כשחלף מסוק הבלק-הוק של ג'ון מקיין ליד קריית-גת, הצביע אהוד ברק על מפעל אינטל: "אתה יכול להבין שאנחנו לא יכולים להרשות שטילי גראד, שמיוצרים באיראן, יפגעו בנו כאן - בעמק הסיליקון של ישראל". המועמד הרפובליקני לנשיאות הנהן בהסכמה. בכל זאת, בעיצומו של קמפיין, הוא אינו יכול לומר את כל שעל לבו.
בזה אחר זה התייצבו כאן השבוע מנהיגים, שרים ואישים משפיעים מרחבי העולם, ובפיהם מסר אחד: אל תצאו למלחמה כוללת בחמאס; אל תפוררו את התהליך המדיני; אל תהרסו לכם ולנו את ציר המדינות המתונות, המתייצב מול ציר הרשע - מטהרן דרך דמשק ועד דרום לבנון ועזה. תנו צ'אנס לשלום, למרות שאין שלום ומי יודע אם בכלל יהיה.
אפשר היה להילחץ ממאסה של ביקורים כמו זו שנחתה ועוד תנחת בבן-גוריון
בזמן הקרוב. בעבר הייתה ישראל משנסת מותניים ומשיבה מלחמה שערה: מי אתם שתגידו לנו איך להגן על אזרחינו, המותקפים ברקטות בנגב ובטרור רווי דם בישיבה ירושלמית? אבל אלה ימים אחרים, ובירושלים מאמינים שצריך לפסוח על כל הסעיפים: "כן, נמשיך בתהליך השלום, אך נילחם בטרור", אמר ויאמר ראש הממשלה לכל אורח, מחבק ומסביר שגורל עמו עלול להיות דומה, אם נפגין עכשיו חולשה.
טייס חיל-האוויר התבקש לעשות סיבוב מעל העיר העתיקה בירושלים, כדי להראות לסנאטורים מאמריקה את הערבוביה הבלתי-פתירה שבלב סוגיות הלבה. משם טס מעל הרי יהודה, שם בין הפלסטינים באיו"ש לנתב"ג יש בקושי טווח של קסאם פרימיטיבי. הוא עבר על כביש 6, בין כפר-סבא לקלקיליה, בין טול-כרם לגוש תל-מונד.
על המפות שחולקו לאורחים שורטטו מעגלים. אלה הטווחים אליהם מגיעים הפאג'רים של חיזבאללה, הסקאדים של סוריה, הגראדים והקסאמים הפלסטיניים. מקיין, שאולי יישב בשנה הבאה בבית הלבן, יכול היה להיווכח שאין כמעט נקודה על מפת ישראל שאינה מכוסה בטילי אויב. התמונה הנשקפת ממפות הטילים אכזרית הרבה יותר מזו שעולה מ"מפת הדרכים", שנוצקה במוחות רוויי התיאוריה בוושינגטון: בראשונות רואים כמה רעה השכונה שלנו - באחרונה לא מבחינים עד כמה צרות המותניים.
הסנאטורים מקיין, ליברמן וגראהם ביקרו בבית משפחת עמר ברחוב סיני בשדרות, הלומים. הם התקשו להבין איך אזרחים יכולים לחיות תחת מתקפת טילים שכזאת, לאורך כל-כך הרבה זמן. את ליבם שבו הילדים של פורים, שהזכירו להם את "ליל כל הקדושים". אם אחת, אותה שאלו אם אינה חרדה לבתה הקטנטנה והמחופשת, אמרה שהיא נחושה להישאר בשדרות. השיחה הזאת, מאות שרידי הקסאמים בתחנת המשטרה והמיגוניות בכל פינת רחוב - כל אלה הותירו רושם רב, אך לא שינו את גישת האורחים השוללת מלחמה כוללת בעזה עכשיו. מתברר שיש התרשמות אנושית כואבת - ויש ראייה מדינית קרה.
"יש דרך לעצור את הירי מבלי לכבוש את עזה כולה?", שאל אחר-כך את אולמרט
הסנאטור היהודי ג'ו ליברמן. "יש, בעיקר באמצעות הרתעה שתגרום לטרוריסטים לחשוב פעמיים לפני שהם יורים שוב", השיב לו ראש הממשלה. הוא הוסיף שהוא סקפטי באשר למה שנראה כרגיעה זמנית: "אני בספק אם זה יחזיק מעמד, ומכל מקום, ישראל לא תוכל להמשיך ולסבול את העובדה שמאות-אלפים מאזרחיה נתונים תחת מתקפת טילים יום-יומית".
ממעוף הבלק-הוק, כל ארץ המריבה הזאת נראית כמו שטח של כמה חוות באריזונה, מדינתו של מקיין. הגודל, במקרה הזה, כן קובע. בסוף השבוע המדיני העמוס בירושלים, שהחל עם הקנצלרית מרקל ויסתיים עם סגן הנשיא צ'ייני, נותרה שורה תחתונה אחת: גם מי שמגיע חדור כוונה למנוע מלחמה, מבין שאי אפשר לשלוף כאן שלום מהכובע. לאף קוסם אין שפן שיעצור את הרקטה, או חלילה את הפיגוע הקטלני הבא.