כמה עשרות ילדים יושבים בחושך מול במה מוארת למחצה ביהוד. על מסך בגודל קיר רצים שמות השירים — פצצות רוק כמו "Anarchy In The UK" של הסקס פיסטולז ו"One"- של מטאליקה. הנער על הבמה בוחר שיר, וההופעה מתחילה. הוא מביט במסך בריכוז ומנסה לא לפספס את התווים בגיטרת הפלסטיק הקטנה, ואנחנו מתופפים ברגליים בהתלהבות למשמע קלאסיקות הרוק שמתנגנות בווליום מחריש אוזניים.
הילדים האלה משחקים ב,Guitar Hero- אחד ממשחקי הקונסולה הנמכרים בעולם, שמאז יציאתו מכר יותר מ14- מיליון עותקים, והכניס יותר ממיליארד דולר.
Guitar Hero הוא לא משחק וידיאו שגרתי. את בקר השליטה של הפלייסטיישן מחליפה גיטרת צעצוע עם כפתורים צבעוניים במקום מיתרים וידית פלסטיק במקום מפרט. על המסך מופיעים כוכבי רוק וקהל משולהב. בזמן שהשיר הנבחר מתנגן ברקע, על המסך רצות נקודות צבעוניות. בכל פעם שנקודה כזו מגיעה לתחתית המסך, הגיטריסט צריך ללחוץ על הכפתור בצבע התואם על גיטרת הצעצוע שלו, תוך לחיצה על ה"מפרט." אם עשה זאת ברגע הנכון, נשמעת נגינת הגיטרה החשמלית והקהל על המסך שואג. אם פספס, הוא מקבל צרימה של ניגון מזויף ושריקות בוז מהקהל הווירטואלי.
במקרה שלנו, הוא עלול לחטוף צעקות גם מהקהל האמיתי שמול הבמה. אנחנו בארטיק מרכז לאמנויות, בית ספר למוזיקה ביהוד, שהחליט להקדיש שיעור מיוחד ל-Guitar Hero. בארטיק, כמו שמסביר רועי דרייזין, שהקים את בית הספר עם אחיו עמית, התלמידים מופיעים זה מול זה עם ההרכבים שלהם, מקבלים שיעורים ממוזיקאים מפורסמים, מתנסים במגוון כלים ועוברים סדנאות מקוריות, שסדנת Guitar Hero היא אחת מהן.

רוק בבית הספר (צילום: עידו קינן)
מי שהציע לדרייזינים להביא את Guitar Hero ליהוד הוא חברם, המוזיקאי יזהר אשדות, שגם קישר בינם לבין נועם וייסברג, מנכ"ל אטארי ישראל, שמייבאת את המשחק. החוויה הראשונה של אשדות היתה דווקא שלילית: עיליי, בנו בן העשר, שלומד בארטיק גיטרה ומוזיקה, התמכר למשחק ונטש את הגיטרה האמיתית.
"נלחצתי," מספר אשדות. "אמרתי, 'זהו, הלך עליו.' חודש שלם הוא שיחק ב-Guitar Hero ולא נגע בגיטרה שלו. חשבתי שאולי הוא לא רציני, אולי הוא לא באמת רוצה לנגן. ואז יום אחד הוא חזר לגיטרה, והיה גיטריסט פי שמונה יותר טוב. Guitar Hero הפך להיות משחק שהוא משחק בו עם חברים או לבד, אבל לנגן גיטרה חזר להיות העניין העיקרי שלו."
במה השתפרה הנגינה שלו?
