החיים בישראל אינם קלים: פיגועים ותאונות דרכים, קסאמים וקשיים כלכליים, מתחים בעבודה ומשברים במשפחה פוקדים כמעט כל אחד מאיתנו בשלב זה או אחר. בצר לנו אנו בורחים אל הטלוויזיה, שמספקת משב רוח בידורי המפיג מעט את הדכדוך הקיומי בעזרת תוכניות ריאליטי: מהמטבח של השף קדם דרך אחוזת הדוגמניות, ועד לזירת הגלאדיטורים של הישרדות. זהו בידור במשקל נוצה, שלא מתיימר לחנך או להחכים, אבל עושה את עבודתו בהצלחה – כפי שמלמדות טבלאות הרייטינג, תחפושות הפורים ואתרי המעריצים באינטרנט.
ואולם, הצלחת הפורמט היא לצנינים בעיני שכבה צרה של "מומחים מטעם", אשר מתיימרים לקבוע מהו בידור תקין. כך, פסק לאחרונה מרצה לחינוך שהריאליטי הוא "זוועה שיש לעצור מטעמים הומניסטיים". אמנים חתמו על עצומה שהריאליטי מדרדר את התרבות הישראלית. גם הרשות השנייה, שהיא הרגולטור האחראי על ערוץ 2 וערוץ 10, נוטה להסתייג מריבוי תוכניות הריאליטי בנימוק שערכן החינוכי מוגבל.
כחוקר תקשורת הבקיא במחקרים על השפעות הטלוויזיה ואף חקר בעצמו את התחום, חשוב להעמיד דברים על דיוקם המדעי והעובדתי: לתוכניות ריאליטי אמנם אין ערך חינוכי, אבל נאיבי לחשוב שטלוויזיה מסחרית, שנועדה לספק בידור קל לצופים קשי יום, יכולה או צריכה לחנך. הז'אנרים הפופולאריים שקדמו לריאליטי, קומדיות מצבים למשל, לא היו חינוכיים או מחכימים יותר ממנו. לעומת זאת, הם הניבו שכר נאה לתסריטאים, במאים ושחקנים, שכעת מסתכלים בעיניים ביקורתיות על פריחת הריאליטי. הם שוכחים שהמשכורות המנופחות שהם דורשים עבור דרמות וקומדיות הן שהופכות את הריאליטי למכרה זהב עבור תחנות הטלוויזיה. אלו חוקי השוק: דרוש מחיר גבוה, והקונים יעברו למתחרים.
אשר להשפעות המזיקות שיש כביכול לתוכניות המציאות, שלכאורה הופכות את הצופים לתחרותיים מדי באופיים ואכזריים מדי בטעמם - צריך דמיון מפותח בשביל להאמין שהצופים לא מבחינים בין התחרויות המשונות בתוכנית כמו הישרדות למאבקים זוהרים פחות בחיי היום יום, או לחשוב שרק בגלל צפייה בדוגמניות קפלי שומן אינם נתפסים כדבר אטרקטיבי. מחקרים רבים מספור מראים שהשפעת הטלוויזיה על עמדותיהם וטעמיהם של הצופים קטנה מאוד מלכתחילה. דווקא לסדרות דרמה יש באופן יחסי פוטנציאל השפעה מעט גבוה יותר, מאחר שהן מטשטשות את הגבול בין מציאות לבדיון; בעוד שהריאליטי, אשר מציג מנה מרוכזת, לא מבוימת ולא תמיד פוטוגנית של תככים, דווקא יכול לסייע לצופים לחדד את ההבדלים בין טוב לרע.
על צד החיוב צריך להוסיף שתוכניות המציאות הזרימו דם צעיר לתרבות שקפאה על שמריה: אפשר לאהוב או לשנוא את עידו תדמור וג'קו אייזנברג, אבל הם בוודאי רעננים יותר וצפויים פחות מדודו טופז ואלי יצפאן, שהיו כוכבי ענק טלוויזיוניים - רגע לפני פרוץ הריאליטי. אכן, לעתים קרובות מידי אנחנו נתפסים לנוסטלגיה מזויפת, ומאמינים שלפני הישרדות וכוכב נולד שידרו בטלוויזיה המסחרית מחזות של שייקספיר. למעשה שידרו את יצירת המופת שמש עם טנצר המניאק ועוגן עתירת המחשוף.
לתוכניות המציאות יש גם כמובן חסרונות הנובעים מכך שהז'אנר חוזר על עצמו, לא מתפתח, ולכן פוטנציאל ההישרדות שלו מוגבל בזמן. אך מכאן ועד לטענות שהריאליטי גורם לנזקים לצופים ולתרבות המרחק עצום.
ד"ר אמיר חצרוני, מרצה בכיר בחוג לתקשורת במכללת עמק יזרעאל