אין אנשים ספייר

יעל עפה. הגיע תורו של משה, המלצר התמים שבכל פרק ממציא לעצמו משפחה חלופית: מאבא מושיק, דרך אבא אלכס ועד האח הגדול דן מנו. סמדר שילוני, שמחשיבה עצמה "ראויה", מטיחה קללות מבוקרות

עכשיו נורא אופנתי לדבר על הבורסה, לא? על הבועה שמתנפצת, על המשכנתאות שהאמריקנים התחמנים האלה לא מחזירים. כרתו ברית עם הבנק ועכשיו הם מכניסים להם את השטוזה במועצת השבט. חכו חכו שתגיעו לידיים של חבר המושבעים שישסו בכם את ההוצאה לפועל. אפילו את הבנדנה המעפנה שלכם הם יקחו. תחזרו הביתה כמו עכברים.

 

זהו סיפורה העצוב של הבורסה של האיים הקאריביים, של הבועה שמתנפחת בכל פרק עד שהיא קורסת בקול דממה דקה בסופו, אלא שכאן הצופים הם אלה שקופצים מהגג. הבשר החי בו נאלצו הג'יבארויים לחתוך במועצת השבט האחרונה – והם חתכו את יעל, סופריזה! – הוא כבר מזמן לא חי. הוא מת, מת כמו סדאם חוסיין, מת כמו מ.ק. 22, מת. בר מינן. אז אל תתפלאו שמה שנשאר זה לחטט בגופה כמו חבורת צבועים מצחקקים, ולנסות להציל ממנה משהו בר עיכול.

 

נעמה. בפרק הקודם נעמה ראתה בפעם הראשונה, אחרי חודש וחצי, איך נראית הבאר ממנה השורדים שואבים את המים שהם שותים. זה לבדו הספיק כדי להקפיץ לי את הפיוזים (כי אני, בכל זאת, ראויה!). ראבאק, איפה את חושבת שאת? בקבוצת פילאטיס? לא מזיזה את התחת אבל בכל פעם שמישהו לא עושה מה שאת חושבת שהוא צריך לעשות, את קופצת. ממילא כולך דיבורים דיבורים דיבורים. שום דבר לא טוב לך. את בוכה כשנותנים לך לנצח, בוכה כשנותנים לך פייט, בוכה כשאת עושה טובה למישהו ובוכה כשאת לא מקבלת את מה שאת מאמינה שחייבים לך.

 

נעמה. איפה את חושבת שאת, בפילאטיס? (צילום: אייל נבו)

 

היו לך מיליון הזדמנויות להעיף את דן, פתחת עליו פה כשהוא נתן ליעל את הסטייק, פתחת פה על מרינה כשהיא לא נכנעה במשימת העמודים, השתוללת כמו פיל בחנות שנהב, ומה יצא מזה בסוף? נאדה. הלכת עם יעל לראות באר. קונגרג'יוליישנז. את כרגע הפראיירית הכי שורדת, והשורדת הכי פראיירית.

 

ואולי דן פשוט צודק. מה כבר יכולת לעשות? אין לך כח אמיתי. לא עשית שום דבר במשחק כדי להצדיק את ההגעה שלך עד כאן. נדבקת לעכוז שלו ולקית בשכרון גדלות מופרך וחסר בסיס עד כאב. את בסך הכל עוד אלמנט במיצג של ג'יבארו, השבט שבטוח שהתבונה העילאית שלו הביאה אותו עד הלום, בשעה שברור יותר מתמיד שמה שקבע את גורלו העלוב של המשחק הוא אותו גרזן ארור, שברגע האיחוד ביטל בשניה את היתרון החשוב שהיה לסבאנה, וקבע שמכאן ואילך הסבאנים ילכו הביתה, בום בום בום.

 

דן מנו. גם אם הוא לא המושתל של ההפקה, אין ספק שההפקה שמחה שצמח לה אחד כזה בגינה, ודאגה להשקות ולדשן אותו כדי להביא אותו עד הגמר. דן הלך אל עומק היער ופיזר בדרך כל כך הרבה פירורים, שספק אם הוא ימצא אי פעם את הדרך חזרה. מנו השריץ בריתות כמו זבל (ברית בכל נמל, יש לומר) משאיר את הילדים שלו כמו קוקיה בכל קן מזדמן. מנו הוריד את ערך הברית בשוק, ועכשיו אין למילה שלו או של מישהו אחר שום ערך.

 

דן. ברית בכל נמל (צילום: אייל נבו)

 

לא שאכפת לי מהקוד המוסרי של דן מנו, אבל מאוד מטרידה אותי העובדה שאני לא מאמינה לשום דבר שנאמר על המסך, להבטחות או להתלבטויות, מה שהופך כל התרחשות לעוד מקבץ חרטוטים ואין שום סיכוי למתח בריא לקראת מועצת השבט. בגרסה ההיא, שאנשים באמת מרזים בה, אפשר לראות איך אנשים בטוחים שהם הולכים להדיח ויוצאים מודחים. אצלנו אפשר רק לחלום.

 

והגמר? דבר אחד בטוח. נועם לא היה במשחק אבל הוא הולך להגיע לגמר, ושוב תודה להפקה על השעמומון שנקרא אי המתים. כל קטע כזה נראה כמו שידור חוזר של הקודם. עוד מודח מופתע לגלות שיש אי - שקוראים לו אי המתים! - ושנועם שם כבר המון זמן, ושהנה יש עוד הזדמנות לחזור למשחק, הזדמנות שנובלת עם עוד משימה פיזית שמסייעת לנועם להישאר עוד קצת באי ולהתחרפן סופית. בשביל מה קיבלת מכנסיים מההפקה, נועם, אם לא כדי שתלבש אותם כבר?

 

אל השלישיה האחרונה יגיעו מן הסתם דן, מרינה – שזה רק עניין של זמן עד שמישהו יחפור מתחת לטוסיק שלה ויגלה שם שלד מתכת של רובוט ששום הגיון אנושי לא מדבר אליו – נעמה – שחושבת שיש עוד אנשים על האי שחוששים מלהתייצב מולה בגמר.

 

דבר אחד הם לא מבינים - לכולם יש כח על שלושתם בגמר. שימו לידם את בין לאדן והמושבעים יחבבו אותו יותר. אולי בספק לגבי דן, אבל מרינה ונעמה? מישהו באמת יכול להעניק את הניצחון לשתי אלה בלי לעקם את האף?

 

יעל עפה. נשאר רק משה, מלצר תמים, חולון. כל כך תמים, שהוא קובל על הזוגיות שלו עם דן כי היא כבר לא מה שהיתה פעם. משה עבר את אבא אלכס, אבא מושיק, אמא שחר ועכשיו האח הגדול דן. כואב הלב לראות איך הוא בונה את המשפחה שאין לו, אבל כמה אפשר לעצום עיניים? איך אפשר לכנות את התחמנות של דן "הפכפכות"? נקווה שההדחה הקרובה תשים קץ גם לייסורים שלו.

 

וניפרד במקבץ as if קצר:

 

האשה שבפעם הראשונה במשחק הרשתה לעצמה להתעסק קצת עם עצמה - מרינה

האשה שנזכרה שאנשים פה נלחמים על ההישרדות שלהם - נעמה

הבחור שלא מרגיש שמיצה את עצמו במשחק - משה

הבחורה הנדיבה שרוצה להנעים ליעל את שארית הזמן על האי - נעמה

האיש שאין לו אנשים ספייר - דן