פָּשׁוֹשׁ

הרינון הטרטרני והצרוד הוא סימן ההיכר של הפשוש, ציפור שיר זעירה השוקלת כשבעה גרם בלבד. סימן היכר נוסף הוא זנבו הארוך והמדורג - וחיבתו המופלגת לדיאטת חרקים. תכירו

שם מדעי: Prinia Gracilis

שם אנגלי: Graceful Warbler  

שם ערבי: פסיסי, פוציה

 

נוכחותו של הפשוש יציבה בכל אזורי תפוצתו: הוא מקנן בצפון-מזרח אפריקה, דרום איראן, עיראק, מערב סוריה, לבנון וירדן. בישראל הוא נפוץ בכל אזורי האקלים הים-תיכוני והספר, מצפון הנגב, דרך מרכז וצפון הארץ ועד אילת והערבה.

 

 

האזינו לקולות הפשוש: 

 

הידעתם?  

• הפשוש פעלתן וטריטוריאלי בכל ימות השנה, לבדו או בזוגות
• הזכר מכריז בעלות על נחלתו בשירה ובמחוות ראווה מאיימות  
• הפשושים מקיימים שניים או שלושה מחזורי קינון בשנה 
• כבר במלאת לו חודשים ספורים, עשוי הפשוש להשלים מחזור קינון
• הזכר בונה חמישה עד שבעה קנים חלופיים  
• הפשוש בונה את קינו בינות לשיחים וצמחים חד שנתיים נמוכים  
• קנו של הפשוש מרשים. המבנה דמוי הביצה כולל פתח צדי, ומרופד בזרעוני קוצים
• ממוצע חייו של פשוש הוא כשנה וחצי עד שנתיים

מקור השם והופעתו בכתובים: 

המילה "פשוש" מופיעה במדרש רבה, ומעידה על מין פעלתן ומתכתש העלול להמית את שכנו. בהשאלה, פשוש (פשושא) הוא כינוי לדבר מה זעיר.