גולדמן יש מרנג אוורירי בטעם ארל גריי ומילוי של גנאש שוקולד חלב. הצבע: שחור משחור. אגב, זה עוד כלום לעומת מקרון שמן הזית שלו. גם אם זאת לא כוס התה שלכם, אתם מוכרחים לנסות פעם.

 

למי זה מיועד: לפרחי אפייה חתרנים.

 

כמה זה עולה: 4 שקלים ליחידה ברשת פטיסרי מזרין.

 

גרעינים שחורים

מלכי הפיצוחים, היהלומים המנצנצים שבכתר, שאף גמר "כוכב נולד" אינו שלם בלעדיהם, הם גרעיני החמניות. יותר מ-1,700‬ טון גרעיני חמניות מפצחים הישראלים בשנה, לא כולל משחקי דרבי מיוחדים. אכילה מרובה מהם תוביל אתכם לחדר המדידות של מתאים לי, אבל ייאמר לזכותם שהם גם מזינים ומלאי מעלות בריאותיות.

 

אנחנו השגנו לכם דווקא גרעינים שחורים כזפת, בניגוד לפושטים, אלה עם הקליפה השזורה פסים בשחור לבן.

 

הגרעינים בשחור-שחור מגיעים מדרום אפריקה. הם קטנים ועגלגלים מעט, קליפתם מבריקה וקשה יותר לפצח אותם בהשוואה לאחיהם המקומיים. משום מה, קליינטים ממוצא רוסי מחבבים אותם יותר. אנחנו מצאנו אותם רק בגרסה הבלתי מומלחת.

 

למי זה מיועד: למי שמאסו בשפתיים מנופחות ממלח ולאוהדים עצבניים של בני סכנין, שעשויים לפצח גם את הפקקים בנעליו השחורות של השופט.

 

כמה זה עולה: ‭19.90‬ שקל לקילו בטיב טעם.

 

דיו של דיונונים

שפים נחשבים יכולים לעשות עליכם רושם עם פאייה וריזוטו שחורים, אבל הנה ההזדמנות שלכם להביא את השואו בעצמכם, ולבשל בבית מנות שחורות. הפטנט: שקיות קטנטנות עם דיו של דיונונים. שופכים את תוכן השקית למנות כמו פסטה או אורז, והן משחירות כמו חטאיכם האפלים ביותר. כל שקית, במשקל 4 גרמים, מספיקה למנה אחת או שתיים. לטובתכם, אל תעבדו בבגדים לבנים, אלא אם אתם בעד המראה הדלמטי.

 

למי זה מיועד: לבשלנים אוונגרדיים וטבחים מז'אנר השופוני.

 

כמה זה עולה: 11 שקל לשקית של 4 גרמים במעדני ים בנמל תל אביב.

 

סוכריות אניס

ההולנדים מעולם לא נחשדו בטעם טוב או בהבנה קולינרית. מספיק לטעום פעם את הממתקים הנוראיים שלהם, כדי להבין שמדובר בשואה גסטרונומית. חלק ניכר מהסוכריות ההולנדיות יותיר אתכם עם צלצולי אימה באוזניים אחרי שתכניסו אותן לפה: הן מלוחות, בצבעי שחור פחם ובטעמי לקריץ מזעזעים. תינוקות שם לומדים לנשנש אותן כבר עם המטרנה של הבוקר. אצלנו, תודה לאל, הילדים הגיוניים יותר, אבל זה לא אומר שאין למצוא אצלנו סוכריות אניס. הנה, עלית הוציאו עכשיו סוכריות Must ללא סוכר בטעם אניס, ואנחנו מוכרחים להודות שטעמיה מתונים, כמעט נעימים.

 

למי זה מיועד: לנודניקים שגרו פעם בהולנד ועכשיו נורא מתגעגעים.

 

כמה זה עולה: ‭8.80‬ שקלים לחבילה של 80 גרם.

 

ליקר שחור

בדיוק כמו במקרה הטראגי של הכוסברה, גם בסיפור של הלקריץ העולם נחלק לאוהבים או למתעבים. אם אתם נמנים עם המחנה הראשון וההבנה האלכוהולית שלכם מוגבלת, למה שלא תנסו את הליקר האיטלקי המוזר ‭,CosaNera‬ שהגיע לארץ לפני כמה חודשים. יש בו תמציות שוש, ג'ינסנג ו־21 אחוז אלכוהול. מייצרים אותו ממיצוי של משחת לקריץ בכוהל, עם הרבה סוכר, ושותים אותו קפוא. השוס הוא דווקא בכוסית היפהפייה ובקש השחור, העשוי מלקריץ אכיל.

 

למי זה מיועד: בטח לא לשותי הוויסקי. למי שאוהבים את האלכוהול שלהם בטעמי סוכריות.

 

כמה זה עולה: 22 שקל לצ'ייסר בבארים ובמסעדות.

 

עדשים שחורות

בואו נבהיר מראש, שלא יהיו אי הבנות: עדשים הן נקבות. עדשים שחורות, עדשים כתומות, הנסיכה על העדשה. העדשים השחורות מכונות לפעמים גם עדשי בלוגה, על שם הקוויאר המפורסם. הן נחשבות לרולס רויס של העדשים, ואצילות הרבה יותר מהכתומות, הירוקות או החומות קשות היום. השחורות קטנטנות ומבריקות, ומגיעות אלינו מאזור Auvergne בצרפת.

