למי מותר לדבר עם חמאס ולמה?

אם יבטיחו לאלי מויאל ששיחות עם ראשי החמאס יצילו ולו חיי ילד אחד מבני עירו, הוא מוכן להתדיין עמם. איקי אלנר מזהיר, כי הקריאות הללו רק פוגעות בכושר העמידה של ישראל

בשביל להציל חיי ילד בשדרות נדבר גם עם השטן / אלי מויאל

חמאס הוא ארגון טרור ולפיכך לממשלת ישראל אסור לשאת ולתת עמו. אבל אני כראש עיר, שמחוייב לשלומם של התושבים, מוכן ללכת עד סוף העולם כדי להשיג את המטרה: בשביל להציל רגל אחת של ילד משדרות אני מוכן לדבר לא רק עם החמאס אלא גם עם השטן. כל דבר שאפשר לעשות בשביל להציל חיים של חפים מפשע משדרות, אני אעשה.

 

הנכונות שלי לדבר עם חמאס לא עומדת בסתירה להצעות שהעלתי בעבר, כמו להרוס שכונות בבית חנון או בעזה. כי לא אני הוא זה שאחראי להמציא פתרונות למצב. אני כאן הקורבן.

 

על הממשלה לנקוט מהלך. אם ראשיה יחליטו שצריך להרוס את בית חנון או לחסל את איסמעיל הנייה, מבחינתי יש לבצע זאת. העיקר שהממשלה תעשה כבר משהו. אם הם רוצים לעשות שלום דווקא, זה גם מקובל עלי. אבל לא ייתכן שלא יעשו דבר. לכן קראתי להחריב את כל הרצועה. כי מבחינתי העיקר הוא להחליט על דרך פעולה ולפעול לפיה, רק לא להפקיר אותנו, רק לא לשבת בחיבוק ידיים. אבל לממשלות יש האג'נדה שלהן, הממשלה לא עושה שלום וגם לא מלחמה, והתוצאה היא שכבר שבע שנים יורים לעברנו קסאמים, וזו בושה וחרפה שאותו מצב עדיין נמשך: החמאס אומר שבכוונתו לכתוש את שדרות, ואנחנו יושבים בשקט, לא מגיבים.

 

ממני כראש עיר לא צריך לצפות להמציא פתרונות למצב כזה. אני הרי לא נבחרתי לנהל את מדיניות הביטחון של ישראל, וגם לא את מדיניות החוץ. רק הממשלה יכולה לתת את הפיתרון לכך.

 

החמאס צריך היה להפסיק את הירי לעברנו כבר מזמן, כי אנחנו לא עושים שום דבר רע ברצועה, להיפך. לאחר שהרסנו שם את בתי הכנסת שלנו ואת שכונות המגורים, את ההתנחלויות על יסודותיהן הרסנו, והוצאנו את אנשינו משם ללא תנאי, גם החמאס ומנהיגי הפלסטינים צריכים לפעול ללא תנאים. ישראל העבירה לידיהם את השטח, ולפיכך זו חוצפה מצדם להציב תנאים מוקדמים להפסקת האש.

  

אילו היתה לי פגישה עם אנשי החמאס, הייתי אומר להם שעליהם להפסיק את הירי בלי תנאים. לקחתי את המתים שלי ביידיים והבאתי אותם לתוך הקו הירוק, לכן אני מצפה מהם שיפסיקו את האש. להבדיל, אם יטענו בחמאס ששדרות היא מדינה פלסטינית, יש לפרש זאת כהכרזת מלחמה.

 

אנחנו תוקפים בעזה רק כדי למנוע אפשרות שיירו עלינו. ברגע שיפסיקו, תתחולל דרמה באזור. על חמאס לעבור דרך ארוכה כדי שנתחיל לדבר איתו. עליו להפסיק לירות בלי תנאים מוקדמים, ומרגע שיעשה כן, דעת הקהל במדינה ובעולם תשתנה. כל עוד הוא יורה, אל לה לממשלה לדבר איתו. אך כראש עיר, כאמור, המעמד שלי שונה ולכן אם יגידו לי שפגישה שלי עם אנשי חמאס תציל ילד משדרות, ודאי שאלך לעשות זאת.

 

אלי מויאל, ראש עיריית שדרות

 

לדבר עם חמאס? השתגענו? / איקי אלנר

המחשבה על מתן לגיטימציה לארגון טרור שאין לו כל כוונה אחרת לבד מהשמדת ישראל, עומדת בניגוד מוחלט לעמדת הממשלה, הציבור בישראל ואפילו המערכת הבינלאומית.

