איפשהו בארון אני שומר תקליטור עם כל פיסת דואר אלקטרוני שכתבתי מאז שנת 1991. אלה דברי ימי חיי, האנשים היקרים לי, והשינויים שהתחוללו סביב. הם הרבה יותר מדויקים מבליל הזכרונות המעורפל. תיעוד זה התאפשר הודות ליכולת לשמור בקלות דואר באופן מקומי בנוסף לשמירתו על השרת. במובן זה, דואר אלקטרוני דומה לדואר רגיל עם נייר, עט ובול. מכתבים מתאפיינים בכך שכל אחד יכול לקרוא אותם גם כעבור מאות שנים. אם הם בשפה שאינה מובנת לקורא הוא יכול לתרגם אותם.
"קוד התרגום" בין שפות זמין באופן חופשי לכל היסטוריון. בנוסף, מכתבים רגילים שמורים באופן מקומי - בין אם במגירה או במחסן. גם את הדואר האלקטרוני ניתן להוריד ולשמור בפורמט תקני שמובן לכל - דוגמת ASCII, ואז לצרוב אותו על גבי תקליטור (שניתן לקרוא פחות או יותר בכל מחשב).
אתרי רשתות חברתיות עלולים להרוג את יכולתנו לשמור זכרונות, משום שההתנהלות המקוונת אינה נשמרת באופן מקומי ואינה אינטראופרבילית. אם אתם מקבלים הודעה ב-MySpace, אין אפשרות להסיר אותה מ-MySpace ולשמור אותה על
גבי המחשב (חוץ מבתהליך מתיש של העתקה והדבקה - במיוחד אם אתם צרכנים כבדים של רשתות חברתיות). בנוסף,
אין אפשרות להעביר את רשימת החברים, את הנתונים בפרופיל ואת ההודעות שקיבלתם לשירות האינטרנט הגדול הבא - ביום בו תמצו את הרשת החברתית.
Facebook גרוע אפילו יותר, משום שכמות אדירה בו היא מטה-נתונים (metadata) - זרם בלתי פוסק של "pokes", מתנות וירטואליות ומידע לא-אימיילי. כל אלה מהווים נדבך בהיסטוריה של האינטראקציה האנושית המקוונת.
השימוש בנייר לכתיבת מכתבים קיים כמה אלפי שנים. למעשה, נמצא רשימות מכולת מהעידן העתיק - אם רק נחפש. כאמור, דואר אלקטרוני ניתן לקידוד ב-ASCII, מה שהופך הודעות בנות 40 שנה לקריאות כיום ובעתיד.
מה לגבי שטף האירועים ב-Facebook? לא מדובר על עוד 20 שנה - אז אולי השירות כבר לא יתקיים, אלא על עוד שלוש שנים - אז אולי תתעייפו מרשתות חברתיות ותמשיכו לדבר הבא. "תיבת הדואר האלקטרוני" שבתוך פייסבוק אינה שייכת לכם. אם יום אחד יחליטו בפייסבוק למחוק את כל הודעות הדואר בארכיון, אין שום דבר שאתם יכולים לעשות כדי למנוע את זה.
גנים סגורים אלה דורשים מכם לצרוך מידע בתנאים שלהם - לא שלכם. אני שונא שירותים דוגמת Evites - להזמנה מקוונת
של אנשים למסיבה. הם דורשים מכם להיכנס לאתר אינטרנט ולהירשם כדי לקבל פרטים. מובן שאפשר לשלוח הכל בדואר אלקטרוני, אבל שירותים אלה רוצים את פרטיכם - אצלם.
האופי המגודר של השירותים מפורר את חיינו המקוונים לפירורים קטנים השמורים בקופסאות סגורות. את כל דואר הנייר אפשר לקבל אל תיבה אחת. אפילו את כל הדואר האלקטרוני ניתן לרכז, אבל את ההודעות ב-MySpace, את המתנות בפייסבוק, ואת ההזמנות המסוגננות ב-Evites אי אפשר להוריד מהאתר המארח. כך הופכת בדיקת הודעות לתהליך מתיש, ביחס ישר למספר הרשתות החברתיות בהן אתם פעילים. תשכחו מאיחוד של תיבות הדואר ודפי הבית, וממיון הפריטים שקיבלתם.
החברות המפעילות את הרשתות החברתיות דווקא אוהבות את זה, שכן הן משוכנעות שסגירות וחוסר תקניות זה מה שיחזיר את הגולשים פעם אחר פעם. אי שם בעתיד, אנו עלולים להצטער שארזנו את הזכרונות בקופסאות וירטואליות, רק כדי לגלות שהם כבר נעלמו ואינם, או שהם מפוזרים על פני מספר אתרים שונים בהם אנו משתמשים לצורך שמירה על קשר.
אתרי רשתות חברתיות יכולים ללמוד מדרך ההתמודדות עם הבעיה בעולם המסרים המיידיים. בעבר משתמשי שירותים שונים היו צריכים כשלוש תוכנות שונות כדי לשוחח עם חבריהם. אז הופיעו תוכנות דוגמת Trillian שתמכו במספר פלטפורמות. פתרון בגישה זו לנושא הרשתות החברתיות יחבר עבורנו אוטומטית לכל הרשתות בהן אנו חברים ויציג רשימה מאוחדת של חברים, תזרימים, היסטוריה ופרופיל - לשימוש עכשווי ועתידי. זה הזמן לאחד את כל סוגי התקשורת, לפני שנתעורר ונגלה שהעבר שלנו פוצל ונמחק.
הכתבה פורסמה במקור ב-PC Magazine. לרכישת מינוי במחיר הכרות. לאתר הבית של PC Magazine .