בראותם יחד

במשעול דגניה בשדרות קיבלתי אתמול שיעור גדול באהבת ישראל, תידלוק וחיזוק לאמונה ולביטחון שאם נשכיל לתרגם את היחד הזה לכולנו, לא רק בפורים אלא כל הזמן, לא רק בשדרות אלא גם בתל אביב - אז הניצחון מובטח, כי "בראותם יחד תכלת מרדכי - תשועתם היתה לנצח"

סביר להניח שיכולתי לעבור את ימי חיי על פני כדור הארץ הזה מבלי להגיע דווקא למשעול דגניה בשדרות. למען האמת, אפילו מכשיר ה-GPS התחיל להשמיע קולות של "עזוב אותי... בחייך" כאשר ביקשתי ממנו יפה לנתב את דרכי אל משעול דגניה בשדרות. ובינינו, אני מעריך שלא רק תושבי כדור הארץ לא יודעים איפה זה משעול דגניה בשדרות, אלא גם מרבית אזרחי ישראל לא יודעים איפה זה, ובמחשבה שניה - אני גם לא חותם על כך שתושבי שדרות בעצמם יודעים איפה זה משעול דגניה.

 

אם כך, תשאלו ובצדק, למה נטפלתי דווקא למשעול זה בפאתי העיר מוכת הטילים הזו? או בלשון החבר'ה - 'למה... מה נאבד לך שם?'.

 

את התשובה קיבלתי אתמול בשדרות. החל משעות הצהריים עד שעות הערב הגיעו לשדרות אוטובוסים עם תלמידים, אנשים פרטיים וקהילות מכל רחבי הארץ. את פניהם קיבלו במקום חברי עמותת רעות במקום, בניצוחם של שלומית, יקי, כנרת, אלון ועוד כמה צדיקים ששכחתי את שמם. הם פיזרו את זרם המבקרים לכל רחבי שדרות. מבנה הרחובות בשדרות הוא משעולים-משעולים, וכך שובצתי למשעול דגניה 25.

 

הגעתי לשם, התבוננתי, התרגשתי, רקדתי, והזלתי דמעה קטנה. ראיתי במשעול דגניה, כמו שראיתי אחר כך בעוד משעולים כאלה ואחרים - את עם ישראל במיטבו, את התמצית של כוחנו, ואת סוד הקסם של קיומנו.

 

במשעול דגניה ראיתי את תלמידי הישיבה התיכונית 'כינור דוד' שביישוב עטרת, מכרכרים ומפזזים לפני ועם הילדים, מכל הלב, בשמחה, באהבה. ראיתי גם את רבני הישיבה מקפצים ומרקדים כמשוש חתן על כלה. ראיתי את הבובות המתנפחות ואת הליצנים, את הקוסמים ואת האקרובטים, את הדוכנים ואת כל שאר האביזרים והאפקטים שהכינו מארגני האירוע. ראיתי איך כולם מחליפים מנות אלו עם אלו.

 

מגוש קטיף לשדרות באהבה

ראיתי את תלמידי הישיבה התיכונית מקרית ארבע עומדים בצמתים ומחלקים מצופים ואוזני המן לנהגים בחיוך ומאור פנים.

בסופר מרקט של דהן ברחוב הרצל פגשתי חברים מעקורי גוש קטיף המתגוררים זמנית בכל מיני קראוילות - באים לעשות קניות ומשלוחי מנות כדי לחזק את כלכלת המקום. בבית המאפה הסמוך ראיתי חבורת אנשים מתל אביב ורמת השרון עושה קניות של עוגיות, בורקסים ומשלוחי מנות שיהיה למשרד שלהם בתל אביב.

 

במסעדה הסמוכה ישבה חבורת חיילים וקצינים, שבאה לסדרה של נתינה והכרות וחיזוק המקום. במתנ"ס ישבו מאות ילדים והורים,מחכים להופעת הקוסם. אבל לא סתם מחכים- הפעם זה יהיה שונה. גם בגלל הקוסם, אבל גם בגלל שהמנחה אמר להם בפתיחה - 'ילדים יקרים. גם אם תשמעו צבע אדום, אל תרוצו לשום מקום. המקום ממוגן. אתם יכולים להנות ולשמוח בכייף ובשקט. אתם לא צריכים להיות במתח ולחץ מה יהיה אם פתאום יהיה צבע אדום'.

