לא נולד קדוש

"הגורו ממלגודי" שנכתב לפני 50 שנה מתאר איך איש פשוט מעיר דמיונית אי-שם בהודו עולה לגדולה ונעשה קדוש. גם אם מניעיו אנוכיים לגמרי, המעמד כבר יעשה אותו קדוש אמיתי

בלי תחכום אבל עם ים של חוכמה, בלי משחקים אינטלקטואליים אבל עם עומקים מסחררים, "הגורו ממלגודי" של ר"ק נראיין, שנכתב אי-שם ב-1958, הוא פשוט תענוג. קולח, אמין, משעשע - סיפור התאהבותו עד כלות של מדריך התיירים החביב והשרלטן ראג'ו ברקדנית יפיפייה, שהוא גם סיפור עלייתו ונפילתו של מי שנהפך בטעות לאחד האנשים הקדושים ביותר בהודו, הוא יותר מכל ניצחונה של הפשטות.

 

כמעט שלא קיים כאן מרחק בין הטקסט למי שכתב אותו, או לחילופין - כמעט שאין מחבר לספר הזה. נראיין כאילו הוציא את עצמו מהמשוואה (למרות כמה אלמנטים אוטוביוגרפיים) והתחושה היא כאילו הדברים קורים מאליהם, נכתבים בסלסוליה הרכים של רוח על פני המים.

 

זה אולי לב המאבק הפנימי של נראיין, איש המזרח, שהתחנך על ברכיה של תרבות המערב ואף כתב את כל ספריו באנגלית, ויחד עם זאת חי ונשם מסורת של צניעות, חמלה, כניעות ואמונה בכוחות טבע, שאינן מוסברות. ייתכן שכל ספריו של נראיין הם בעצם התגלמותה של מפלה נוספת בניסיון להעניק צורה גשמית לכוחות הנפשיים המסתוריים הללו.

 

הכישלון הכל כך יפה הזה של נראיין מתבטא ב"גורו ממלגודי" באופן דיאלקטי - במסעו המרתק של ראג'ו לעבר התגברותו על עצמו, ובהליכתו העיוורת לעבר ההארה המיוחלת. המשנה הרוחנית של נראיין היא בעצם מטבע בעל שני צדדים חמקמקים, שגם אם תוך כדי תנועה נראה כאילו הם מתמזגים לאחד, במנוחה הם מתגלים כנפרדים (ומכאן גם הסוף הלא פתור).

 

הצד האחד הוא הפן הקוסמולוגי, שמצהיר על האני כישות קבועה ולא משתנה, כפרגמנט מכלל האנושות, ולא ככוח פרטי עם יכולת השפעה. האדם, כבורג במערכת חסרת גבולות, נתון למרותם של אלים כמו קרישנה, ראמה ושאר רוחות היסטוריות מהמיתולוגיה ההינדואית - מרות שהיא כביכול חיצונית להוויה הפנימית שלו. צדו האחר של המטבע הוא פניו האנושיות וגופו הארצי של ראג'ו, המשמשים כתחליף לכל אותם כוחות עליונים-אלוהיים.

 

כלומר, בדרכו של ראג'ו להיהפך להיות קדוש בעצמו, הוא נסמך בעיקר על מניעים בנאליים וחסרי משמעות לזרימת החיים הקוסמית - על סיבות אנוכיות ואינטימיות עד כדי גיחוך, על תירוצים גופניים מובהקים, ובקיצור - ראג'ו פועל בסבך של אקראיות בלתי מפוענחת.

 

מכאן שאיש לא נולד קדוש - לא האפיפיור ולא הרב עובדיה יוסף: או שהוא בוחר להיות כזה מסיבות שממש לא קשורות לקדושה, או שהנסיבות מכתירות אותו לנישא מעל כולם. גם הקדושה הגבוהה ביותר נתונה למהלכים שאין להם קשר לנשגב ולטהור.

 

איך לעשות טוב בעולם

אבל כל זה רק מחזק את האופטימיות שטמונה במסר העדין והחבוי של "הגורו ממלגודי". כי על אף שנראיין מעמיד את מהימנותו של ראג'ו בספק תמידי, מעמדו של הקדוש כפונקציה חברתית-דתית הכרחית אינו נחלש אלא יוצא מחוזק. משום שדווקא בהחלטות היומיומית והשרירותיות שהפרט לוקח, בחוסר האונים שלו מול עצמו, יכול אדם בסופו של דבר לייצר קדושה, ולעשות טוב בעולם.

 

גדולתו של הגורו ממלגודי היא בזה שהוא משאיר את כל העניין הרוחני - מלא הסתירות והספקות - לא פתור, פעור ברוב תפארת. כי מהו הקיום האנושי? צירוף מקרים, קארמה, גורל? עד כמה אנחנו

 שולטים בחיינו ועד כמה הם שולטים בנו?

 

על גבי קונסטרוקציה נרטיבית מוכרת בעליל של איש פשוט העולה לגדולה  במַלְגוּדִי -  עיר דמיונית קטנה בדרום הודו - מדגים נראיין איך אפשר לעורר בישירות מופלאה את המכניזם הקיומי האנושי, לטלטל אותו מבלי לשברו, וגם לעקוץ אותו בדקירות ציניות ואירוניות של פוליטיקה, צביעות ותאווה משולחת רסן לכוח.

 

הגורו של נראיין פרץ את הכספת עם הסודות הכי שמורים בעולם, ואת זה יכול לעשות רק מישהו מבפנים. לא בכדי יצא שמו של ראסיפוראם קרישנאסוואמי אייאר נראיינאסוואמי, הידוע יותר בכינויו ר"ק נראיין (1906-2001) כאחד מגדולי הסופרים ההודים. אבל מה שיפה אצל נראיין שספריו הרבים, המופיעים בלא מעט חנויות ספרים ברחבי העולם, נמכרים גם כמעט בכל דוכן בתחנות הרכבת בהודו.

 

"הגורו ממלגודי", מאת ר"ק נראיין, הוצאת ידיעות אחרונות, 240 עמ'