החיים מלאים בהפתעות. תשאלו את דורון אמיר, מנכ"ל חברת קנון, שלא האמין שיום אחד הוא יהפוך לפריק של ריצה, ולא רק כזה שיוצא לסיבובים בשכונה, אלא כזה שמשקיע שעות ארוכות באימונים מפרכים, ומתכנן את חופשותיו בחו"ל לפי התאריכים שבהם נערכים מרתונים ברחבי העולם.
עד לפני ארבע שנים אמיר לא עסק בפעילות ספורטיבית, אבל המשקל העודף ובעיות הבריאות שהחלו לצוץ הובילו אותו למסקנה שהגיע הזמן להיכנס לכושר. הוא החל להתאמן בקביעות, התאהב בעולם הריצה ובמהרה נדבק בחיידק המרתונים שתפס אנשי עסקים רבים, ובהם שמואל חרל"פ, מבעלי כלמוביל, גיל אגמון, מנכ"ל דלק, צחי סולטן, מנכ"ל כלל פיננסים, ואיש העסקים יעקב בורק.
"בהתחלה לא האמנתי שאני מסוגל לרוץ יותר מקילומטר אחד", מספר אמיר, "אבל אחרי שסיימתי את חצי מרתון בית שאן, נפתח לי התיאבון וסימנתי לעצמי יעד חדש: להשתתף במרתון אמסטרדם, שנערך שבעה חודשים לאחר מכן, באוקטובר 2005. כשהגעתי לקו הסיום ידעתי שזה המרתון הראשון שלי, אבל לא האחרון. לרוץ מרתון זה סיוט, וכשאתה מסיים אתה מרגיש שפרצת את גבולות היכולת שלך, ושאפשר להתמודד עם כל אתגר".
מאז השתתף אמיר גם במרתון של וינה שנערך במאי 2006, ובימים אלה הוא מתאמן במרץ לקראת מרתון בוסטון, שייערך בנובמבר הקרוב. "אין ספק שמדובר בעסק ממכר, שרק הולך וצובר תאוצה", הוא אומר ומספר שאם בעבר הסתכלו עליו כעל משוגע, היום כבר מדובר בתופעה רווחת, ובשנה האחרונה יש קפיצה גדולה במספר הישראלים שנוסעים להשתתף במרתונים בחו"ל.
אבי מוטולה, מנכ"ל נגב קרמיקה, מחזק את דבריו של אמיר. כמי שהתמכר למרתונים כבר לפני שנים רבות, והשתתף בכאלה שנערכו בהולנד, גרמניה, צרפת, איטליה, שוויץ, רומא וברזיל, הוא מספר שלאחרונה יותר ישראלים מגלים את סוד הקסם.
"אני תמיד טס למרתונים בחו"ל עם קבוצה של ארבעה־חמישה חברים, ובשבילנו זו החופשה האולטימטיבית, שמשלבת בין פעילות ספורטיבית, הוויי חברתי וטיול לחו"ל. אנחנו כבר לא מתייחסים למרתון כאל חוויה חד־פעמית שאתה עושה רק כדי להוכיח לעצמך שאתה יכול; אצלנו זה כבר חלק משגרה ואורח חיים. בכל פעם שאנחנו מסיימים עוד מרתון אנחנו נפגשים, בוחנים את המסלולים ומתחילים להתאמן לקראת היעד הבא".
ומה על הכוונת עכשיו?
"מרתון רומא במרץ, מרתון ברלין בספטמבר, ואחר כך נחליט לאן ממשיכים. בארץ יש רק מרתון טבריה, שנערך בינואר, אבל בחו"ל לא חסרים מרתונים מעניינים שאנחנו רוצים לעשות".
"המונח תיירות מרתונים מאוד מקובל בארצות הברית, וכל מה שקורה שם בסופו של דבר מגיע אלינו", אומר המאמן רן שילון, הבעלים של מכון Endure, שבימים אלה עסוק יותר מתמיד. אליו מגיעים מרבית הישראלים שיוצאים למרתונים בחו"ל ואינם סומכים על המשמעת האישית, אלא מעדיפים להצטרף למסגרת אימונים מקצועית.
מי נדבק בחיידק המרתונים?
"אנשים באמצע החיים שהגיעו למקום יציב בקריירה ויש להם יותר זמן וכסף להשקיע בתרבות הפנאי. הם מגיעים אליי כדי להוריד את הכרס. בהמשך הם יוצאים לרוץ 5 ו־10 ק"מ, ואחר כך נדלקים על העניין של המרתון. אף אחד מהם מעולם לא חשב שהוא יגיע לשם, אבל כמו שאחד המתאמנים שלי אמר: 'מתדרדרים לזה'".
יש גם נשים שרצות מרתונים?
"כן, אבל עדיין הרוב הגברי מובהק, ואת קהל היעד אפשר לסמן באופן מדויק: גברים שחצו את גיל 40 ומחפשים תחומי עניין וריגושים חדשים".
וכאלה לא חסר: שילון מספר שכל עיר בירה שמכבדת את עצמה עורכת מרתון, ומי שכבר סימן וי על אלו של ניו יורק, פריז, רומא ואמסטרדם יכול להשתתף במרתון החומה הסינית או לטוס לרוץ במרקש. בעלי ניסיון וכושר תואם מוזמנים להעלות את הרף ולהירשם ל־Comerads, אולטרה־מרתון של 87 ק"מ שנערך בדרום אפריקה ביוני, ומשם להתקדם ל־The Sabel במדבר סהרה, מגה־מרתון של 380 ק"מ הנמשך שבעה ימים — בכל יום רצים בין מרתון אחד (42 ק"מ) לשניים.
גוזר קופון נוסף מהתופעה המתפשטת הוא יואב ברוק (אלוף ישראל בשחייה בשנים 1989–2000), שהקים לפני תשע שנים את איסתא ספורט (בשיתוף חברת איסתא), המתמחה בתיירות ספורט ומשווקת את המרתונים בחו"ל.
"מרתון הוא ספורט בינלאומי שלאחרונה צובר פופולריות בישראל", הוא אומר. "הרבה אנשים נכנסו חזק לעניין, וזאת דרכם לטייל בעולם: הם כל פעם בוחרים מרתון ביעד אחר, ומתאמנים לקראתו. המרתון הכי מבוקש הוא בניו יורק, ואחריו המרתונים באירופה. ההרשמה למרתון פריז באפריל הקרוב כבר סגורה, אבל עכשיו מתחילות ההרשמות למרתון ברלין בספטמבר ולמרתון ניו יורק בנובמבר".
וכמה עולה התענוג?
"בסביבות 2,000 דולר. אבל מי שינסה להירשם בכוחות עצמו יגלה שמדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית. מדי שנה יותר מחצי מיליון אנשים מבקשים להירשם למרתון, שמוגבל ל־40 אלף משתתפים. יש לזה ביקוש אדיר, ובשנה האחרונה מישהו הציע למכירה ב־ebay את המקום שלו ב־1,000 דולר".