את מתארת מצב לא פשוט, שנראה לי כי אתם לא היחידים שנמצאים בו. חלק מהאנשים בגילכם, אני משערת שאתם בסוף שנות ה-20 שלכם, התחלת ה-30, מתקשים מאוד להיפרד משנות הנעורים ומההווי של בילוי, מסיבות, סמים. מצד אחד, עשיתם צעד שמעיד על רצון להתבגר – הפכתם להורים – או שזה קרה בטעות? ומצד שני, אתם לא בדיוק מתנהגים כמו שני בני זוג שמחוייבים למסגרת של משפחה וזוגיות.
נראה, שלמרות שאתם בשלב של הורות, של הקמת משפחה ובניית בית, את מנסים לשמור גם רגל אחת בעולם הקודם שלכם. כפי הנראה, ההתרגשות המינית התחברה אצלכם לתמונה הכללית של עירפול חושים, מוזיקה וסערת רגשות או קהות רגשות (תלוי איזה סמים אתם צורכים). אולי המיניות והקירבה הזוגית היומיומית נראות לכם משעממות, אפרוריות, לעומת הריגוש המלאכותי שיוצרים סמים חזקים ומוזיקת מסיבות.
לפי דעתי, חשוב להכיר בכך שיש לכם בעיה, והבעיה היא בכמה מישורים – אישי, זוגי ומשפחתי.
באופן אישי, כל אחד מכם מסרב להכיר במחוייבות שלו לקשר, לזוג ולמשפחה. משהו בכם לא רוצה לגדול, והמסיבות מהוות עבורכם את "ארץ לעולם לא" של פיטר פן. גם אם אתם רוצים לנהל קשר פתוח מבחינה מינית, חשוב שתדברו על כך ולא תגיעו למצב של להרגיש פגועים ונבגדים. ההסדר שבניתם, לפיו אתם מבלים כל אחד לחוד, אולי נוח מבחינת התארגנות ובייביסיטר, אבל ברור לך שהסכנה מאוד קרובה. הדאגה שלך מוצדקת, ועלייך להקשיב לה.
מבחינה פסיכולוגית, יצרתם עולם של פיצול: הזוגיות מתנהלת רק במישור המעייף והמשעמם של עבודה-בית, רק מחוייבות ואחריות, וכל הכיף נשאר בחוץ, מחוץ לקשר, מחוץ לזוגיות. ככה אתם ממולכדים - בניתם מציאות בה אתם לכאורה נאלצים לבחור בין הנישואים המכבידים לבין האקשן שקשור בסטוצים, בלהיות לבד ולפלרטט. דבר כזה לא קורה במקרה, ונראה שהמצב הזה משמש מעין מנגנון הגנה. אולי אתם חוששים "לשים את כל הביצים בסל אחד", לנסות לחבר את הצדדים הצעירים והיצריים שלכם, עם היותכם הורים ובעלי משפחה?
בתחום הפסיכולוגיה, של היחיד ושל הזוג, פיצול כזה משקף בעיה ולרוב קשור בחרדה גדולה מפני "ערבוב" התחומים, אובדן החלקים השובבים והיצריים. בהרבה מהבגידות שמתרחשות בין בני זוג, הדבר שמניע את הבגידה הוא סוג כלשהו של פיצול. הצד ה"פראי" שלך, ושל בן זוגך, הולך לו לחגוג בחוץ, עם סקס, סמים ומוזיקה, ומשום מה זה חייב להיות בסתר, מאחורי הגב של הזוגיות המהוגנת והרשמית.
נסי לבדוק, עם עצמך, ואולי גם בטיפול, מה הגורם לפיצול זה, מדוע את נמנעת לחפש הזדמנויות להזרים קצת דם חם לזוגיות, להחזיר אתכם לרחבת הריקודים יחד? מדוע הצורך להתרחק מהמציאות על ידי סמים ועל ידי ניתוק מהקשר עם שותפך לחיים? האם את פוחדת שיהיה לכם משעמם? פוחדת לפגוש את המציאות באור יום? אולי אתם פוחדים להפוך להורים שלכם?
אם לא תעזו ותתחילו בדיאלוג על המצב שלכם, יש סכנה שהפיצול יחריף ויהיה קשה מאוד לאחות את צדדי הנפש השונים, וחלקי הזוגיות שהתפרקו. דיאלוג גלוי, בו תפתחו את רגשותיכם ואת ציפיותיכם מהחיים המשותפים, יאפשר אולי לבנות סגנון חיים חדש, בו לא תסתירו זה מזה את הצדדים הכי מהנים שלכם.
אני מאחלת לשניכם שתמצאו את השביל עליו תוכלו גם לרקוד יחד וגם לעבוד ולטפח את משפחתכם מבלי לאבד את הלחלוחית. הבגרות והאחריות לא חייבות להרוג את הנעורים.
ולגבי הסמים – כדאי לכם לאסוף קצת מידע על הנזקים הפיזיים והנפשיים של שימוש ממושך בסמים ולחפש דרך להתבגר ולהיגמל בהדרגה מהכימיקלים שזורמים בדמכם. חבל על הבריאות.
עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.