הלנצח נאכל קלישאה?

ערן קולירין ("ביקור התזמורת"), מהיוצרים של "חמישה גברים וחתונה", הוא כשרון גדול בקולנוע הישראלי העכשווי. שמוליק דובדבני תוהה למה הוא מוסיף את השני שקל שלו לעוד סדרה סטריאוטיפית על גבריות בורגנית-ישראלית במשבר

 

"חמישה גברים וחתונה" היא עוד סדרת מקור המציגה גבריות ישראלית בורגנית במשבר. איך יודעים שבמשבר? – ראשית, משום שהגיבור כאן, בגילומו של יחזקאל לזרוב, מסתובב משך פרק שלם (וגם בזה שאחריו) עם הבעה של "נמאס-לי-מכל-זה". שנית, משום הסצינה הבלתי נמנעת של "אין-לי-תאבון".

חמישה גברים וחתונה. החיפוש הנואש אחרי משמעות (צילום: דודי מוסקוביץ)

 

שלישית, משום שהבניינים באחת מאותן שכונות בורגניות לזוגות הצעירים, שבה הוא ואשתו לעתיד שוקלים לרכוש דירה, נראים כה דומים זה לזה עד שהוא מאבד את דרכו ביניהם. רביעית, משום שהוא מצולם כל העת מבעד לחומות, חלונות  וחוצצים, שנועדו להדגיש את מצוקתו. וחמישית, משום שרגע לפני חתונתו הוא מפנטז על אקסית מיתולוגית שפגש פעם בסיני.

 

בעייתה המרכזית של "חמישה גברים", שרקחו שי כנות (“אהבה קולומביאנית") וערן קולירין (“ביקור התזמורת"), שמשמש גם כתסריטאי ראשי ובמאי, היא בסתמיותה. הפרק הפותח של הסדרה, שעלתה אמש לשידור בערוץ 10, מפגיש את הגיבור, יאיר פרצ'יק (לזרוב), עם החרדה הגדולה ביותר שלו – ההתמסדות. אבל יש משהו כל כך מיושן, שלא לומר פשטני, באופן שבו היוצרים כאן מתייחסים אל מוסד הנישואים, שהופך את כל הסיטואציה המרכזית פה למופרכת. כן, עדיין ישנם מי שחושבים שבתי קפה ופאבים הם הבון-טון של חיי הרווקות.

 

קשה להזדהות עם הדמות הזאת – עוד סטראוטיפ של הגבר הישראלי החדש, זה הרגיש והמבולבל (ע"ע אלון אבוטבול ב"אבדות ומציאות" וליאור אשכנזי ב"מתי  נתנשק") – שפועלת באופן מכאני כמעט. השטחיות מאפיינת גם את הדמויות הגבריות האחרות, חבריו של יאיר, שכולן ללא יוצאת מהכלל משמשות מראה לדמותו – הרווק המושבע (ניר לוי), הנשוי והאב (מיקי גבע) והסטלן המצוי (ארז בן הרוש), שמנהל זוגיות פתוחה עם חברתו (מיה מרון). אגב כך, מביך לחזות באופן המקומם שבו מעוצבות הנשים בפרק – המזדיינת, הפנטזיה, והאישה לעתיד (לירון וייסמן) שמוצגת כאו-טו-טו סוהרת.

 

אף שאין לשפוט את "חמישה גברים" על סמך פרק הבכורה בלבד, קשה לומר שמה ששודר אמש הותיר טעם של עוד. החיפוש הנואש אחר משמעות, שמתואר בו, בעיר המדכאת והמנוכרת, הוא עוד קלישאה, שהסדרה, לפחות על פי מה שנצפה, מתקשה להיחלץ ממנו. ערן קולירין הוא אחד הכישרונות הגדולים של הקולנוע הישראלי העכשווי. מה מאכזב, על כן, שגם הוא בחר להוסיף את השני שקל שלו לעיצובה של עוד גבריות כושלת בעיר הגדולה. זו שהפכה, כמסתבר, למכת הדרמה המקורית בערוצים המסחריים.