אחת לתקופה, זה קורה - הקהל פתאום מתאהב. זה קרה עם אסי כהן ב"אהבה זה כואב", לורד פלדמן שהפציעה ב"אלופה" ונחתה ב"אולי הפעם" ולרן דנקר שהתיישב לראשונה בסלון הביתי ב"שיר שלנו". לשחקן ליאור רז זה בא לגמרי בהפתעה, עם תפקיד של גבר מנייאק בשם מיקי, שבוגד באופן סדרתי באשתו ב"מתי נתנשק" המשודרת בערוץ 10, ולא רואה שום דבר מלבד עצמו.
רגע לפני שהסדרה חותמת את העונה, כמעט נשכחת העובדה שבפרונט הוצב בכלל ליאור אשכנזי, קלף רייטינג מנצח שמושך אליו בדרך כלל את מרבית תשומת הלב. מול דמותו השבלונית עד פיהוק כפרסומאי מתקתק שמנסה להתמזג עם בחורה שפגש במקרה (עדי עזרוני), מפגין רז כריזמת הארד קור בדמותו של מיקי, עם תת סיפור האהבה של גבר מתוסכל ונשוי, שמחפש ריגושים באינטרנט. מיקי פוצח ברומן בחדר מלון חשוך עם בחורה שמתגלה כחברה הכעורה של האישה החוקית. זה אמנם נשמע כמו עוד פרק מטלנובלה, אבל די באחד מהקלוז אפים על פניו של רז כדי להאמין לו בכל פעם מחדש.
"לא התקבלתי מיד עם האודישן הראשון. עשו מאצ'ינג ומאצ'ינג ומאצ'ינג כמה פעמים, הערוץ היה צריך לאשר אותי וזה לא היה פשוט כי לא הייתי מוכר", מספר רז ומתכונן לפרידה מיד בתום השידור ביום שני הקרוב, ומודה ש"אני חייב למיקי הרבה, הדמות שלו והחיבור שלי אליה גרמה לי למתוח את יכולות המשחק שלי.
"בגלל השינוי שהוא עובר מגבר שמונע על ידי החשקים הפיזיים שלו לאחד שמצליח להתאהב במישהי מכוערת, התהליך קילף אותו עד הרמה בה הוא נשבר, ומבין כמה זה קשה ואומר 'איזה מזל שלא התאהבי עד עכשיו'. בשלב הראשון גברים מזדהים איתו, כשאצל נשים הוא מעורר אנטגוניזם, כעס, שנאה ובסוף גם
הרבה חמלה. עכשיו גם הוא סוג של קורבן של אהבה. המהפך מהמאצ'ואיזם לרוך כנראה נגע בקהל שזיהה את עצמו בכל מיני נקודות של כאב".
והקהל אכן זיהה. ברחוב, ברמזורים ובמעליות הוא מזהה גם את השחקן בן ה-36, שכבר התגלח בעבר על תפקידי משנה ב"מילואים", "אולי הפעם 2", "אדומות" "מיכאלה" ובסרט "מוכרחים להיות שמח", אבל נקלע לסוג של קונצנזוס שהכתיר אותו לזה שסחב על כתפיו את הבאזז של הסדרה.
איך בכלל הצלחת לקבל תשומת לב?
"אנחנו לא מתחרים על אותה משבצת ואני לא רוצה לעשות השוואה כי הוא שחקן מדהים. אני מקווה שאני טוב לא פחות, זה תפקיד מרכזי ראשון עבורי, אבל אין ספק שהמורכבות של הדמות מעוררת הרבה תגובות באנשים. מיקי כל הזמן חווה, מסתכן ועושה מניפולציות, שהופכות אותו לפרסונה אחרת".
מה חשבת עליו כשקראת את התסריט?
"כשקיבלתי את ששת פרקים הראשונים אמרתי לעצמי 'איך אפשר לאהוב את הבן אדם הזה? הוא מגעיל, מנייאק, רק רוצה לזיין ובטח כולם ישנאו אותו'. בהתחלה גם התגובות ברחוב היו תגובות מתריסות כאלו, שלאט לאט הפכו למעין ניסיון לשיחות נפש, גם מצד נשים וגם גברים. כבר יצא לי לעלות במעלית כשמישהי סיננה לעברי: 'אהה, מיקי, מיקי'.
