השבוע הזה החל בטבח בישיבה והסתיים בחיסולם של ארבעה חברי ג'יהאד בבית-לחם, בהם - כפי שנודע ל-ynet, ובניגוד לטענות הצבא - אחד האחראים לטבח. זה סיפורו של מעגל הדמים המזרח-תיכוני. לכן, כשראש הממשלה יאמר בשבוע הבא לאורחיו, בהם הקנצלרית מרקל וסגן-הנשיא צ'ייני, שישראל מתכוונת לשמר את מחויבותה לתהליך אנאפוליס ולחזון בוש - צריך לקחת את הדברים בעירבון מוגבל. זה אולי מה שאולמרט רוצה, אבל בתנאים הנוכחיים, לא נראה שהדבר ישים.
אף שהערכת המודיעין השנתית, שהוצגה השבוע בממשלה, מדברת על סבירות נמוכה למתקפה יזומה נרחבת על ישראל, הרי שבפועל יש כאן מלחמה. גם אם הייתה הבנה עקיפה כלשהי עם החמאס, שהביאה לרגיעה בת מספר ימים בירי הקסאם ובתקיפות בעזה (מה שמוכחש עדיין בכל תוקף על-ידי אולמרט וברק), הרי שהשקט מדומה.
מעגל האש הזה עלול להתרחב ולהפוך למלחמה נוסח קיץ 2006 בתוך ימים. העולם יודע זאת, ישראל יודעת זאת וכך גם הפלסטינים. לאף אחד אין רצון למלחמה חדשה עכשיו. לכן בשבוע הבא יתרוצצו לא פחות מ-14 מנהיגים בין ירושלים לרמאללה. הצרה היא שחבית הנפץ נמצאת דרומה משם, בעזה, ושם איש לא מבקר - אולי רק עומר סולימאן המצרי.
לכן, למעגל האש אין לפי שעה מוצא. ובתוכו מתלהטים גם היצרים הפנים-ישראליים: יולי תמיר ספגה ביום בעיטות וגידופים בסמוך לישיבת "מרכז הרב"; התקשורת דיווחה והציגה כרזות על כוונה לנקום בערבים; ושוב עולה חשש לכינונה של מחתרת יהודית.
כשיצא אולמרט מכיתה ד' 2 בבית-הספר "הראל", שהראתה לו בזריזות איך היא מתכווצת תחת השולחנות ב"צבע אדום", ביקש ממלא-מקום ראש העיר 10 שניות מזמנו. שולחנות, אמר לו, לא יספיקו כדי לשמור על 26 אלף ילדים. אחר-כך, כשהשיירה טסה עם צ'קלקות כחולות ליציאה מהעיר, הוא הציג את הדילמה: "עלות המיגון היא בערך 15 שנות תקציב של העירייה, לכן אני לא מצפה שימגן - אלא שיגן. שיעצור את הגראד".
שעה קלה אחרי שראש הממשלה עזב את העיר, הגיעו עמי אילון ויעקב אדרי. גם סגן שר הביטחון מתן וילנאי היה בסביבה. רוני מהצרי דרש מהם לקחת אחריות, לפני שיהיה כאן אסון. אילון איבד לרגע את שלוותו והטיח בתושבים: "כאן זה לא אירופה, שאף אחד לא ישלה אתכם". אשקלונית שישבה שם העירה בחצי פה: "זה בדיוק העניין. מה שהם מוכרים לנו זה אשליות, במקום להילחם בחזרה. שפנים".
אלא שאולמרט עצמו - כך לפחות הוא אומר - נחוש לשים קץ למעגל האש. הוא בא לאשקלון כדי לראות אם היא ערוכה למצב בו יידרש לכבות את אש הגראדים בהרבה אש ישראלית. הוא יודע שבמקרה כזה, אשקלון תחטוף והרבה. הביקור בעיר השבוע לימד אותו שמדובר בדילמה קשה, בה ייאלץ להכריע אם וכאשר יחליט על מבצע צבאי רחב היקף. הוא ראה כמה אש ספגו חיפה והצפון בקיץ 2006. הוא, שיימצא בימים קרובים בירושלים תחת מכבש לחצים בינלאומי, שיתבע ממנו לא לקבור חי את תהליך אנאפוליס - יצטרך לשאת על מצפונו את המחיר. כל מה שהוא מבקש עכשיו, זה שהציבור יאמין לו שימצא מוצא חכם.