 

אתיופים, רוסים, דתיים וחילונים  

וראיתי מול כל העשייה הזו את העיקר - את ילדי שדרות מחייכים. במשעול דגניה רקדו ביחד עם החבר'ה מכינור דוד ילדים, מה שנקרא אצלנו, אתיופים, רוסים, דתיים, וחילונים, ועוד כל מיני עדות, דעות, גוונים והשקפות. וכ-ו-ל-ם היו שם ביחד. רקדו ביחד. חייכו ביחד. נתנו זה לזה משלוחי מנות. קפצו ביחד. אכלו ביחד. שמחו ביחד. יחד כולם קדושה לך ישלשו.

 

וכשהילדים חייכו - גם ההורים חייכו. ההורים הנהדרים הללו למודי הסבל, המתח, החרדה, הלחץ היום יומי. היתה שמחה של יחד - ויחד של שמחה על פני כולם.

 

"רק רציתי להגיד תודה"

אחת האמהות ראתה אותי עומד בצד. משום מה היא חשבה שאני קשור למארגנים. היא ניגשה אליי ואמרה לי: 'אתה קשור במקרה לארגון של הדבר הזה? השבתי - 'לא כל כך. סתם באתי לפה. החבר'ה שלי מגבעת שמואל שלחו אותי לעשות קניות של מוצרים ומשלוחי מנות. אני רק הנהג פה, וגם באתי לבקר ולהגיד חג שמח לכמה חברים צדיקים פה בשדרות'.

היא הסתכלה עלי ואמרה - 'לא חשוב מי אתה ואם אתה קשור או לא. רק רציתי להגיד תודה'. אמרה בחיוך, וחזרה למעגל הילדים והרוקדים.

  

חזרתי בלילה הביתה משדרות. בדרך שמעתי שהבורסות ממשיכות ליפול, וגם הדולר לא משהו. שקנצלרית גרמניה נאמה בכנסת, ושמאמן בני יהודה התפטר. נו..שיהיה. עד המבזק הבא זה יעבור. בסוף החדשות אמרו שמזג האוויר צפוי להתחמם לקראת החג, וחשבתי לעצמי שלא רק הוא מתחמם. גם הלב שלי. גם לב של כל יהודי יכול וצריך להתחמם.

 

כי במשעול דגניה בשדרות - ראיתי את עם ישראל במיטבו. את הסיבה למה אנחנו כאן, ולמה כדבריו המיתולוגיים של טל ברודי 'אנחנו על המפה ואנחנו נישארים על המפה'.

 

במשעול דגניה ראיתי את התמהיל, התלכיד, המגוון המאחד והמייחד אותנו- ערבות הדדית.אהבת ישראל.בגוף ובנשמה.שמחה אמיתית. וחיוך טהור של ילדים.

 

את סוד הערבות, היחד, הנתינה והשמחה הזו לא יצליח אף עמלק לפענח ולפצח. כי בעומק בעומק, מתחת לכל הפוליטיקות והפוזות, מתחת לכל המחלוקות והמריבות, מתחץ לכל הייאוש הדכדוך - מסתתרת לה נשמת ישראל גדולה. נשמה טהורה, טובה, גדולה ומיוחדת. שום קסאם או קוסם, צורר או המן, לא יצליח לחדור לעומק הביחד ולמעמקי נשמת ישראל הזו.

  

אתמול במשעול דגניה בשדרות, קיבלתי שיעור גדול באהבת ישראל, תידלוק וחיזוק לאמונה ולביטחון שאם נשכיל לתרגם את היחד הזה לכל היהודים, לכל המדינה, לכולנו, לא רק בפורים אלא כל הזמן, לא רק בשדרות אלא גם בתל אביב - אז הניצחון מובטח. מול הצבע האדום כולנו ניצבים יחד. כי 'בראותם יחד תכלת מרדכי- תשועתם היתה לנצח' .

 

פורים שמח, מלא עוצמות של אמונה שמחה ואהבה לכולכם

 

אבי רט

משעול דגניה

שדרות