 

קל מאד להזכיר למויאל את ההפכפכות של מי שגרס לא מכבר שיש לחסל את ראשי החמאס ולמחוק את בית-חאנון. קשה יותר ללמדו שדברים הנאמרים היום עשויים לכרות הבור של אומרן, למחרת.

 

הפזיזות מן השטן, ונראה כי זה כבר שילח חיציו בו עוד טרם הסכים מויאל לפגוש אותו, כדבריו. ישראל עמלה קשות כדי לשכנע את המערכת הבינלאומית להטיל חרם על החמאס. היא פועלת ללא הרף כדי לחזק את המחויבות הזאת, גם כאשר נשמעות מדי פעם קריאות להפסיק את המצור על עזה. מויאל, ללא כחל וסרק, תורם בדבריו לחיזוק הקריאות הללו ולפגיעה בעמידתנו העיקשת נגד הטרוריסטים.

 

שוו בנפשכם את ראש-העיר חיפה יוצא בעיצומה של המערכה בלבנון בהצהרה כי הוא מוכן לצאת מיד לדמשק, לשיחות עם הטרוריסט נסראללה, במטרה להפסיק את ירי הקטיושות על עירו ולהציל חיים. לבד מגרוש מיידי משערי חיפה, אני מתקשה לדמיין תגובה אחרת מצד הציבור כלפיו אם היה מעז לעשות כן. למזלנו הרב, יונה יהב ניחן לא רק בשכל רב, אלא גם במחויבות אמיתית לתפקידו. במקום לעסוק בשלל עצות ביטחוניות ואסטרטגיות לממשלה, הוא השקיע את מיטב מרצו בחיזוק רוחם של תושבי העיר, הכשרת מקלטים ואמצעי מיגון, שמירה על איפוק ועידוד העמידה האיתנה תחת האש.

 

דבר אחד ברור עולה מההשוואה: למויאל אסור לדבר עם החמאס. יצא נא וילמד אצל יהב במה ראוי שראש-עיר יעסיק את עצמו. אם רוצה ראש העיר להציל חיים בשדרות יש דברים רבים שיוכל לעשות טרם יתנדב לקיים שיחות עם החמאס, בראשם: התייצבות בדרישה למגן את בתי העיר ולחזק את אמצעי ההגנה בה.

 

אינני ידוע כחסיד ארץ-ישראל השלמה ואני עדיין מאמין שבבוא היום נכון יהיה להעניק לפלסטינים עצמאות מדינית. אולם כאשר מדובר בעמידה מול המרים שבאויבנו, אינני מוכן להכיר בשמץ של צידוק לקיומם ולדבר עימם. בעייני, דינו של מחבל הבא להרוג בנו, חד הוא: מרדף ללא רחמים עד לחיסולו.

 

כל ניסיון להצדיק שיחות עם החמאס עלול להוביל להצדקת השיחות גם עם הפטרון המחמש אותם, אחמדינאג'ד, עם הג'יהאד האיסלמי ואולי בסוף הדרך, עם אל-קאעידה. זאת תהיה פגיעה אנושה בצדקת דרכנו ובדרישתנו להכרה בזכותנו לחיות בביטחון בארצנו.

 

גם מן הטעם של תמיכה בהסכם שלום בעתיד אני חייב להתנגד להצעתו ההזויה של מויאל: חלוקת הארץ והקמת מדינה פלסטינית תיתכן רק לאחר שבראשם תעמוד ממשלה יציבה, רודפת שלום ובעלת יכולת ליתן ערבויות ביטחוניות ליציבות השלום וכיבוד ההסכמים. כל עוד פועל ארגון החמאס, וחלילה אם ייהנה מהכרה מדינית בגלל להיטותו של ראש-עיר בישראל, לא תיתכן ממשלה שכזו בקרב הפלסטינים.

 

לא אוכל לבטוח בהסכם שלום כאשר במדינה השכנה יפעל לאור יום ארגון טרור רצחני, העלול למגר (כפי שעשה בעזה) את השלטון המרכזי ולירות משטחו – העצמאי – על אזרחי ישראל. אסור לדבר עם החמאס - לאיש לא נתונה הזכות הזאת, בטח למי שבמו דבריו טוען כי "לא נבחר לנהל את מדיניות הביטחון של ישראל".

 

החמאס בן מוות הוא: מקור לערעור היציבות באזור, מכשול בפני השלום ומבשר אסונם האמיתי של הפלסטינים. מי שמוכן להפנות גב לעמידה הנחרצת של הממשלה והציבור נגד כל הידברות עם החמאס מעיד על עצמו שכיבוד ההסכמה הרווחת בקרב הרוב המכריע של אזרחי ישראל, כבר לא חשוב מבחינתו.

  

איקי אלנר, מנכ"ל המכון למנהיגות בשדרות