"חוש קצב. Guitar Hero זה משהו שנורא מלמד תחושת קצב, כי אתה חייב להיות מדויק, להבין את המתודיקה והדיסציפלינה של קצב." רוקנ'רול זה פוזה
חברת הרמוניקס, יוצרת Guitar Hero, נוסדה ב1995- על ידי חוקרי מוזיקה ומוזיקאים חובבים, בהם הישראלי לשעבר ערן אגוזי, נגן קלרינט וסטודנט באוניברסיטת .MIT ההתחלה לא היתה מבטיחה: המשחקים הראשונים השתמשו בבקר הרגיל של קונסולת המשחק וכללו לחיצה על כפתורים שייצגו תווים, לפי דרישות הקצב. הגיימרים הגיבו באדישות — עד שיצא המשחק Guitar Hero. ב-Guitar Hero הבינו היוצרים שרוק זה לא רק סאונד אלא גם, ובעיקר, לוק. המשחק הראשון בסדרה הציג שלל כוכבי רוק, ולווה בגיטרת פלסטיק צבעונית שאפשרה לתפוס את הפוזה הרוקנ'רולית בסלון.
השינוי משך אל המשחק גם גיימרים להוטים וגם אנשים שמעולם לא נגעו בפלייסטיישן, אבל התאהבו בפוזה. המשחק הפך לשובר קופות. גיקים ערכו מסיבות Guitar Hero; רוקרים מפורסמים, כולל חברי הלהקות טול, ניין אינץ' ניילז ומיי קמיקל רומנס סיפרו שהתמכרו למשחק. פאבים החליפו את ערבי הקריוקי בערבי Guitar Hero, וסדרת האנימציה סאות'פארק פרגנה בפרק מחווה פארודי בשם .Guitar Queer-o ב2006- קנתה MTV את חברת הרמוניקס, אך נאלצה להשאיר את הבעלות על המותג Guitar Hero בידי בעלי החברה הקודמים, חברת .RedOctane ההרמוניקסים שינסו מותניים ופיתחו את המשחק רוק באנד, שיצא בסוף ,2007 ומדמה נגינה של להקה שלמה, כולל שירה, גיטרה, באס ותופים.
גם תעשיית המוזיקה זקפה אוזן. במשחק Guitar Hero ,3 שיצא ב,2007- כיכבו דמויות של גיטריסטים מפורסמים, כמו סלאש וטום מורלו מרייג' אגיינסט דה מאשין. הסקס פיסטולז אפילו הקליטו למשחק גרסה מחודשת ל."Anarchy In The UK"-
יש הטוענים ש-Guitar Hero מוריד את המוטיבציה ללמוד לנגן. נגינה בגיטרה אמיתית דורשת השקעה גדולה בהרבה מזו במשחק. הגיטריסט של אינקיובוס, מייקל איינזיגר, סיפר ל"וול סטריט ג'ורנל" שאחותו בת ה14- ניצחה אותו במשחק בנגינת שיר שהוא עצמו כתב. "אין לזה קשר לנגינה בגיטרה," אמר. רועי דרייזין מארטיק לא מסכים. לדבריו, Guitar Hero משפר את התזמון והקואורדינציה של התלמידים, חושף אותם למוזיקה שלא היו שומעים בדרכים אחרות ומאמן בהופעה מול קהל.
כשאדיר ליבוביץ, בן 13 עם אפרו ג'ינג'י מתולתל, עולה לבמה, אנחנו מבינים למה דרייזין התכוון. ליבוביץ נותן שואו מהוקצע שגורם לנו לשכוח לרגע שהוא לא באמת מנגן. אנחנו מחליטים להראות לפעוטות מה זה. כתבנו עידו עולה על הבמה ותופס פוזה רוקיסטית.
"זה הולך להיות גרוע," ממלמל אחד מהזאטוטים בקהל. "כזה גרוע," מהנהן חברו. אבל אפילו הם מופתעים לראות עד כמה צדקו. עידו מצליח לפספס כמעט כל תו שמופיע על המסך, ומוציא מהרמקולים סדרה אינסופית של חריקות צורמות. היינו אומרים שהוא ניגן כמו ילדה קטנה, אבל בהמשך הערב, כשמשתתפי הסדנה עלו לבמה בזוגות והתחרו זה מול זה, ים, אחת משלוש הבנות היחידות באולם, פעם ראשונה על ה-Guitar Hero, כיסחה לעידו את הצורה.
כתבו: עידו קינן ודורה קישינבסקי