איציק שולח גלויה ממרילנד
איציק בללי עובד בחברת הייטק ישראלית ומתגורר ברוקוויל, מרילנד. הוא מספר שהקהילה היהודית שם כה גדולה ופעילה, עד שלפעמים אפשר לחשוב בטעות שהם בכלל חיים בארץ. הוא גם מזמין את כולם לבקר ב"ישראל הקטנה" ומוסיף כמה המלצות
מי אני? איציק בללי, במקור מחולון, עובד בחברת הייטק ישראלית באזור וושינגטון די סי. התחלתי לעבוד בחברה עוד כשגרתי בישראל, וקיבלתי הצעה לעבור לארצות הברית לשנה או שנתיים, ומאז אנחנו פה.
איפה אני גר? ברוקוויל מרילנד, קרוב מאוד לוושינגטון די סי. ברוקוויל מתגוררת אוכלוסייה מגוונת, והישראלים אוהבים אותה במיוחד, בין היתר בגלל מערכת החינוך האיכותית. בכלל, האזור נחשב למאוד "יהודי" - יש פה כמות מכובדת מאוד של בתי כנסת, בתי ספר יהודיים, וגם הפדרציה היהודית וארגונים יהודיים נוספים בחרו להתמקם כאן. אוכלוסיית הישראלים מורכבת מעובדי השגרירות בדי סי, עובדי היי טק, וכן דוקטורנטים רבים שבאו להתמחות ב-NIH.
בני הזוג בללי, נעים להכיר (צילומים: איציק בללי)
מה אני עושה בחו"ל? עובד בחברת היי טק ישראלית, אשתי עובדת בפרדרציה היהודית. מעבר לשעות העבודה, אם אנחנו לא עסוקים במבקרים מהארץ, אנו משתתפים בפעילות ענפה מאוד בקהילה הישראלית והיהודית באזור. כמעט בכל שבוע, אם לא יותר, יש פה סרט ישראלי בקולנוע מקומי, הופעות של אמנים מהארץ, הרצאות, הרקדות ואפילו ערבי שירה בציבור.
לפעמים קל מאוד לטעות ולחשוב שאנו נמצאים בארץ. רק לפני מספר ימים היינו בהופעה של שלום חנוך, שבא בעקבותיהם של כוורת, עידן רייכל, דיוויד ברוזה, חווה אלברשטיין והרבה אחרים. הילדים משתתפים בפעיליות הצופים הישראלים המתנהלות פה אחת לשבוע בימי ראשון, בדיוק כמו בישראל.
מתי ואיך הגעתי לכאן? הגעתי לפני שבע שנים. בארבע השנים הראשונות גרנו בפלורידה, ולאחר מכן עברנו לכאן.
מה גורם לי להרגיש ישראלי? החגים הישראלים, בעיקר יום עצמאות ויום הזיכרון. אני מרגיש שההבדל בין להיות ישראלי ואמריקאי זה להגיד "יהיה בסדר" ו"אל תדאגו", להיות יותר ספונטני ולקבל את הדברים בלי לתכנן הרבה מראש, להזמין את החבר'ה למנגל ולא לברביקי, וללכת לבקר חברים בלי לתכנן שבועיים מראש.
הצופים הישראלים - כמו בארץ
למה אני הכי מתגעגע? לחגוג את החגים עם המשפחה, להרגיש את אווירת החג בימים שלפני החג ובמהלכו. מאוד מוזר לנו שבמהלך יום כיפורים הכבישים פה עמוסים במכונית כרגיל, והעולם לא דומם במשך החג.
עוד דבר שחסר לי הוא השלווה והשקט של יום שישי בצהריים. כשהיינו בארץ נהגנו לנוח בצהרי יום שישי, ואחר כך להצטרף לארוחת ערב משפחתית. בחו"ל, לעומת זאת, יום שישי הוא יום עבודה רגיל, ואנו מגיעים הביתה בשעות הערב. כך שארוחת השבת היא בעצם ארוחת ערב של יום עבודה רגיל. כפתרון לזה, אני מתחבר בכל יום שישי מהמשרד לערוץ רדיו ישראלי באינטרנט ומתענג על השירים והרוגע שנשמעים בקצה השני של העולם.
מה הייתי לוקח איתי מכאן ומביא לישראל? את הסדר, הרוגע ואת הארגון. וגם את העובדה שיש תמורה בעד האגרה. הייתי מביא גם הרבה רעיונות ממערכת החינוך שעובדת בצורה מסודרת ויעילה - הילדים נהנים מבתי ספר איכותיים ביותר, מתוכנית מעניינת, וכמו כן מהזדמנויות בלתי פוסקות למגוון רחב מאוד של פעיליות ספורט ותרבות.
חמש המלצות
1. טיימינג: התקופה הכי יפה לבקר באזור וושינגטון די סי היא באביב – במהלך הפסטיבל ופריחת עצי הדובדבן. השנה יתקיים הפסטיבל בין ה-29 במרץ ל-13 באפריל, ובמהלכו מתמלאת העיר בוורוד ולבן מפריחת העצים שנתרמו על ידי ממשלת יפן לפני עשרות שנים, שמוסיפה צבע למראה העיר הלבנה.
באזור יש ארבע עונות מקסימות שתאריך התחלתן וסיומן קרוב מאוד לתאריכים הרשמיים של עונות השנה: האביב מלווה בפריחת מדהימה; הסתיו מביא איתו שלכת בשלל צבעי אדום-כתום וזהו אחד המראות היפים שראיתי מעודי; הקיץ חם ולח; והחורף מביא עימו שלג שמקנה לעיר יופי צחור ומיוחד.
2. טבע: בוושינגטון די סי, מרילנד ווירגיניה יש נהר מקסים שנקרא הפוטומק. כל מי שמגיע לאזור חייב לבקר ולראות את הנהר וגם את המפלים הממוקמים בגבול שבין וירגיניה למרילנד.
טבע שאסור לפספס. הפוטומק
3. בילויים: בג'ורג'טאון, שהוא אזור הבילויים של די ס,י יש שורת מסעדות נהדרות, ביניהן גם כמה מסעדות אתיופיות.
4. קרוב לבית: אם אתם באזור ויש סופשבוע פנוי - קחו אוטובוס, רכבת או רכב וסעו למנהטן. כל התרבות והשפע שיש לעיר הזו להציע במרחק של שלוש וחצי שעות נסיעה.
5. שכונה: בואו לראות את הקיבוץ/המושב, מה שאני מכנה "ישראל הקטנה". אם תלכו באזור שלנו ברחוב ותשמעו עברית - אל תתפלאו - כל בית שלישי באזור הזה מאכלס משפחה ישראלית.
- גם אתם גרים בחו"ל ורוצים לשתף אותנו בחוויה? כתבו לנו!