בקשר חדש נבחנת לעיתים קרובות שאלת האמון והקירבה לפי המוכנות והרצון שלנו לספר לבן הזוג דברים סודיים על עצמנו. "כשתבוא בת הזוג האמיתית שלי, אוכל לספר לה הכל, לגלות לה את כל הסודות והיא באמת תבין". הכמיהה להכלה ולקבלה על אף הסודות הקשים שיש לנו היא אבן בוחן ביחסים המתהווים.
אלה סוגים של סודות אנחנו שומרים:
יש שטוענים "נחכה עד שהיא תכיר אותי באמת, עד שתראה אותי כפי שאני, ואז אספר את הסוד. אם אספר מוקדם מדי היא עלולה לשאול את עצמה בשביל מה היא צריכה להיות בקשר עם מישהו שיש לו כזה סוד. אחרי שהיא תכיר אותי הסוד יקבל פרופורציות אחרות".
לעומתם יש כאלה שאומרים שהסוד כל כך משמעותי ומהווה מרכיב מהותי בהחלטה של בן/ת הזוג אם להמשיך להיות בקשר, שהמשמעות לא לספר אותו כבר בתחילת הקשר היא הונאה ורמאות. עבור אלה הסוד מגדיר במובנים רבים את מי שהם, ובמקרה שאינם הופכים את בן הזוג ל"שותף סוד" ברור להם שזו אינה זוגיות אמת.
יש אנשים שפוחדים לגלות את סודותיהם לא בגלל הבושה או פחד מדחייה, אלא בשל קונפליקטים בנושאי שליטה: גילוי הסוד בעיני אדם כזה מסוכן, שכן לתפיסתו זה חושף אותו לשליטת בן הזוג. במקרה כזה, רק לאחר שבן הזוג יפקיד בידיו את סודותיו יהיה גם הוא מוכן לשתף. אנשים כאלה מאמינים שלא צריך לספר הכל. הם אולי יוצאים מנקודת ההנחה שהפיקו את הלקחים ממה שעברו, או שאין טעם לספר, שכן גילוי הסוד לא יקדם את הקשר, ואולי להפך. "מה שלא יודעים לא כואב". מה הטעם להכביד על מערכת היחסים החדשה בהיסטוריה? אנחנו מעוניינים דווקא לפתוח דף חדש וללכת הלאה מהמקומות הכואבים האלה שהיינו בהם.
לפעמים באמת קשה לשתף את בן הזוג בחוויה קשה, ולוקח זמן עד שהאמון נבנה ומרגישים נוח לגלות את הסוד. שיתוף כזה דורש בגרות והבנה של שני בני הזוג: בן הזוג שמספר יכול להרגיש שמעבר לקושי האובייקטיבי לספר את הסוד, הזוגיות נמצאת במקום בו בני הזוג לכאורה יודעים הכל זה על זה, וקיים קושי רב להגיד "יש לי משהו לספר לך שאת/ה לא יודע/ת עלי". מצד שני, גם לבן הזוג ששומע את הסוד לא קל: אם מדובר בסוד שיכול היה לשנות את יחסיהם אילו היה יודע את הדברים קודם, אולי יש עוד כאלה? מה המשמעות לגבי האמון בקשר?
גילוי סוד בשלב "מאוחר" בקשר שונה מאוד מאשר בהתחלה, שם הסוד הוא חלק מה"חבילה", "כזה אני, וכך אתה יכול לקבל אותי או שלא". שרידת סוד משמעותי בשלב מתקדם של קשר (זה יכול לקרות גם אחרי שנים) היא מבחן לא קל לזוגיות.
בפירוק נישואים, או קשר זוגי משמעותי, שואל כל אחד מבני הזוג את עצמו, "מה יקרה עם הסודות שהפקדתי אצל בן הזוג?" האם אני יודע על בן הזוג מספיק סודות שיגרמו לו לשמור על הסודות שלי? האם קיים "מאזן אימה", או שאני צפוי לגלות שצפונות ליבי הפכו לנחלת הכלל?
"ראיתי את הסודות הכי כמוסים ואישיים שלי גלויים לעין כל ומפורטים לאורך ולרוחב כתב התביעה", אמר מישהו.
"בזמן הכנת הסכם הגירושים היא גילתה את כל הסודות שלי לחברים, היא אפילו שיתפה את הילדים ואמרה להם - תראו איזה אבא יש לכם", אמרה מישהי.
"הוא איים עלי שאם לא אתפשר על גובה המזונות, הוא יספר את הסודות שגיליתי לו, שהוא ישלח מיילים לכל האנשים אצלי בעבודה ויספר להם מה אמרתי עליהם, ויתחיל במנהל שלי", סיפרה אחת אחרת.
פעמים רבות במהלך טיפול התמודדנו עם שאלת הסוד ביתר עוצמה, עם אנשים שנמצאים בדרך לפרק ב'. במקרים בהם בן הזוג בפרק א' השתמש בסודות, נוצר משבר אמון קשה והחלטה שלא לאפשר חשיפה כזו בעתיד. יצירת פרק ב' נכון ואמיתי מאפשרת תיקון וריפוי של הצלקות של פרק א'. נכון, לוקח זמן לבנות מחדש אמון, אבל עם בן הזוג הנכון זה קורה. מי שלא חושף את עצמו בסופו של דבר בקשר זוגי מונע מהקשר להתפתח הלאה ולהעמיק. בלי הדדיות, הצד השני יפסיק לחשוף את עצמו, או יפרק לגמרי את מערכת היחסים.
לפעמים, כתוצאה מהחשיפה שנכפתה עלינו אנחנו נאלצים להתמודד עם עובדת הגילוי של הסוד. ברוב המקרים אנחנו מגלים להפתעתנו שהעולם לא עמד מלכת, שהציפורים ממשיכות לצייץ, שאנשים ממשיכים לדבר איתנו ולקבל אותנו, ובעיקר - שאנחנו מצליחים להמשיך ולתפקד גם לאחר שסודנו, ויחד איתו המחשבה שנמות אם מישהו ידע, התגלה ברבים.
הסוד מקבל את ממדיו מעומק ומגודל החרדה הקיומית מפני חשיפתו, כאילו השמיים יפלו עלינו. כשנכפית עלינו בפועל חשיפה של הסוד, או כשאנחנו חושפים אותו בעצמנו, אנחנו נאלצים להתמודד עם חרדת הגילוי, להתמודד עם הפחד הזה. בהרבה מקרים אנחנו מגלים שאנחנו יכולים לו ומצליחים לגבור עליו. התוצאה היא שהסוד מאבד מעוצמתו ומהשפעתו על חיינו.
אנחנו סבורים שלמרות החששות הרבים, גילוי הסודות במרחב הזוגי הוא אבן היסוד של הקשר והבסיס ליצירת האינטימיות הזוגית.
מכון זוגות