"סוג הטיפוס הזה מייצר אמוציות. גברים אומרים לי 'בגללך אשתי מכריחה אותי לראות את הדבר הזה ורק כי אתה משקר בצורה כל כך יפה, עכשיו אני כבר בחזקת אשם למרות שאני לא'. אנשים מבחוץ לא מבינים שזה משחק וזה ערוך. שחקן לא משקר הוא משחק את האמת מבחינתו, זה מה שהוא מאמין בו באותו רגע".

שניהם רגישים, שניהם יודעים מה הם רוצים. מיקי וליאור (צילום: יוסי צבקר)
"משחק זה חצי מהחיים שלי", הוא מסביר, "גם כשסיימתי את הלימודים התעסקתי בעוד דברים, כי תמיד התעניינתי בעולם העסקים, הפרסום וההפקות. אני לא בא ורועד ביום האודישן כי אני חייב לעבוד ואם לא אתקבל לא יהיה לי אוכל. אני בא נקי, מאהבת המקצוע, המשחק ומסתכל בגובה העיניים".
אולי זה בכלל תחביב?
"דבר ראשון אני שחקן, ואתן דוגמא שממחישה את המקום של המשחק בחיי דווקא מתקופה אחרת. לפני כמה שנים, שיחקתי בהצגה בשם 'גילוי אליהו' שכתב ס. יזהר, חייל שמאד קשה לו עם המלחמה עובר טראומות מאד גדולות וכמעט משתגע. כש'חומת מגן' פרצה, גויסתי להילחם בבית לחם והייתה לי הצגה בתיאטרון ירושלים. הגעתי לשם, אחרי יום קרב קשה עם מדים מאובקים בג'יפ ממוגן ירי, התפשטתי ולבשתי את המדים של החייל בהצגה ועליתי ישר אל תוך מונולוג שיוצא נגד אלימות ומלחמה.
"שנייה אחרי שההצגה נגמרה הורדתי את המדים ושמתי את הנשק עלי. לפני שיצאתי אמרו לי שיש כמה חבר'ה של 'בצלם' שרצו לבוא ולהודות על ההצגה, אז אמרתי להם למסור שתודה אבל אין לי זמן כי הייתי חייב לחזור לחברים בבית לחם. נכון, אני משלב בין שני העולמות, מקווה מאוד שאני לא שחקן רגיל ויכול לומר בביטחון מלא שאני רוצה עכשיו עוד תפקידים גדולים ומאתגרים".
הלקוחות שלך לא מתבלבלים בין המציאות והטלוויזיה?
"כשאני בא לפגישות זה קצת מוזר. זה באמת משפיע בדקות הראשונות עד שמתייחסים לתוכן. ישבתי למשל השבוע עם מנהל שיווק ומוצר, ורבע שעה לפני הפרזנטציה דיברו איתי על הסדרה ואיך הנשים שלהן מתייחסות אליהם עכשיו. מי שעומד מולי רואה איך זה משיק מהבחינה הזו שגם בתפקיד העסקי וגם כשחקן צריך דמיון, תעוזה וחשיבה אחרת".
בטח שואלים אותך כל הזמן מה הדמיון בינך לבין מיקי.
"ברור שיש קוים דומים. שנינו רגישים, שנינו יודעים מה אנחנו רוצים, משרים על הסביבה את התחושה הזו, וכשרוצים משהו - עושים. אין ספק שלהתאהב ישר במישהי לא יפה זה לא פשוט. ההבנה שיופי זה דבר חולף היא עניין של בגרות. מבחינתי מה ששונה - וזו נקודה מאוד מהותית - זו ההתייחסות שלו לדבר הזה שנקרא אישה. אני בניגוד אליו מעריץ את הנשים בחיי, את מיטל שתהיי בקרוב אשתי, את אמא שלי. אני עובד הרבה עם נשים ורואה את כושר הניהול שלהן, הלוואי והיו לי היכולות האינטואיטיביות, הרגישות והיכולת לעשות כמה דברים יחד".
היית רוצה להיוולד אשה?
לא. אולי רק לעשר דקות כדי לחוות את נקודת המבט שלכן. זה נראה לי קשה מדי, גם בגלל ההתמודדות עם גברים מהסוג שגילמתי".