אין פה פרדות, גם לא אינדיאנים, ובצהרי היום יש מנוחת צהריים קדושה במקום דו-קרב. השטחים לרוב אינם פתוחים וחשופים, אלא צפופים ומלוכלכים, ובעבור חופן דולרים אפשר "לקנות" הרבה חברים. על אף ההבדלים העצומים, קיים דמיון מסוים בין החיים כזר בסין המתחדשת לבין רוח התקופה של המערב הפרוע.
מהרגע שירדתי מהמטוס בבייג'ינג, ללא ידע מוקדם ולו של מילה אחת בסינית, למדתי שאני "לאו וואי". לא היה קשה מדי להבין את משמעות המילה, שכן ילדה סינית קטנה הצביעה עלי, צעקה "לאו וואי!" בקולי קולות, ציחקקה וברחה. ככל שהתקדמתי בטרמינל, גם סינים מבוגרים חזרו על אותה פעולה, חלקם מחייכים, חלקם מצביעים, חלקם סתם צועקים לאוויר, וכולם בלי יוצא מן הכלל – מעצבנים. במהרה נפל לי האסימון – אני זר, וזה מוזר.
"להיעלב או לא להיעלב?" זאת השאלה האמיתית. לא נעים להיקרא "זר", ובוודאי כשגם מצביעים וצוחקים תוך כדי. רבים מהמערביים נוטים להיעלב מקטרוגם כזרים, כאשר הם מייחסים ל"לאו וואי" קונוטציות שליליות כמו של הכינוי "גרינגו" – לא שייך, וגם לא כל כך רצוי. למעשה, הפירוש המילולי של הביטוי הוא "מבוגר מבחוץ", כאשר המילה "לאו", מבטאת משהו עתיק יומין ובעל יראת כבוד.

סטודנטים זרים באוניברסיטה סינית (צילום: רונן מדזיני)
השאלה אם הכינוי "זר" בסין הוא חיובי או שלילי מעסיקה אנשים רבים, והאטימולוגיה של השם מעניינת במיוחד. לאורך ההיסטוריה, ולפי טיב היחסים בין סין לזרים, השתנו גם הכינויים. הכינויים הסיניים העתיקים ל"זר", היו "פאן" (fan) ו"אי" (yi) : מילים שמשמעותן היא גם "שבטים ברבריים". למעשה, עד המאה ה-19 אטמה סין את עצמה לחלוטין בפני המערב, מתוך רצון להיבדל מתרבותם, אשר נראתה להם פרימיטיבית וברברית.
באמצע המאה ה-19, בזמן שושלת צ'ינג, כונו המערביים "יאנג גווי דזי" (השדים הזרים), בעקבות מלחמת האופיום הראשונה ומעשי העוינות החוזרים ונשנים של הבריטים כלפי הסינים. בזמן מלחה"ע ה-2, "זכו" היפנים לכינוי דומה: "רי בן גווי דזי" (השדים היפנים), בעקבות מעשי הזוועה שחוללו לאזרחים.
אחרי המלחמה, כאשר קיבלה סין עצמאות, הוטבו יחסיה עם המערב, ומאז נקראים הזרים "וואי גוו רן" (מבוגר מארץ זרה). הכינוי "לאו וואי" הוא מעין שם חיבה הומוריסטי ועממי לזרים על אדמת סין. המשמעות שלו אינה חיובית או שלילית, אלא נייטרלית. ביטוי נוסף אשר צובר תאוצה בשנים האחרונות, הוא "לאו וואי פנג-יו" (חבר זר), והוא מייצג יותר מכל את השינוי לחיוב בגישה כלפי הזרים.

מככב בפוסטר בבית הספר (צילום: רונן מדזיני)
עם הרצון הגובר להשתלב בשוק העולמי, ועם האולימפיאדה כקטליזטור, יש בסין טירוף של ממש כלפי הוראת השפה האנגלית. מדי שנה מפחיתים הסינים את הגיל בו מתחילים ללמוד את השפה במוסדות הלימודים, עד כדי כך שכיום אפילו ילדים בני שלוש, שבקושי מסוגלים לתקשר בסינית, משננים גם הם מילים אנגליות בפעוטון. הבעיה איתה צריכה להתמודד סין היא מציאת המורים המתאימים לעבודה.
לרבים מהמורים רמת אנגלית נמוכה מאוד עם הגייה נוראית, וכך הם ממשיכים להפיץ את תופעת ה "צ'ינגליש" – האנגלית הירודה ולעיתים המגוחכת. בתי הספר מבינים את הצורך החיוני במורים אשר דוברים אנגלית טובה, ומעדיפים זרים למילוי המשרות. לאור הביקוש הגבוה למורים מערביים, נוסק תעריף העסקתם, עד כדי ששכרם לא פרופורציונלי בעליל ביחס לעלות המחייה. כך, בשנים האחרונות נוצר טרנד חדש, ומערביים רבים מגיעים לסין במטרה ללמד אנגלית.
בתי הספר נוהגים להתהדר בפרצופים מערביים גם לצורכי יחסי ציבור ופרסום. מורה מערבי בבית הספר מעלה את קרנו בפני הלקוחות, אשר מרגישים בטוחים יותר עם איכות החומר הנלמד. מסיבה זו, לעיתים קרובות אני מוצא את עצמי מבלה את רבע השעה האחרונה של השיעור בסטים של צילומים עם התלמידים, המורים, המנהלת, הכיסאות, השירותים, המנקות וכל מה שבדרך. כשאני מגיע לשיעור הבא, אני כבר לא מופתע לגלות את עצמי מככב בפוסטרים שתלויים ברחבי בית הספר.

