"נכון שאם לא היית הומו היית עושה אותי?"

אזמרלדה פולטת את העשן בסילון מסתלסל שלא מפחד מהרוח ונשאר יציב וחם, ואני לגמרי מהופנט מהמבט שלה, מהריסים הארוכים, השחורים והעבותים שלה. אני מסיר ממנה את המבט כדי שאוכל לדבר בלי לגמגם ומביט אל הים, כמוה

אני הולך ומגיע לים, עוד מעט זריחה והגלים לבנים לבנים, הרוח קרה אבל נעימה והחוף ריק ויפהפה כמו שרק החוף של תל אביב יכול להיות, גבול מיטשטש בין עיר שזזה כל הזמן לבין מים שקטים שמתכווצים ומתרחבים בקצה, כמו מבקשים לטעום את מה שכולנו רוצים לברוח ממנו לפעמים.

 

בחוף אני רואה אשה יפה, הצעיף הוורוד שלה קטיפתי ומתנופף, מבזיק פה ושם בנצנוץ קטן, שמלה שחורה ארוכה ונעליים אדומות וגבוהות. אני מתקרב אליה ומציע סיגריה. היא מסתובבת, לוקחת אחת בשליפה איטית מהחפיסה ומניחה אותה בפה הסגול שלה, מחכה שאדליק לה אותה.

 

"מה ילד יפה כמוך עושה פה, בקצה של העולם עם אשה כמוני, אה? אין לך אמא, ילד?" היא פולטת את העשן בסילון מסתלסל שלא מפחד מהרוח ונשאר יציב וחם, ואני לגמרי מהופנט מהמבט שלה, מהריסים הארוכים, השחורים והעבותים שלה. אני מסיר ממנה את המבט כדי שאוכל לדבר בלי לגמגם ומביט אל הים, כמוה.

 

"אמא רחוקה מכאן. גם אבא. עכשיו זה רק אני פה. ואני שמח". אני מצית לי אחת ורואה איך הרוח מעיפה את העשן שאני מוציא בביטול מוחלט, כאילו מראה את עליבותי כלפיה.

 

"אזמרלדה. נעים מאוד". היא מגישה יד גדולה בעדינות אל הפנים שלי. אני מסמיק לרגע ומנשק בהכנעה את גב היד שמולי.

 

"יוסי. אני יוסי" אני אומר, וכצפוי מגמגם.

 

"יוסי, יוסי, יו-סי! איזה שם נפלא. כל כך קצר אבל מצלצל כל כך צעיר, כל כך רך, כמו שמנת, כמו תותים בשלים בשמנת. מתוק. אתה מתוק, ,יוסי?"

 

"אני מתוק, אזמרלדה".

 

"ואתה חושב שאני מתוקה, יוסי?"

 

"אני חושב שאתה מאוד מתוקה, אזמרלדה".

 

"ונכון שאם לא היית הומו קטן ומבולבל היית עושה אותי, יוסי?"

 

"אה, אני..."

 

"זה משהו שאני עושה, אני גורמת לאנשים לגמגם"

"זה בסדר, ילד, הגמגום זה הפעם לא ממך, הגמגום זה מאזמרלדה. אני גורמת לאנשים לגמגם, משהו שאני עושה לאנשים. אני כבר זקנה, אתה יודע, אני לא ילדה כמוך, רק נראית ככה עכשיו, בוחרת להיראות ככה לעכשיו. ואתה, מה אתה בוחר? בגופיה השחורה הזו שלך ובג'ינס הנוראי הזה, מה אתה בוחר?

 

"פעם שנייה ששואלים אותי את זה הערב. מצחיק".

 

"אני אגיד לך מה אתה בוחר, אתה בוחר להיות חזק, אתה בוחר לבחור באחרים, לבחור בגוף של מי שאתה רוצה, לבחור איך זה יהיה וכמה רחוק מותר להם. הכל אתה בוחר, יוסי, חוץ מבך, את עצמך לא".

 

"איז, אני בוחר בעצמי".

 

"איז תקרא לאחותך, אני לא עמדתי שעות בתור של משרד הפנים בשביל שאיזה מושתן קטן יקרא לי איז. אני אזמרלדה, אזמרלדה ששון. ככה זה היה מאז שאני החלטתי על זה וככה זה ישאר. עכשיו תהיה נחמד ותתיישב פה לידי".

 

אני מתיישב.

