לא כל אחד יכול להיות דירקטור

רבים מהדירקטורים המכהנים ומאלה המבקשים להתמנות, אינם ערים לדרישות העולות מהפסיקה החדשה והאחריות הנגזרת מהתפקיד. טענות על אי־הבנה או היעדר ידע בדבר אמצעי הזהירות הנדרשים לא יעמדו להם ביום מבחן

בימים אלה דנה ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת בהצעה לתיקון חוק החברות שלפיה כל דירקטור בחברה ציבורית יהיה בעל כשירות מקצועית, בדומה לדרישה כיום מהדירקטורים החיצוניים. בנוסף מוצע כי לפחות אחד מהדירקטורים החיצוניים יהיה בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית.

 

דירקטור בעל כשירות מקצועית הוא בעל תואר אקדמי במינהל עסקים, בראיית חשבון, במשפטים, במינהל ציבורי, או תואר אקדמי אחר, או שהשלים לימודי השכלה גבוהה אחרים, בתחום עיסוקה העיקרי של החברה או בתחום הרלבנטי לתפקידו. ניתן להסתפק בניסיון של חמש שנים בתפקיד בכיר בניהול עסקי של תאגיד בעל היקף עסקים משמעותי, בכהונה ציבורית בכירה או בתפקיד בכיר בתחום עיסוקיה העיקריים של החברה. היה ויתקבל החוק, יהיו כל הדירקטורים חייבים לעמוד בתנאי זה.

 

המחוקק מטיל כיום על הדירקטורים משימות רבות בקובעו רשימת נושאים שהם באחריות הדירקטוריון ללא יכולת להאצילם לאחר. ביניהם קביעת תוכניות הפעולה של החברה, מצבה הכספי, מדיניות השכר, אחריות לעריכת הדו"חות הכספיים ואישורם, אישור עסקאות עם בעלי שליטה, גיוס הון, מינוי מנכ"ל ופיטוריו ועוד. אם פעם התייחסו בסלחנות לאחריות הדירקטור הרי לאחרונה בתי המשפט קובעים סטנדרטים גבוהים של אחריות.

 

לא רק עניין של כבוד

בפרשת בנק צפון אמריקה ביטא נשיא העליון השופט אהרן ברק את המהפך ביחס לאחריות באמרו "היות אדם דירקטור אינו רק עניין של כבוד או כיבוד... זו אינה אך דרך מכובדת לצאת לגמלאות. להיות דירקטור משמעותו למלא תפקיד מרכזי בחברה. להיות דירקטור משמעותו לנקוט בכל האמצעים הסבירים שדירקטור סביר היה נוקט בהם להגשמת תפקידו בחברה".

 

על הדירקטור להיות מעורה בנעשה בחברה, להכיר את עסקיה ואת דמויות המפתח שבה, להיות מודע למבנה הבקרה הפנימית ולשורת נושאים נוספים. בית המשפט הדגיש בפרשה כי דירקטור הינו תפקיד של אחריות וכי הסכמה לשמש כדירקטור מהווה הצהרה של אדם כי הוא בעל הכישורים לכהן, ואם אין לו הכשרה הוא יתן את הדין.

 

נושא ההכשרה המקצועית קיבל לאחרונה חיזוק על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בפרשת פלד־גבעוני. בית המשפט פסל לחמש שנים את כהונתם של שלושה דירקטורים אשר לדעת ביהמ"ש קיבלו על עצמם את התפקיד מבלי שהכשירו עצמם. בלשון החלטית קבע ביהמ"ש כי "ידע או מומחיות הם הבסיס לכשירות במיוחד לצורך מינוי כדירקטור חיצוני וכי הדירקטור נדרש להבנה בדרכי פעולתו של תאגיד בכלל ובדרכי פעילותה של החברה בפרט".

 

השופטים העבירו מסר לציבור בהדגישם כי: "יידע כל דירקטור כי יכול הוא לכהן רק אם הוא ניחן בכישורים המתאימים. כהונתו איננה פרס... ואף איננה לצורך התנסות בתחום חדש או זר לו... הוא עלול לתת את הדין בגין תקלות שיגרום או קלקלות שייטול בהן חלק".

 

רף הדרישות עולה

מגמה זו הניעה את המחוקק לדון בהצעה להרחיב את דרישת הכשירות המקצועית, גם על כל הדירקטורים בחברה ציבורית. הרעיון כבר מיושם בחברות ממשלתיות ובתאגידים עירונים, בהם המבקש לכהן כדירקטור נדרש לכשירות כפי שמפורט בחוקים.

 

אחריותם של דירקטורים ונושאי משרה בכל חברה (ציבורית ופרטית) תימדד לא לפי מבחן האדם הסביר, אלא איש המקצוע הסביר. ההבדל הוא מהותי. מאיש המקצוע הסביר נדרשת רמת מיומנות גבוהה מזו הנדרשת מאדם סביר. רבים מהדירקטורים המכהנים ומאלה המבקשים להתמנות, אינם ערים לדרישות העולות מהפסיקה החדשה והאחריות הנגזרת מהתפקיד. טענות על אי־הבנה או היעדר ידע בדבר אמצעי הזהירות הנדרשים לא יעמדו להם ביום מבחן. עליהם להיות ערים לרוחות החדשות המנשבות בעולם לגבי הציפיות מהדירקטורים והאחריות הנגזרת מכך.

 

הכותב הוא פרופסור מן המניין (בדימוס) באונ' ת"א, מנהל אקדמי של תוכנית הכשרת דירקטורים, להב הפקולטה לניהול אונ' ת"א