הזרים באים עם יצר הרפתקנות. לאו וואי בשם אולמרט (צילום: רויטרס)
כבר אחרי שבוע אחד בסין, מצאתי את עצמי על סט צילומים של אופרת סבון סינית, בתור נציג של משלחת עסקים מגרמניה. לא כישורי המשחק הקטסטרופליים שלי הם שסידרו לי את הג'וב, חזות הזר הספיקה בהחלט. התודעה הגוברת לנהירת הזרים לסין לא פוסחת גם על עולם הקולנוע, המוסיקה והמשחק, והזרים תופסים שם מקום יותר ויותר מרכזי. למעשה, משום שהזר בסין מושך עניין באופן טבעי, אם הוא ניחן גם באיזה כישרון מינימלי, הוא מייד נהיה ללהיט.
כך גם בקהילת הישראלים הצנועה שבעיר מגוריי, מנצלים החברים את יתרונות סין ומפתחים את כישרונותיהם ותחביביהם: דנה מנגנת ושרה במקומות בילוי, אסף צובר שם וניסיון כ-DJ ותומר עובד כשף במסעדה פופולרית. אלירן פתח חוג של קרב מגע, וההתרגשות הסינית הייתה גדולה כל-כך, עד שזכה לסיקור של למעלה מ-10 דקות במהדורת החדשות המרכזית המקומית. כל אלה כמובן, לאחר שעות העבודה כמורים לאנגלית.
הזרים שמגיעים לסין מביאים עימם "חוצפה", אינדיבידואליזם, בטחון, יצר הרפתקנות וכסף - ריגושים שהקונפורמיסט הסיני הממוצע יכול רק לפנטז עליהם. הסינים מתעניינים ואוהבים מאוד להתרועע עם הזרים, ויוצאים מגדרם על מנת ליצור עימם קשר. כך, בבילויים משותפים, לעיתים תכופות מתעקשים הסינים להזמין את הזר על חשבונם, על אף שברור כי הזר הוא אשר משתכר יותר.
לצערי, זרים רבים נרתעים מאוד מהפער התרבותי המנוכר, נסחפים עם תחושת הייחוד שלהם, ומתייחסים לסינים בצורה מזלזלת ומתנשאת. זה בא לידי ביטוי בלגלוג חוזר ונשנה על סממני תרבות, התנהגות בוטה והטרדה של נשים.
קשה להסביר את תופעת הצחקוקים והפניית האצבע, כמו גם את האינסטינקט הלא ברור של הסינים לשאוג "Hellooooooo" בקולי קולות מקצה הרחוב ברגע שהם רואים זר, תופעה שאני מתמודד איתה לפחות 20 פעם ביום. אני נוטה לייחס את התופעה לחוש הומור שאני לא מבין. בכל מקרה, אין סיבה להיעלב מההצבעות ומהכינויים, מכיוון שאלה אינם סימנים ללעג, אלא סממן תרבותי שונה. באותה מידה הסינים גם מרגישים בנוח להצביע עלי ולצעוק "אף גדול". בהתחלה זה היה קצת מעליב ומעצבן, אבל עכשיו למדתי את הראש הסיני, ואני פשוט מחזיר להם בהומור: "לסינים אין אף".
הרומנטיקה שמאפיינת את האופן בו אנו תופסים את תקופת המערב הפרוע נובעת מהאפשרויות הבלתי מוגבלות שהיו נעוצות בחובה. לא רק הזהב, אלא ההתחלה החדשה, היעדר מערכת החוקים וההזדמנות לקנות שם ולהצליח. האנשים שהגיעו למערב אמריקה דאז, היו ההרפתקנים, אלה שלא היה להם מה להפסיד, ואלו שכבר הפסידו וחלמו לנסות שוב.
בתור "לאו וואי" גאה, את אותה הרומנטיקה אני מזהה גם בסין המתחדשת. מקום מפלט לאחדים, במה להזדמנויות עסקיות ומקפצה לאחרים, וחוויה תרבותית לכולם. גם בסין, התקופה הזו זמנית בלבד. תקופה בה הזרים הם עדיין מיוחדים, ויש להם את כל ההזדמנויות לבלוט ולהצליח. כאשר אני מדמיין איך תיראה סין בעוד 10 שנים, לא נותר לי אלא להתרפק על האווירה המיוחדת של ההווה.