בש"ס לא מסתירים את מעורבות הרב בקידום החוק. היא מסבירה לא רק את הנוכחות של השר אטיאס, שהוא בן טיפוחיו של מנהיג ש"ס, אלא בעיקר את הלחצים הכבדים ששברו את יושב הראש הוועדה ח"כ גלעד ארדן (ליכוד), ואילצו אותו להעמיד את החוק להצבעה ראשונה בשבוע שעבר, בניגוד לסדר יומו. יושב ראש הכנסת דליה איציק עמדה בראש מסע הלחצים אחרי טלפון שקבלה מהרב, לדברי מקור בש"ס.
קצב התקדמות החוק לקריאה שנייה ושלישית נתון לסמכותו הבלעדית של היו"ר ארדן. סמכות זו מאפשרת לו להקפיא אותו עד ששה חודשים מהעברתו בקריאה הראשונה. לאחר מכן יכול יוזם החוק (ח"כ אמנון כהן, ש"ס) לבקש את העברתו לוועדה אחרת. ארדן בונה על הסמכות הזאת. כהונתו בראשות הוועדה מסתיימת באוגוסט, ולפי כל הסימנים הוא לא מתכוון לנקוף אצבע עד החלפתו. תפקיד יושב הראש יעבור ברוטציה לסיעה אחרת באופוזיציה. השבוע הוחלט כי מחליפו יבוא מישראל ביתנו. נכון לעכשיו, גם סיעה זו מתנגדת לחוק החסימה.
בכל מקרה, גם תחת יושב הראש הבא, החוק יכול להישאר בהקפאה עמוקה לפחות עד אחרי החגים. חודשי הפגרות (חודש באביב וחודשיים בקיץ) אינם באים במניין שישה החודשים. הרוטציה בראשות הוועדה תתבצע בפגרת הקיץ, ועד אז יחלפו רק ארבעה חודשי עבודה. לפיכך, יורשו של ארדן יוכל למשוך עד דצמבר, ואם יוקדמו בינתיים הבחירות לכנסת לראשית הסתיו, על פי התחזיות, זו בעצם הדרך לקבורתו של חוק החסימה.
חילו התכוונה לתמוך בחוק, כמו יורם מרציאנו - כל אחד משיקוליו. שלי יחימוביץ באה להתנגד משיקולים אידיאולוגיים. ברגע האחרון הסתלקה חילו אחרי טלפון שקבלה מאיתן כבל, מזכ"ל העבודה. היא ניצלה מהאיום של איתן ש"הצבעת העבודה תציג אותה בקלונה לכל גולשי האינטרנט".
החוק אושר בקולות הח"כים רונית תירוש, מיכאל נודלמן ושלמה מולא (קדימה); יורם מרציאנו (עבודה); יצחק זיו (גמלאים); אמנון כהן ויצחק וקנין (ש"ס); אליהו גבאי (מפד"ל); ויעקב כהן (יהדות התורה). התמידו בהתנגדותם: גלעד ארדן ומיכאל איתן (ליכוד); שלי יחימוביץ (עבודה); ויוסף שגל (ישראל ביתנו).