מתי צריך ללכת לשאול רב ומתי להכריע לבד?

None

שאלה:

 

האם הליכה לרב בכל פעם שיש לי שאלה, לא מנוונת את יכולת החשיבה? הערות: בעיניי, האדם הוא הריבון על חייו. זוהי הזכות העליונה שניתנה לנו על-ידי הקב"ה. כיצד בעולם (היהודי וגם הלא יהודי) שעשיר בכ"כ הרבה דעות ופרשנויות שונות ומגוונות לגבי מהי דרך החיים הנכונה (אם יש כזו), נדע על מי לסמוך ולמי להקשיב, אם לא תירגלנו בעצמנו את יכולת החשיבה והסקת המסקנות? (בנצי, ירושלים)

 

תשובה:

 

א. הרב מקבל את הסמכתו להכריע בשאלות הלכתיות, אולם כאשר אדם לומד בעצמו את הסוגיה ההלכתית ומעיין בספרי הלכה הרי שהוא יכול לדעת מהי עמדת ההלכה. במובן זה הרב הוא מעין מתווך בין ספרות ההלכה לבין האדם שאיננו מכיר אותה. כמי שלמד אצל מו"ר הרב אברהם שפירא זצ"ל ידענו תמיד שלא כדאי לשאול אותו שאלות לפני שבדקנו אם ישנה תשובה לכך במשנה ברורה, מאחר שהוא היה מפנה אותנו לספר, תוך הערה שעל שאלה כזאת אנו יכולים למצוא את התשובה בעצמינו.

 

אמנם ישנן שאלות רבות בהן ישנן מחלוקות בין פוסקי ההלכה וכאן כבר יש שאלה של הכרעה בין דעות שונות. זהו תפקידו של רב ולכך הוא הוסמך. כשם שברור לך שלא תחליט בעצמך בשאלות רפואיות אלא תשאל את הרופא המומחה, כך גם בשאלות הלכתיות עליך לשאול את המומחה שיכריע מהם דרכי ההתנהגות במקרים השונים.

 

ב. ישנו תחום נוסף בו ישנם כאלה המתיעצים ברבנים והוא כולל שאלות רחבות יותר של דרך חיים, בחירת מקצוע, חיי נישואין וכדומה. בנושאים אלה אין חובה הלכתית לשאול רב. אולם ישנם רבנים שמתוך גדלותם בתורה ומתוך חכמת החיים הרבה שלהם, יכולים לייעץ בתחומי חיים אלה. אולם עצות אלה אינן בבחינת הכרעה הלכתית. חשוב לדעת להפריד בין שאלות הלכתיות לבין שאלות של הכוונה.

 

ג. אחרי הכל עליך לדעת שבסופו של דבר האדם אחראי למעשיו והוא זה שבוחר את איזה רב לשאול ועם מי להתייעץ בכל נושא, כך שבסופו של דבר האדם מקבל את ההכרעה בעצמו. לכן עליו לפתח את כושר השיפוט העצמי ולא לתלות את יהבו ברב שיחליט עבורו בשאלות שאינן הלכתיות, ללא כל ביקורת עצמית. (משיב: הרב אלי קפלן)