מי יחליף את פידל? על ארבעה בנים דיברה קובה

פידל קסטרו אמנם כתב לבני עמו כי החליט לוותר על הנשיאות, אך במכתבו הפומבי לא ציין את שמו של אחיו כממשיך דרכו. ביום ראשון תבחר האסיפה הלאומית בהוואנה את הנשיא הבא. ארבעה נחשבים כמועמדים: האח ראול, סגן הנשיא קרלוס לאגה, יו"ר הפרלמנט ריקרדו אלרקון ושר החוץ פליפה פרז רוקה

מי יירש את קסטרו? מנהיג קובה, פידל קסטרו, הודיע שלשום על החלטתו שלא להציג בפני האסיפה הלאומית את מועמדותו לכהונה נוספת כנשיא, אך לא סימן במכתב הפומבי לעמו את יורשו. לפיכך, לא ברור אם הנשיא בפועל, אחיו הצעיר של פידל, ראול בן ה-76, הוא שייבחר רשמית כנשיא, או שמא ייבחר בסופו של דבר מנהיג צעיר יותר. העיתון "לוס-אנג'לס טיימס" פרסם אתמול (ד') פרופילים של ארבעת המועמדים הבולטים:

 

ראול קסטרו

האח שמילא את מקומו של פידל קסטרו מאז חלה ונותח במעיו נחשב לאיש פרגמטי הדואג יותר להבטיח שמזון יגיע אל שולחנות האזרחים, מאשר להפצת המהפכה בארצות הניכר. ראול נעדר את הכריזמה שבה התברך אחיו הגדול וחי בצילו במשך עשורים רבים, אך כנשיא בפועל, עודד את הקובנים לנהל דיון פתוח מתמיד בחסרונות השיטה הקומוניסטית ויצר אווירה של פתיחות.

ראול קסטרו במצעד לרגל יום הולדתו של אחיו (צילום ארכיון: AP)

 

שר ההגנה, שדרגתו גנרל, הכיר בכך שהמשכורות המשולמות במדינה הסוציאליסטית נמוכות מדי. עם זאת, הוא אינו צפוי ללכת בעקבות דוגמת סין ולהפוך את הכלכלה לחופשית יותר, לפחות לא כל עוד אחיו בחיים. יותר מכך, הוא הבטיח להמשיך בדרך הסוציאליסטית. מאז מלחמת הגרילה וניצחון המהפכה ב-1 בינואר 1959, ראול קסטרו היה לאיש סודו ויד ימינו הקרוב ביותר של ה"קומנדנטה".

 

קרלוס לאגה

המועמד הסביר ביותר אחרי ראול קסטרו, בשל גילו הצעיר יחסית וניסיונו הרחב. בנם של זוג פועלים מהוואנה וסגן נשיא מועצת המדינה מאז 1993. תפקידו נחשב לשלישי בחשיבותו בקובה, מייד אחרי האחים קסטרו. לאגה בן ה-56 למד רפואה באוניברסיטת הוואנה והתמחה ברפואת ילדים. הוא היה מעורב בפוליטיקה מאז ימיו כסטודנט, במהלך היה ב-1975 לנשיא פדרציית הסטודנטים. הוא נחשב

 כמי שעזר להתוות רפורמות שהצילו את כלכלת קובה לאחר קריסתה של ברית המועצות.

 

לאגה נבחר לאסיפה הלאומית, הפרלמנט הקובני, ב-1976 וכעבור עשור גויס על-ידי קסטרו למועצת המדינה ולצוות העזרה - פורום תכנון אסטרטגי שאיפשר לו לנהל רפורמות שמשכו אליו תשומת לב לאומית. הוא מונה למזכיר מועצת השרים ב-1990 וכיהן כשר בתפקידים שונים. הוא נחשב כמי שתומך בבחירות חופשיות וישירות לפרלמנט ובהגברת היזמות הפרטית לשיפור השירותים ואיכות החיים. עם זאת, התבטאויותיו הפומביות המעטות בענייני חוץ היו בהתאם לקו המהפכני.

 

ריקרדו אלרקון

נשיא האסיפה הלאומית, תפקיד המקביל ליושב ראש הפרלמנט, שימש עד כה כקול של הוואנה בכינוס השנתי של העצרת הכללית של האו"ם ובנושאים הנוגעים לסכסוך עם ארצות הברית. חסרונו העיקרי של אלרקון הוא גילו - בן ה-70. הוא האיש שקרא בשעתו לארה"ב להסגיר את הגולה לואיס פוסאדה קרילס, מתנגד של קסטרו, לוונצואלה כדי שיעמוד למשפט באשמה שפוצץ מטוס נוסעים קובני אזרחי ב-1976. הוא גם קרא לשחרר חמישה קובנים הכלואים בארה"ב מאז 2001 באשמת ריגול.

 

אלרקון, שהיה סטודנט באוניברסיטת הוואנה כשפידל קסטרו תיכנן את המהפכה שלו, היה מנהיג חזית הסטודנטים הלאומית, ואירגן מחאות שונות של תלמידי תיכון וסטודנטים. הוא הצטרף למשרד החוץ לאחר שהשלים את לימודי הדוקטורט שלו וכעבור פחות משנה עמד בראש אגף אמריקה הלטינית. ב-1966 מונה לשגריר באו"ם, תפקיד שבו כיהן עד 1978.

 

פליפה פרז רוקה

הצעיר מבין המנהיגים העולים בקובה ומי שהכי פחות סביר שיסטה ממדיניותו של קסטרו, מכהן כשר החוץ מאז 1999. רוקה בן ה-42, היה בשעתו לשר הראשון בקבינט שנולד לאחר המהפכה. כסטודנט להנדסת אלקטרוניקה בבית הספר הטכנולוגי בהוואנה, רוקה התקדם אף הוא בשורות פדרציית הסטודנטים וכבר

 בשנות העשרים לחייו הצטרף למפלגה הקומוניסטית.

 

עוד בצעירותו הצליח רוקה למשוך את תשומת לבו של קסטרו, וב-1986 הוגשה מועמדותו לאסיפה הלאומית. שלוש שנים לאחר שהפך לחבר בפרלמנט המשמש בעיקר כחותמת גומי להחלטות ההנהגה, מונה למזכירו האישי של קסטרו. לא ידוע על התבטאויות מצדו התומכות בצעדים לרפורמות פוליטיות או כלכליות.