 

בניגוד לקטניות פחות מיוחסות, את העדשים השחורות אין צורך להשרות בטרם יעלו על המוקד, וגם אחרי - הן אינן מתפרקות בבישול. 20 דקות על האש, ויש לכם פצצת מינרלים, ויטמינים וחלבונים בצלחת. במסעדות אופנתיות נחשבות הן מתפקדות על תקן מצחצחות המצפון, לצד סטייקים מדממים וסותמי עורקים.

 

למי זה מיועד: לצמחונים אנינים שמאסו בקינואה.

 

כמה זה עולה: ‭19.90‬ שקל לקילו בטיב טעם ו-‭22.90‬ שקל לקילו בלגעת באוכל.

 

שומשום בטעם שיטאקה

פלצנים, כידוע, תמיד מרגישים צורך להתחכם. שומשום בהיר רגיל כבר לא טוב להם. נותנים להם שומשום שחור, וגם הוא פאסה בשבילם. אז המציאו להם שומשום שחור בטעם פטריות שיטאקה, שישתקו קצת. טעמנו. קשה להרגיש בטעם של הפטריות, אבל אם זה נותן למישהו הרגשה מתוחכמת, אנחנו בעד. אפשר לזרות את השומשומים השחורים על האינסייד אאוט שאתם ודאי מגלגלים מדי ערב בשובכם מהעבודה, או להוסיף אותם לסלט מלפפונים ואצות וואקמה שאתם אוכלים בארוחת עשר בחדר המורים.

 

למי זה מיועד: לכל עם ישראל, אלא מה.

 

כמה זה עולה: ‭17.90‬ שקל בספייסס.

 

בירת מרפיס

צריכת הבירה באירלנד עומדת על 131 ליטר בירה בשנה לנפש. שזה בערך פי 10 מהצריכה הישראלית לנפש. פלא שהאירים בקרחנה תמידית? נסו גם אתם לחיות בסוטול עקבי שכזה, ותראו שאחרי הפיינט השלישי אפילו דו"ח וינוגרד יצתחיל להיראות כמו מסמך אנושי משעשע.

 

בדומה לגינס המיתולוגית, גם המרפיס היא בירת סטאוט חלקה וקרמית. כיוון שהאירים קולים את השעורה עד כדי שריפה, לבירות שלהם יש צבע שחור וטעם של קפה בדואי מבושל על גחלים. כדי לקבל ראש קצף נאה ויציב, המזיגה נעשית בזווית של 40 מעלות, רק עד שלושת רבעי הכוס. מחכים דקה וחצי ואז מוזגים את השאר במהירות. כך מקבלים כוס עם שכבת קצף שלא היתה מביישת מיכלים של חוגגים מעצבנים ביום העצמאות. למי זה מיועד: בטח לא למשעממים שנתקעו על גולדסטאר.

 

כמה זה עולה: 12 שקל לפחית של 500 מ"ל בחנויות האלכוהול.

 

בלסמי בטעם תפוזים

מכירים את האופנה הכה ישראלית של הגשת פנכה קטנה עם שמן זית ושלולית בלסמי במרכזה? באיטליה לא תראו דבר כזה. שנים אנחנו טובלים פוקאצ'ות חמות בקעריות של שמן וחומץ ואחר כך מתפלאים למה מחכים לנו בשומרי משקל. נשאלת השאלה כמה אפשר. הבלסמי הזה, רובו הרי תעשייתי וזול, בניגוד לחומץ הטרדיציונל, האמיתי ויקר הערך ממודנה, המתיישן שנים בחביות עץ אלון.

 

כדי שלא נשתעמם למוות מהאופנה הישראלית של חומץ לכל פועל, מייבאת חברת רסטרטו בלסמי - ישמור השם - בטעמים: עם תותים, עם תאנים או עם תפוזים. אמנם אחרי שמכירים את הדבר האמיתי זה כמו לשתות קולה אחרי בקבוק קוניאק משובח, אבל מצד שני - כמה אנשים כבר זכו לטעום את הדבר האמיתי. בינתיים, להמונים, זה מוצר מעניין, אם כי טעמיו מוזרים במקצת.

 

למי זה מיועד: לאלה שכבר ראו הכל.

 

כמה זה עולה: ‭30.90‬ שקל בספייסס.

 

חרובים

אל מול שלל תפלצות קולינריות המציפות אותנו בגלים טרנדיים כאלה ואחרים, ניצב לו החרוב, שחרחר וצנוע, כבר אלפי שנים. אנטיתזה לכל מה שאופנתי ובר חלוף בעולמנו הגסטרונומי. סלע ארץ ישראלי איתן ושורשי.

 

מראה העץ מרהיב, פירותיו מתוקים, אך תראו לי מישהו שיסכים לסכן את סתימותיו היקרות תמורת נגיסה בהם. שלא לדבר על ריחה המפוקפק של פריחת החרוב, המזכירה, ובכן, ריח גברי מאוד מסוים. האגדה מספרת על כך שהבדואים נהגו לקחת את בחירת ליבם אל חרוב פורח. אם ניכר בנערה שהיא מזהה את הריח - סימן שיש לה ניסיון מיני, ואז היו הורגים אותה. לתשומת לבכן.

 

למי זה מיועד: לשמעון בר יוחאי.

 

כמה זה עולה: ‭29.90‬ שקל לקילו בטיב טעם.