הסבתא בת ה-92 מכרמיאל עדיין שב"חית

לפני שנה וחצי הביא ynet את סיפורה של תושבת כרמיאל, שעלתה ארצה בעקבות בתה וחתנה היהודי. גם העובדה שהנכד שירת בצה"ל לא העניקה לה את אשרת השהייה המיוחלת. בעקבות הפרסום הבטיח משרד הפנים להסדיר את מעמדה, אך גם אחרי מבול של מסמכים - בהם תעודת יושר מרוסיה - היא עוד מחכה

קסניה פאסינקוב, בת 92 מכרמיאל, עונה להגדרה "שוהה בלתי-חוקית". לפני ארבע שנים הגיעה לישראל, ועד כה לא קיבלה ממשרד הפנים אשרת שהייה. נראה שלא תגורש מהארץ, אך היא אינה זכאית לטיפולים רפואיים כלשהם או לאשפוז בבית-חולים. פאסינקוב, שאינה יהודייה, הגיעה ארצה בעקבות בתה היחידה, ולנטינה פבלוב. הבת עלתה ב-1997 עם בעלה היהודי, ולדימיר. פאסינקוב, שבעלה נהרג במלחמת העולם השנייה, נותרה ברוסיה לבדה.

 

"אמא הגיעה לכאן כתיירת ביוני 2004, אבל מיד אחר-כך הגשנו עבורה בקשה לאשרת שהייה", סיפרה הבת ל-ynet. "נתנו לנו אשרה זמנית לשלושה חודשים, ואחר-כך נשארנו בלי כלום, עד עכשיו. לא יכולתי להשאיר אותה ברוסיה. היא הייתה לגמרי לבד שם. אבל כאן אנחנו חיים בפחד, כי אם חלילה יקרה לה משהו והיא תצטרך אישפוז - נצטרך לשלם עשרות אלפי שקלים. 

 

"אני עובדת בניקיון ובעלי עובד במפעל. אין לנו כסף. אמא חיה כמו בכלא ולא יוצאת מהבית. היא מקבלת פנסיה מרוסיה, וכך אני מממנת לה טיפולים רפואיים שאנחנו רוכשים באופן פרטי במאות שקלים בכל חודש. זה מצב מפחיד".

 

"אמא הגיעה לכאן כתיירת ביוני 2004, אבל מיד אחר-כך הגשנו עבורה בקשה לאשרת שהייה", סיפרה הבת ל-ynet. "נתנו לנו אשרה זמנית לשלושה חודשים, ואחר-כך נשארנו בלי כלום, עד עכשיו. לא יכולתי להשאיר אותה ברוסיה. היא הייתה לגמרי לבד שם. אבל כאן אנחנו חיים בפחד, כי אם חלילה יקרה לה משהו והיא תצטרך אישפוז - נצטרך לשלם עשרות אלפי שקלים.

 

"אני עובדת בניקיון ובעלי עובד במפעל. אין לנו כסף. אמא חיה כמו בכלא ולא יוצאת מהבית. היא מקבלת פנסיה מרוסיה, וכך אני מממנת לה טיפולים רפואיים שאנחנו רוכשים באופן פרטי במאות שקלים בכל חודש. זה מצב מפחיד".

 

סיפורה של פאסינקוב הובא כאן באוקטובר 2006. ממשרד הפנים נמסר אז בתגובה: "בצעד חריג ומשמעותי קבע המשרד את נוהל 'הורה קשיש', שנועד להקל על הורים בודדים ומבוגרים של אזרחים ישראלים, אשר אינם זכאים למעמד בארץ. הנוהל מאפשר להם לקבל אשרת שהייה ארוכת-טווח בישראל, ולאחר מכן מעמד של תושב, המלווה בזכויות רפואיות וסוציאליות. בני המשפחה לא הגישו אף פעם בקשה למתן מעמד לפאסינקוב או להארכת אשרת התייר שלה, ולכן לא ברורות טענות בתה ואין להן כל קשר לאמת".

 

ומה קרה מאז? המשפחה מיהרה לסניף משרד הפנים בצפת וביקשה להחיל על פאסינקוב את הנוהל, שיאפשר לה לקבל טיפולים רפואיים. "הפקיד נתן לנו רשימת מסמכים להגיש להסדרת מעמדה של אמי", משחזרת הבת. "שבועיים אחר-כך, בדצמבר 2006, הגשתי להם הכל. הפקידים הבטיחו לטפל בבקשה מהר, לאור גילהּ ומצבהּ של אמא".

 

טיפול מהיר? חמישה חודשים לאחר מכן פנתה הבת שוב למשרד הפנים - ואף ישירות לשר - וניסתה לברר מדוע אמהּ הקשישה אינה מקבלת את התעודה הנכספת. בתשובה קיבלה המשפחה מכתב, שבו נתבקשה להביא - נוסף על המסמכים שכבר הגישה - גם תעודת יושר של פאסינקוב מרוסיה, והצהרה ובה פירוט של המקומות שבהם שהתה ברוסיה מאז עליית בתה.

 

הנכד שירת בצה"ל - הסבתא מסוכנת?

"לפני כן לא אמרו לנו כלום על הניירות הללו", אומרת הבת, "היינו צריכים לטרטר אותה עד לשגרירות בתל-אביב כדי להשיג אותם". כך או כך, חלפו חודשיים נוספים, והמשפחה מסרה את המסמכים הנוספים ביולי אשתקד. מאז חלפו שבעה חודשים נוספים, והתעודה המיוחלת עדיין לא הגיעה. בשבוע שעבר פנתה המשפחה שוב למשרד הפנים בסיוע העמותה לזכויות המשפחות המעורבות, אך לא נענתה.

 

"אנחנו מנסים לסייע מדי שנה בעשרות מקרים כאלה", אמרה ל-ynet מנכ"לית העמותה, לודמילה אויגנבליק. "אני לא מבינה למה צריך להתעלל באשה הזאת.

 האם היא מסכנת את המדינה? האם היא עולה הרבה כסף? הנכד שלה שירת שירות מלא בצה"ל. האם זאת התמורה שמגיעה להם? האם המטרה היא לגרום לכל המשפחה, ולכל המשפחות הללו, לעזוב את המדינה?"

 

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "לאחר פניית ynet לפני שנה וחצי, אכן פנו בני המשפחה למשרד הפנים, אך הם הציגו את המסמכים הנדרשים רק חצי שנה אחר כך, ביולי 2007. בשל עיכוב טכני התארכה בדיקת הבקשה עיכוב נוסף, וההחלטה צפויה להינתן בימים הקרובים".