 

"אתה עדיין ילד. יש לך מזל, עוד תלמד. בינתיים תן לי לספר לך סיפור".

 

וככה אני זוכר: פעם היה ילד שמן וממושקף שקראו לו פליקס. פליקס למד בבית ספק קטן ונחמד, ממלכתי דתי משהו, ופליקס אכל מכות, אוי, כמה שפליקס אכל מכות. פליקס אכל מכות בכיתה, פליקס אכל מכות בהפסקה, ובעיקר - פליקס אכל מכות בשיעורי התעמלות.

 

פאייט פאייט הוא תפר על החולצה של התלבושת האחידה

גדל הילד והחליט שהוא לא אוהב את זה, די, נמאס לו לאכול מכות. בוקר אחד הוא קם, חיכה שכולם ילכו, לקח את מכונת התספורת של אבא מהמגירה והוריד את כל התלתלים היפים שלו, הכל, תלתל תלתל, זהוב זהוב נפלו כולם לכיור הגדול, ובסוף פליקס הביט במראה והיה לו טוב, מעכשיו הוא לא פליקס. מעכשיו הוא ליידי אמיתית. הוא הלך לשידה של אמא והוציא את הקופסה הכחולה שלה: פאייט פאייט הוא תפר על החולצה של התלבושת האחידה, משך פסים של רקמה עדינה עדינה לכל אורך הצווארון, אדום, באדום דם משך את הקווים, ישרים וחלק מתפתלים, משאיר חוטים דקים בקצוות שיתנופפו כל פעם שיסתובב, כל פעם שרק יילך ממקום כלשהו. ואז הוא הפך את החולצה ובלורד גדול וסגול הוא כתב על כל הגב. אתה יודע מה הוא כתב? אתה יודע. א ז מ ר ל ד ה הוא כתב, בגדול, על כל הגב, בדיוק כמו הזקנה מבלוק ג' 5 שמתה לפני שבוע, ליידי אמיתית. מעכשיו הוא ליידי, ולליידי מתייחסים יפה. הוא מרח פס שחור דק מתחת לכל עין בעדינות כמו שרק ילד קטן יכול לעשות ואז בנגיעות קטנות על הלחיים עם הרוז' של אחותו הגדולה, תהילה. וככה יצא פליקס מהבית, עם מכנסיים ירוקים של תהילה וחולצה עם קצוות מתנפנפות מהצווארון. ובאותו הלילה, כשהוא סוף סוף נרדם, הוא חייך לעצמו כל כך וחשב כמה טוב שפליקס יצא מהמיטה בבוקר ועכשיו נכנסה אליה אזמרלדה, כמה שיותר חם ככה, כמה יותר בטוח שהוא מרגיש. אזמרלדה לנצח.

 

הוא נזכר איך הוא נכנס לכיתה הרבה אחרי שהשיעור התחיל ואיך השתררה שתיקה וכולם הביטו עליו. בעצם לא עליו, לא על פליקס, לא עוד. הם הביטו בה, באזמרלדה, והם הביטו טוב טוב. לרגע מישהו צחקק, ואז הליידי חייכה והביטה על כל אחד ואחד בשקט ואחר כך צעדה לאט לאט לכסא הריק שלה, מתיישבת אפילו עוד יותר לאט, מכווצת שפתיים ואז מחליקה עליהם ליקוק של עונג, מוציאה את הקלמר, את הספר ואת המחברת ומניחה אותם בצורה מסודרת ויפה על השולחן.

 

"אני מצטערת על האיחור, הייתי אצל הרופא", אמרה לאט ובקול חזק ויציב שלא היה שלה עד לרגע ההוא. ורגע לאחר שהילד שלידה קם ועבר לשולחן אחר מישהו שאל "רופא נשים?" אבל אף אחד לא הספיק לצחוק, המורה התעורר וצעק שלא מפסיקים לימוד תורה לכלום, ואם פליקס יכול לגשת אליו בסיום השיעור.

 

"אזמרלדה. אז-מ-רל-דה! קוראים לי אזמרלדה", תיקנה אותו והשיעור המשיך כאילו לא היה פליקס בשיעור.

