דרושות: 40 מיליון בנות

הרבה שנים חלפו מאז שהמפלגה הקומוניסטית ביטלה את מנהג כריכת הרגליים והנהיגה שוויון זכויות לנשים. אבל פטריארכליות בת 5,000 שנה לא משתנה ברגע. רונן מדזיני סוקר את מצב הנשים במדינה שבה גם במאה ה-21 עדיין מעדיפים בן זכר

ספק אמיתית, ספק גיבורת אגדה ותו לא, הואה מו-לאן היא מהנשים הידועות והנערצות ביותר לאורך היסטוריית סין. סיפורה נשתמר בצורה של פואמה סינית עתיקה, מסביבות שנת 600 לספה"נ. על פי הפואמה, פולשים איימו על סין מצפון, וקיסר סין הורה על כל משפחה לשלוח את בנה הבכור אל הקרב. מכיוון שהבנים במשפחתה של מולאן היו צעירים מכדי להילחם, נפל העול על האב הזקן והחולה. מולאן, באקט של גבורה, התחפשה לגבר והצטרפה למלחמה. המלחמה נמשכה כ-10 שנים, במהלכן התקדמה מולאן בסולם הדרגות עד שהייתה לגנרל. משנסתיימה המלחמה, ויתרה על תפקיד פוליטי וממון רב, והחליטה לחזור לביתה ולהמשיך לחיות כאישה.

 

כאשר באו חבריה לביקור, נדהמו לגלות שלצד אישה לחמו, ולא לצידו של עלם גיבור. שתי גרסאות לסיום הסיפור. המקובלת והאופטימית, אותה אימץ גם וולט דיסני, מספרת על סיפור אהבה שנרקם בין מולאן לחייל אחר, ותרומתה הגדולה לשיפור היחס לנשים בסין. לפי הגרסה השנייה, נענשה מולאן על ששיקרה וביזתה את המולדת, ונשפטה לשרת כפילגש לקיסר. מולאן סירבה, ושמה קץ לחייה.

 

בהתחשב ליחס הסינים כלפי נשים במהלך ההיסטוריה, הגרסה השנייה של סוף סיפור מולאן נראית לי כהגיונית יותר.

האם מולאן היתה לגיבורה או לפילגש? נשים סיניות (צילומים: רונן מדזיני)

 

רגלי נשים קטנות

מה נשים לא יעשו בשביל להיות יפות יותר. איפור, נעלי עקב, מריטת שערות, ניתוחים פלסטיים, דיאטות חריפות ועוד - לא פלא שסבל הפך מילה נרדפת ליופי. עם זאת, אם נסתכל על מה שאולצו הנשים הסיניות לעשות בשביל להיחשב מושכות, נשים דברים בפרופורציה.

 

כריכת הרגליים היא מנהג אכזרי ביותר אשר היה נפוץ בסין קרוב ל-1,000 שנים. כבר בגיל 6-5, כפות רגליהן של נשים היו נכרכות ביריעות בד צמודות, שמנעו ממנה להמשיך ולגדול. הרגליים היו נתחבות לנעליים קצרות ועמוקות, מה שהוביל לעיוות צורת הרגל, אשר גדלה בצורה קשתית במקום להתפתח בצורה טבעית, ומשום כך כונתה: "רגל בצורת לוטוס". הרגל האידיאלית, אשר זכתה לכינוי "לוטוס הזהב", נחשבה לרגל באורך 7.5 ס"מ. רגליים שהגיעו עד לאורך של 10 ס"מ, זכו לכינוי "לוטוס הכסף".

 

נשים שלא עברו את התהליך, נחשבו ללא מושכות והתקשו למצוא חתן. העיוות נחשב סמל למעמד ולכוח, מכיוון שמגבלת התנועה של הנשים הייתה מונעת מהן מלעבוד ובכך מעידה על מצבה הכלכלי של המשפחה. בעקבות הכאב וחוסר האיזון בשיווי המשקל, הן היו הולכות בצעדים קטנים וזהירים, מה ששיווה להן גינונים אציליים. סיבה נוספת לקשירת הרגליים היא מינית: הנשים סירבו להראות את רגלן החשופה לגברים, והם ראו בכך פרי אסור.

