"אני לא יודע מה אנחנו הולכים לנגן ביחד", הוא אומר וכמובן סומך על יכולת האלתור המובנת אצל כל אחד מביניהם, "אף פעם לא ניגנו יחד, אבל אנחנו אוהבים את המוזיקה אחד של השני ומסתדרים מאוד טוב. גם למדתי במהלך השנים שאם המוזיקאים על הבמה מסתדרים טוב, אז גם הקהל נהנה".
סולוף יתחיל את הופעותיו מחר (ה') בתיאטרון גבעתיים ויפתח את ה"פסטיג'אז". אחר כך, יום אחר יום, יגיע לחמדת ימים, לזאפה בתל-אביב ולמועדון לבונטין 7 בתל-אביב. במהלך שהותו בישראל הוא גם יעביר כיתת אמן בבית הספר למוזיקה "רימון". סולוף מרבה להעביר את השיעורים למוזיקאים מסביב לעולם.
"זה תלוי איזה מוזיקאים משתתפים בכיתות האמן, אבל אני תמיד מדבר על המוזיקה", הוא מרחיב בנושא, "אני תמיד נותן להם קודם כל לשאול אותי שאלות כי חשוב לי שהם ידברו על מה שהם רוצים לדבר. אני תמיד אומר שאמנות היא סובייקטיבית ולכל אחד יש דעה משלו, אבל בכל פעם אני מסביר שהדבר שהכי חשוב לי במוזיקה זו הרוח, הלב וההרגשה".
גם בימים אלה, סולוף הוא אחד ממוזיקאי הג'אז העסוקים שיש. מישראל הוא יטוס חזרה לניו-יורק ליום אחד, אחר כך ליפן, אחר כך שוב לאירופה, בחזרה לארצות הברית לחופשה קטנה בפסח ואז שוב לדרכים. סולוף מנגן ועובד עם כל מי שהוא מתחבר למוזיקה שלו. "יש לי בן דוד מוזיקאי בבית הספר תיכון באטלנטה, אז אני גם נוסע לשם מדי פעם ומנגן עם הטריו שלו", הוא אומר.
מכל האנשים שעבדת איתם, מי הכי השפיע עליך?
"בלי שום ספק, גיל אוונס. היה לי את הכבוד לעבוד עם מישהו שכזה ואני חושב שהוא הגאון המוזיקלי של המאה ה-21".
ומה זה אומר בשבילך לבוא עכשיו לישראל?
"כיהודי זו תמיד חוויה מאוד רוחנית, ישראל תמיד היתה מאוד מיוחדת בשבילי".