 

מביטה אל השמיים ומחייכת כמו שלא חייכה מעולם

אחר כך היו המנהל והיועצת ואמרו שאמא תבוא מאוחר יותר לאסוף אותה, אבל לפני שאמא באה היתה עוד חצי הפסקה שבה אזמרלדה צועדת לאט לאט בחצר, מביטה אל השמיים ומחייכת כמו שלא חייכה מעולם. חבורות חבורות, ורק אחד שנעמד מולה מגודל ועם התחלה מגעילה של זקנקן אמר: "מה אתה מנסה להגיד, יא פצלוח? כאילו לפני זה לא היית אשה מספיק?"

 

ואזמרלדה זזה לכיוון שלו, שוב לאט, ונעמדת בדיוק מולו: "חמודדדד. אתה חמוד אתה. חופשי הייתי רוכבת עליך כאילו היית טמפון, אבל אני ליידי ויש לי סטנדרטים".

 

הבריון ניסה להרים את היד, אבל אזמרלדה כבר הכניסה לו עם הברך בביצים וכבר הסתובבה לבא בתור שהתקרב "כן, כן, אתה, אתה רוצה להכניס לי? רוצה להיות קשוח? רוצה להיות חזק?!" והיא ממש צועקת את המילים הבאות, כמעט יורקת אותם לפנים שלו "בוא! בוא עכשיו, קח אותי עכשיו פה, על המגרש, ליד כולם! אני רוצה אותך עמוקקקקק! אבל תדחוף חזק, כן?! אני רוצה להרגיש אותך עד הסוף, ואתה עם הזין הקטן והמצ'וקמק שלך תתאמץ בשבילי!"

 

הוא מכניס לה אגרוף לפנים והיא כבר מרגישה איך הלחי שלה מתחילה להתלהט, אבל היא רק מתחילה להתחמם בעצמה והיא כבר שורטת את הפנים של האומלל, משאירה לו שבילים דקים של דם, והיא עומדת עליו כשהוא על הרצפה ושמה עליו רגל, דורכת לו על האוזן ומצמידה אותו חזק לבטון החם. "תקשיב לי טוב טוב אתה, אתה וכולכם, אתם רוצים להתעסק איתי? באמת בא לכם עלי? בואו, כולכם במכה, בואו כולכם ועכשיו, בואו עלי ותעשו לי מה שאתם רוצים, תזיינו אותי מכות, תזיינו אותי, תביאו לי הכל, תוציאו עלי כל מה שבא לכם ואני מבטיחה לכם שלא רק אתם תיהנו, אתם לא יודעים עם מי יש לכם עסק פה, אני מבטיחה לצרוח מהנאה, אני מבטיחה לכל אחד ואחד מכם שאני אצעק שאני רוצה עוד ושאני אוהבת את זה עוד ועוד ועוד, חזק ולאט, 'תם שומעים?! חזק ולאט אני אומרת לכם!".

 

ומאז אף אחד לא התעסק עם אזמרלדה. פעם מישהו קרא לה זונה, אבל היא היא פשוט קמה באמצע שיעור תושב"ע, נעמדה לידו, העיפה לו נשיקה קטנה עם היד מלמעלה ואז אספה אליה את התיק שלו ורוקנה אותו מהחלון, מזמזמת לעצמה שיר שרק היא יודעת.

 

ואחר כך המשפחה ואחר כך הצבא ואחר כך כל השאר. עכשיו תל אביב, ואזמרלדה כבר לא צעירה כמו פעם. עדיין מרוויחה את לחמה כמו שרק היא יודעת, אוספת כסף לעוד שינוי, עוד סלטה שהיא מתכננת בחיים, אולי תמצא מישהו עשיר שיבין כמה שהיא מדהימה ויפה וחכמה, אבל כרגע היא פה על החוף שלה, והיא חושבת לעצמה כמה שהיא שמחה שהחליטה לכתוב את החיים שלה לבד בלי שום שותפים, כמה חזקה היא יכולה להיות כשהיא מראה עדינות ופגיעות ורק חום, רק חום ומלא מהלב הענק שלה. כמה הרבה יותר קל זה להיות את באמת ולא לשקר ולשקר ולשקר, לך עצמך ולכל מי שמסביב, להיות מה שאתה ולא מה שמוצא חן בעיני אחרים.

 

"אז אני שואלת אותך, יוסינקה, ילדון שכמוך, ככה, כשאני על האשה ואני מבלבלת לך את הקונצ'ה שלך כאילו היית הדילדו האישי שלי, מה אתה בוחר?"

 

• רוצים לקרוא עוד רשימות של גייז על יחסים? הקליקו כאן