מה שנשים סיניות נאלצות לעבור בשביל להיחשב מושכות... 

 

מחזיקות במחצית השמיים

קשירת הרגליים היא ביטוי ליחס המפלה כלפי נשים בסין המסורתית. סין מאז ומתמיד הייתה ידועה כחברה פטריארכלית, בה הנשים משוללות זכויות ומשמשות כאובייקט לריצוי הגבר. גברים רבים החזיקו בפילגשים, תופעה שהייתה מקובלת ונורמטיבית אז. נשים רבות שודכו לגברים עוד בהיותן ילדות, וכבר מגיל צעיר אומנו לשרת אותם כהלכה.

 

למרבה האירוניה, דווקא המפלגה הקומוניסטית בראשותו של מאו דזה-טונג, שעלה לשלטון ב-1949 והנהיג מדיניות אכזרית שהובילה להרג של עשרות מיליונים, היא שהובילה למפנה ביחס כלפי הנשים. "הנשים של היום מחזיקות במחצית משמי סין. כל מה שגבר יכול לעשות, גם אישה יכולה", טען מאו, שהאמין שדרך אכיפת שוויון בין המינים, יצליח להפוך את סין למעצמה עולמית. בפועל, הוא פשוט היה זקוק לנשים כתוספת משמעותית לכוח העבודה של סין.

 

המפלגה הקומוניסטית הייתה זו שהוציאה את מנהג כריכת הרגליים אל מחוץ לחוק באופן סופי. בשורה ארוכה של חוקים קבעה המפלגה כי לגברים אסור להכות את נשיהם, להחזיק בפילגשים ולשכור נערות ליווי. כמו כן, אסרה המפלגה על נישואי-שידוכין והקלה על תהליכי הגירושין. נשים הפכו לחלק אינטגרלי ממערך התעסוקה, הוזמנו להצטרף למפלגה הקומוניסטית ועודדו לרכוש השכלה.

"מחזיקות במחצית משמי סין", אמר מאו - ונתן לנשים לעבוד

 

על בנים ועל בנות

ב-1979 הכריז נשיא סין, דנג שיאו פינג, על "מדיניות הילד האחד", במטרה לבלום את נסיקת האוכלוסייה בסין. סביר להניח שהוא לא העריך עד כמה מדיניות הילד תשפיע על סין ועל מצב הנשים שבה.

 

התוצאה הישירה של מדיניות זו היתה הריגתן או זניחתן של תינוקות ממין נקבה, מתוך תקווה לנסות ולהביא בן לעולם. הסיבה היתה כי משפחות רבות העדיפו בן זכר, עליו יוכלו להסתמך כלכלית בעתיד. כיום מקרים אלו הם נדירים, אך תופעה מטרידה אחרת תפסה את מקומם – מגיפת הפלות. בעקבות התפתחות האולטרא-סאונד, שמאפשר לגלות את מין היילוד מבעוד מועד, רבים הסינים, במיוחד באזורים הכפריים, אשר כופים על האישה לעבור הפלה במקרה והיא נושאת בת.

 

בניסיון להתמודד עם התופעה, קבעה ממשלת סין בשנת 2004 כי אסור לרופאים לגלות מהו מין היילוד, אך בפועל ממשיכים רופאים רבים לעסוק בכך באופן מחתרתי בתמורה לשוחד. בעקבות תופעת הפלת הבנות, יחס הילודה בסין כיום עומד על כ-118 בנים לעומת 100 בנות בלבד. בהתחשב בעובדה שכבר היום חיים בסין כ-40 מיליון בנים "עודפים", סין עומדת בפני בעיה עתידית רצינית: תחרות קשה על מציאת כלה.

