חתמתי על כרטיס אָדי לפני יותר מ-15 שנה.
יש מחשבות, בעיקר האם כשאתה לוקח כרטיס כזה אתה מזמין עליך משהו מהגורל? זה משהו מיסטי, כאילו בהצטיידות בתעודה כזאת אתה מאפשר לגורל לזמן את זה. יש אנשים שמאמינים בזה, אבל כמובן שזה שטויות.
ראיתי את שוש עטרי בראיון בטלוויזיה שבו היא סיפרה על התרומה שקיבלה ועשתה פנייה נרגשת לקהל בבית. זה ממש גרם לי לדמוע. עוד באותו ערב התקשרתי למספר שהופיע על המרקע.

סיפרתי לבעלי וכשהכרטיס הגיע הוא אמר לי 'אני לא רוצה לראות זה', הוא פחד מעין הרע. יש אנשים שזה מבהיל ומפחיד אותם, אבל הבת שלי גם חתמה.
לפני 15 שנים זוג חברים שלי תרם את אבריו של אחד מילדיהם. היו להם בנים תאומים שנפגעו מחיידק בבריכה פרטית. הם אושפזו במחלקה לטיפול נמרץ ואחד מהם לא שרד כתוצאה מכשל חיסוני שהחיידק העיר אצלו. הוא היה בן 6, לפני כיתה א', ואני זוכרת שהדהימה אותי היכולת שלהם, ברגע הכל-כך קשה הזה, להיות מסוגלים לחשוב על זה ולהגיד 'כן'. הערצתי אותם על כך. שם נולדה אצלי התחושה שזאת בעצם חובה.
חותמים עכשיו:
פרויקט תורמים לחיים:
אני לא מבדילה בין דם נוצרי, יהודי או מוסלמי. אדם הוא אדם ואם מישהו זקוק לתרומה, הוא צריך לקבל אותה. יכול להיות שאם הייתי צריכה לבחור בין ילד של חברה או ילד זר, שלא נדע, אז הייתי מבקשת שהתרומה תבוא לילד של החברה, עניי עירך קודמים. אבל בטח לא על רקע של הבדל דת ומין.
החשש סביב תחיית המתים נראה לי סוג של אגדה עתיקה ומשוללת היגיון. אדם באמונתו יחיה. אני לא חושבת שצריך להכריח אנשים שאמונתם לא מאפשרת להם לעשות את מה שאני קוראת לו 'מצווה'. מצד שני, אני מחשיבה את עצמי אדם מסורתי, אבל אני לא חלק מן הזרם הדתי. למרות ששלמות גופי מאוד חשובה לי, אנחנו צריכים לעשות כאן ועכשיו את מה שאנחנו יודעים בוודאות שיתרום לנושא. העולם הבא הוא סימן שאלה אחד גדול. אם עשית מצווה, אולי אלוהים ישלים לך את החסר בעולם הבא?
כל אזרח צריך שתהיה לו תעודה של אָדי. שנהיה בריאים ולא נזדקק, אבל אם איבדנו מישהו קרוב ואנחנו יכולים להציל בעזרתו מישהו אחר, לתת חיים למישהו אחר, אז זאת זכות. תרומה מצילה חיים.
רוצים לראות מי עוד חתם על כרטיס אדי ומפציר גם בכם להציל חיים? לחצו כאן