הרי אתה מקודש לי, מה זה חשוב איך?

אני שקוע במחקר קטן בנושא מודלים ל"מיסוד" זוגיות חד-מינית בישראל. התוצאה המגוונת מציגה תמונת מצב מעניינת על החברה הישראלית בכלל ועל הקהילה הגאה בפרט

טל איתן פורסם: 13.03.08, 09:42

מדוע אנשים, סטרייטים או הומואים, בוחרים להתחתן? לפעמים זה בגלל הלחץ החברתי, לפעמים זה בגלל הצורך ב"חותמת" אישור חברתית, לפעמים אפילו בשביל ההטבות במס או בשביל הקריירה (לצערי, יותר ויותר זוגות סלבז מתגלים כמי שנופלים לפח הזה).

 

בדרך כלל, חתונה היא הדרך הטובה ביותר להיות מאושר ולשמור את זה שאתה אוהב או שאת אוהבת קרוב ללב. יש גם משהו מרגיע בידיעה שחתונה נותנת איזושהי מסגרת, מחייבת ואמיתית, לקשר שלכם. ולפעמים זו עוד הזדמנות להראות לעולם שאתה אוהב ורוצה לבלות איתו/ה את שארית חייך. תודו שזה מקסים.

 

בחודשיים האחרונים אני שקוע במחקר קטן לאוניברסיטה, בו אני בודק מודלים ל"מיסוד" זוגיות חד-מינית בישראל. התוצאה מגוונת למדי ומציגה תמונת מצב מעניינת על החברה הישראלית בכלל, ועל הקהילה הגאה בפרט.

 

שאלת היסוד היא – מהי בעצם פעולת "מיסוד" של זוגיות ואיך היא יוצאת אל הפועל. בלי להיכנס לשאלה מדוע אנחנו רוצים למסד את הקשרים שלנו, אפשר לומר שיש שתי מסגרות עיקריות למיסוד של קשר: מסגרת חוקית/דתית, ומסגרת אישית, שנועדת בדרך כלל לחגוג את הזוגיות עם האנשים שאנחנו אוהבים וקרובים לנו, ובו בזמן גם להציב איזושהי אבן דרך בהיסטוריה הזוגית שלנו.

 

פורמלית, חתונה גאה היא בסך הכל פיקציה

על המסגרת החוקית-דתית אין כמעט על מה לדבר. להוציא מעט מאוד רבנים (בדרך כלל רפורמיים), היהדות אינה ממהרת להכיר בזוגיות חד-מינית. התפישה הדתית משפיעה, כמובן, גם על הממסד, או על המסגרת החוקית, שבישראל אינה מכירה בשום צורה בנישואים בין שני אנשים מאותו המין. יש ידועים בציבור ועוד אי אילו מסגרות חוקיות, אבל פורמלית, חתונה גאה היא בסך הכל פיקציה, או כך לפחות היא נתפשת בעיניי המחוקקים שלנו.

 

אבל ככל שאני מתעמק יותר ויותר בעבודה שלי, אני נחשף לעולם מופלא, נהדר, אמיתי, שבו זוגות מקיימים טקס, סמלי לחלוטין וטהור מכל אינטרס, לציון האהבה שלהם. כל אחד מהטקסים כל כך שונה ומיוחד מכל מה שהורגלתי, עד כדי כך שאני מוצא את עצמי יושב וצופה בהם שוב ושוב, מוקסם מהאופן בו כל אחד מהזוגות בחר לציין את המחוייבות שלו, ולחגוג אותה עם המשפחה, החברים והאנשים הקרובים לליבם.

 

הטקסים האלו מיוחדים לא רק בתכנים שלהם, אלא גם באופן שבו הם מחזירים עטרה לישנה, בהפוך על הפוך. בדרך כלל אנחנו רגילים לחתונה סטרייטית, שבלונית וסטנדרטית, מה שמוליד אינספור עסקים שמטרתם למנוע מכם להשתעמם – מהפרחת יונים, דרך מופעי רהב ועד זיקוקים מזעזעים. רוב ההומואים והלסביות שפגשתי בחרו להתחתן בלי כל הטרראם הזה, מה שמחזיר את הפוקוס לטקס בו שניים הופכים לאחד, אם לא בעיני אלוהים והממסד אז לפחות בתוכם פנימה.

 

זוג גאה אחד פתח פרק ב' בגיל 60 בבית הכנסת

יש זוגות שבחרו את המודל היהודי המוכר, נישאו בטקס כמעט אורתודוכסי על ידי רב רפורמי, התאחדו תחת חופה ושברו את הכוס יחד. זוגות אחרים בחרו לכתוב נדרים, הבטחות נצח זה לזה, ובהם נשבעו אמונים לאהבה שבתוכם. כמה זוגות נישאו בלי טקס, אצל עורך דין או בארץ זרה, בה מכירים בנישואים חד-מיניים. וזוגות אחרים החליטו שהם לא רוצים שום מסגרת, לא חוקית ולא הצהרתית. חלק עשו מסיבה קטנה ואינטימית, אחרים ערכו הפקה ענקית שהותירה אותי לפעמים פעור פה. וזוג אחד, מרגש במיוחד, פתח בגיל 60 פרק ב' בבית כנסת בו מתפללים שניהם כבר שנים.

 

נישואים זה עניין לסטרייטים, אומרים כמה מהחברים שלי, ויש בטענה הזו הרבה מן האמת. בסופו של דבר, ה"מוסד" הזה הוא המצאה דתית, פוליטית וחברתית, שנועד להסדיר את המבנה ההיררכי החברתי. ביסודו, הוא מקבע הגמוניה של שליטה, של "בעל" ושל "אשה" (כינויי בעלות ושייכות). אבל עם השנים, הטקס הזה צבר כוח עצום לא רק באופן שבו הוא שולט ומסדיר את הפעילות החברתית, אלא גם במשמעות האישית, האינטימית, שיש בו.

 

רובנו, כך לפחות אני רוצה להאמין, מתחתנים לא בגלל הלחץ החברתי, לא בגלל הפחד שנישאר לבד, ולא בגלל שאנחנו לא סומכים על בן הזוג שלצידנו ורוצים לכלוא אותו בתוך קשר מחייב. אנחנו מתחתנים כי זו הדרך שלנו לומר לעולם – אנחנו שניים שהם אחד. זה איחוד קסום ונוגע ללב, שבו גבר ואשה, או גבר וגבר, או אשה ואשה, נפגשים יחד כדי להבטיח האחד לשני להיות שם לצידם, בעושר ובעוני, בבריאות ובחולי, בטוב וברע.

 

לפי נתוני ארגון "משפחה חדשה" בישראל יש היום כ-18 אלף משפחות חד-מיניות, וההערכות מדברות על מספר גדול עוד יותר. לכל אחת מהמשפחות האלה יש סיפור, מיוחד ויחיד, וכל אחת מהן בחרה להתמסד בדרך אחרת. ובו בזמן, כל המשפחות האלה מאוחדות בדבר אחד – האהבה שבין שני גברים או שתי נשים – שלא מאמינה בגבולות ולא שמה זין על "מה יגידו השכנים".