צוּפִית

הצופית היא הקטנה בציפורי השיר של ישראל: אורך גופה עשרה עד 12 סנטימטר - ומשקלה כשמונה גרם. זכר הצופית מתהדר בצבע שחור ובגוון מתכתי, ואילו לנקבה צבע אפרפר-זיתני. נעים להכיר

שם מדעי: Nectarinia Osea 

שם אנגלי: Palestine Sunbird 

שם ערבי: סולטאן א(ל) זהר

 

הצופית מקננת במערב ירדן, סיני, ישראל, לבנון ודרום סוריה. עד תחילת המאה ה-20 היא נחשבה לנדירה למדי, ובישראל נצפתה בעמק הירדן ובאזור ים המלח בלבד. כיום היא נפוצה למדי בכל רחבי הארץ.

 

 

האזינו לקולות הצופית: 

 

הידעתם? 

• הצופית היא ציפור פעלתנית וסקרנית למדי
• היא מצוידת בלשון ארוכה הבנויה כמברשת, שבאמצעותה היא יונקת צוף מהפרחים  
• על בניית הקן והדגירה מופקדת באופן בלעדי הנקבה 
• אבל האכלת הגוזלים בחרקים נעשית על-ידי שני בני הזוג
• לקן, שצורתו כצורת אגס, פתח בצדו האחד בלבד - כהגנה מפני נחשים
• לרוב, הצופיות נאמנות לאותו הקן שנה אחר שנה

 

 

מקור השם והופעתו בכתובים:

פירוש שמה האנגלי של הצופית "ציפור השמש של ארץ-ישראל", ופירוש שמה המדעי הוא "של הצוף והנקטר". בדומה, זהו גם פירוש שמה העברי.  בעבר, אגב, היא כונתה "יונק הדבש" ו"דבשון".

 

• אהבתם את הצופית? בואו לבחור בה לתואר הציפור הלאומית של ישראל