 

אומרים שכשיש לאדם מחסור בדבר רק אז הוא לומד להעריכו. כך גם המחסור בנשים מעלה את ערך האישה בסין. נשים רבות מודעות למצב, ומנצלות אותו עד תומו. תופעת ה"טאי טאי" היא דוגמה קלאסית.

כלה סינית - מצרך מבוקש

 

טאי טאי

הפירוש המילולי למילה "טאי טאי" הוא "גברת", אך בפועל משמעות המילה היא עמוקה (או שמא שטחית) הרבה יותר. "טאי טאי" הוא כינוי לנשים עצלניות שהתחתנו עם אנשי עסקים עשירים. יש שלושה קריטריונים שסינית צריכה לעמוד בהם על מנת להיחשב טאי טאי: הרבה זמן, הרבה כסף והרבה רכילות.

 

עבור הטאי טאי, חיי מותרות הם שם המשחק. היא מחוברת לסלולרי כל היום, אוכלת רק במקומות יוקרתיים ומשקיעה בחיצוניותה לא פחות זמן מאשר במשפחתה. הטאי טאי אוהבת לטייל בעולם, ועדיף בערים אשר מתמחות באופנה. לא קל להיות טאי טאי בסין, שכן היום מלא במטלות אשר צריך להספיק: קניות, תספורת, מסאז'ים, פדיקור, מניקור, קניות, הפסקת רכילות עם חברות, קניות עם חברות, קניות בלי חברות, הימורים על משחק מה-ג'אנג על חשבון כספי הבעל, ויציאה לבילוי יוקרתי בערב.

 

דברים שטאי טאי לא עושה: עובדת, לומדת, מנקה, מניקה, רצה, מבשלת ומזיעה. בזמן שלגבר הסיני בכלל לא זול לטפח טאי טאי משלו, הוא מסתפק בכך שיהיו לו ילדים יפים. מסכמים זאת יפה הסינים, האומרים שאילו היה שופינג ספורט אולימפי, הטאי טאי לבטח הייתה מביאה את הזהב.

"טאי טאי" בעיר, בין קניון לפדיקור

 

עם הפנים קדימה

מבחינת החוק בסין כיום, אין אפליה מוחשית בין גברים לנשים, אך מנהגים שהושרשו בתרבות פטריארכלית בת 5,000 שנים לא משתנים בהינף עט. אלימות במשפחה, למשל, היא עדיין תופעה שכיחה, שאינה אסורה על פי חוק. ביטוי למצוקתן של נשים רבות הוא שסין מחזיקה בכבוד המפוקפק של המדינה היחידה בעולם בה שיעור ההתאבדות של נשים גבוה מזה של גברים.

 

מבחינת נישואין וגירושין, נהנית האישה הסינית מחופש בחירה מוחלט. אין היא משודכת מבעוד מועד ואין היא זקוקה להסכמת הבעל בשביל להתגרש ממנו. יחד עם זאת, אישה גרושה בסין תתקל לעיתים קרובות ביחס סולד ומזלזל מצד אנשים אחרים, אשר רואים בעצם הליך הגירושין אקט של השפלת הגבר. חמור מכך, במצב בו יש לזוג ילד משותף, הגבר יבחר למי תהיה המשמרת עליו.

 

גם בפוליטיקה, צוברות הנשים תאוצה. אלפי נשים מחזיקות היום בתפקידים פוליטיים בכירים, ביניהם 619 ראשי ערים ו-106 מתוך 816 תפקידי ההנהגה במחוזות המדינה. כמו כן, הייצוג הנשי בקונגרס העם עומד על 22% (לשם השוואה: ייצוג הנשים בכנסת ישראל עומד על 14% בלבד).

הדור הבא של הנשים הסיניות כבר כאן

  

מעמד האישה בסין המתחדשת אמנם עדיין אינו אידיאלי, אך הוא בהחלט משתנה לטובה. מה שבטוח, אישה סינית כבר לא צריכה להתחפש לגבר בשביל לזכות בהכרה.