נותנים למעשנים אוויר: לביהמ"ש נמאס מתביעות נגד עישון
יותר ויותר שופטים דוחים תביעות של מעשנים פאסיביים נגד בתי קפה, פאבים ומסעדות, וחלקם אף מחייבים את התובעים לשלם לנתבעים. העילות לדחיית התביעות: דרישה לסכומים מופרזים וניסיון "להתעשרות שלא כדין של הפרט"
אורנה יפת
פורסם: 02.03.08, 06:37
האם שופטי בית המשפט מאסו ב"ספורט הלאומי" החדש - תביעות המוגשות בנושא עישון? מבדיקת "כלכליסט" מתברר כי בחודשים האחרונים מתרבות הדחיות של תביעות מסוג זה, ואליהן מתלוות אמירות עוקצניות מצד השופטים.
בעבר קבע בית המשפט, כי מספיקה הוכחה של חשיפה לעשן, על מנת לקבל פיצוי. אלא שנראה כי מאז נכנס לתוקפו התיקון לחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים, בנובמבר 2007 – הקובע קנס של 1,000 שקל למעשן במקום ציבורי ושל 5,000 שקל לבעל עסק שלא מנע את העישון במקום - היה מי שניצל את קלות קבלת הפיצויים.
כך הוגשו לבית המשפט, חדשות לבקרים, תביעות שחלקן בלתי סבירות ובלתי מוצדקות. לא מעט מהתביעות הוגשו בידי חברי ארגון "לנשום נקי", הפועלים לדבריהם לטיהור האוויר במקומות הבילוי.
לפני כשבוע וחצי דחה בית המשפט תביעה על סך 16 אלף שקל, שהוגשה נגד הבר התל אביבי אוויטה. השופט אילן דפדי אמר, כי השתכנע שבעלי הבר "פעלו בכל מאודם על מנת לשמור על החוק במקום", ושני התובעים לא הוכיחו את טענותיהם ולא הביאו עדים שיסתרו את העדויות של בעלי הפאב. בהתאם לכך הוא חייב את התובעים לשלם לנתבעים 750 שקל.
בתביעה נוספת שהוגשה נגד אותו בר, על סך 12 אלף שקל, טענו בעלי הבר כי התביעה שהוגשה נגדם היא חלק ממסע רדיפה שמנהל אחריהם ארגון "לנשום נקי".
במקרה זה פסק בית המשפט לטובת התובע, וקבע כי אין מקום לטענה כי הוא מונע משיקולים נקמניים, אך יחד עם זאת, קבע כי סכום התביעה מופרז. "התובע נחשף לדבריו לעשן הסיגריות ביציאתו מהבר, ובחלק קטן מזמן שהייתו בבר", כתב השופט ופסק לו פיצוי של 250 שקל בלבד. פה אמר השופט, כי מחמת ההגזמה בסכום התביעה הוא לא מוצא לנכון לפסוק לתובע הוצאות משפט, מה שהשאיר בידי התובע סכום זעום של כ-100 שקל. נראה כי בדרך זו מנסה בית המשפט למנוע תביעות מסוג זה.
"התובע ערך מסע אכיפה"
בדצמבר 2007 ניתן פסק דין בתביעה דומה שהוגשה נגד הפאב דאבלין שבירושלים, על סכום של 10,000 שקל. התובע טען, כי גם האורחים וגם העובדים עישנו בכל אזור הפאב והוא נאלץ לעזוב אותו אחרי 10 דקות. גם במקרה זה, החליטה השופטת אנה שניידר לדחות את התביעה לאור החומר והתמונות שהוצגו בפניה. לדבריה, התביעה הוגשה באוגוסט 2007, לפני שנכנס לתוקפו התיקון לחוק (בנובמבר 2007).השופטת הוסיפה, כי התובע לא הסתפק בהוכחת האירועים, אלא ערך "מסע אכיפה" נגד הפאב – תחום שאינו בסמכותו אלא בסמכות פקחי העירייה. סלידתה מהתביעה באה לידי ביטוי בפסיקה בה כתבה כי: "מביקוריו החוזרים ונשנים של התובע בפאב, נודף בנוסף לריח עשן הסיגריות, גם 'ריח' של ניסיון להתעשר על חשבון הנתבעת ולזכות בפיצוי על נזק שלא נגרם לתובע בפועל".
גם במקרה זה חייבה השופטת את התובע לשלם לתובעת הוצאות משפט של 400 שקל תוך 30 יום, ואיימה כי אם הסכום לא ישולם במועד, יתווספו עליו 200 שקל נוספים.
עישון. לא לנסות להתעשר על חשבון העסק שעישנו בו
גם על בית קפה ארומה שבקניון איילון ברמת גן לא פסחו המתנגדים לעישון. לקוחה שביקרה במקום דרשה פיצוי על סך 5,000 שקל בגין עישון. השופט בני שגיא כנראה מאד לא אהב את התביעה, ובפסק הדין כתב כי "האם יש לפצות אדם שנכנס לגוב האריות, בגין נזק שגרם או עלול היה לגרום לו האריה?".
השופט ציין בפסק דין, כי כתב התביעה, שכלל 30 עמודים, נכתב על פי הנוסח האינטרנטי של כתבי התביעה המוגשים בנושא עישון, ו"אין מחלוקת כי נערך בסיוע ארגון לנשום נקי". גם תביעה זו נדחתה, כאשר השופט קבע כי: "יש לנהוג במשנה זהירות בבחינתו של כל מקרה ומקרה, שמא תהפוך האכיפה האזרחית מכלי המשרת את האינטרס הציבורי, לכלי זמין המנוצל להתעשרות שלא כדין של הפרט. עגלת האכיפה האזרחית השועטת אל עבר השגת מטרותיה המוצדקות, עלולה למצוא עצמה נרתמת לשירותם של מקרים שטוב לולא היו מגיעים לפתחו של בית משפט".
במקרה זה קבע השופט שהתובעת כלל לא ישבה בחלל המרכזי של בית הקפה, אלא בחרה לעלות לגלריית העישון. "דרישת התובעת כי תפוצה ב-5,000 שקל רק כי הגיעה בטעות לאזור העישון ושהתה בו מספר שניות – מקוממת", כתב השופט והוסיף, "לא מצאתי כי חשיפה קצרצרה לעשן סיגריות בלב ליבו של אזור עישון, מקנה לתובעת זכות לקבלת פיצוי".