הרביעייה הסודית

אולי השירים לא היו מספיק מוכרים, אולי לא הראו מספיק את המתמודדים, אולי השופטים היו אנמיים, אולי ואולי ואולי. אחרי רייטינג כושל, חוסר באזז וביקורות קטלניות, הנה הגענו לגמר הפצפון של "גריז", זמן טוב להעמיד מול השאלות הקשות את שחר, יונתן, כנרת ורויטל (רגע, מי?! אה נו, הפיינליסטים). פאנל על רצפה עקומה

באמת שיש משהו קצת עצוב בפגישה עם ארבעת הפיינליסטים של "גריז". ימים ספורים לפני הגמר הם אומנם נראים נרגשים, אפילו מאושרים, כמו חתני בר מצווה שמתכוננים לערב החגיגי שלהם אחרי חודשים של ציפייה, אבל למרות האווירה העליזה מסביב לשולחן, קשה להתעלם מהעובדה שהסיטואציה הזו מרגישה פחות כמו ראיון גמר חגיגי ויותר כמו מסיבת יום הולדת גרנדיוזית שאף אחד לא הגיע אליה.

"זו עוד לבנה בקריירה". הפיינליסטים של "גריז"

 

זה שלושה חודשים שיונתן פז בוגנים, 31, כנרת לימוני, 27, שחר ישי, 25 ורויטל זלצמן, 25, מתכוננים לרגע הזה, שבו שניים מהם יוכתרו לדני וסנדי החדשים של ישראל ויככבו במחזמר "גריז" שיעלה כאן במהלך הקיץ. שלושה חודשים של אודישנים וסינונים, חזרות ושידורים חיים מורטי עצבים, ספיישלים עם צביקה פיק, דמעות של חני נחמיאס וביקורות של אסף אמדורסקי.

 

בעולם מתוקן הם אמורים היו להיות הבועז מעודה של סוף החורף הנוכחי, השמות הכי רותחים, הפרצופים הכי מרוחים במדורי הרכילות ומושאי ההימורים הכי חמים, כמו כל פליטי "כוכב נולד" לדורותיהם שטיפסו את דרכם במעלה התחרות. אלה היו הציפיות, בכל אופן. האמת העגומה במקרה של "גריז", לעומת זאת, היא שהשם המוכר היחיד מסביב לשולחן הזה הוא בוגנים. יותר בזכות שירלי, אחותו הדוגמנית של יונתן, הרבה פחות בגלל התוכנית שלשמה התכנסנו.

"יש איזושהי תחושה של פספוס". כנרת לימוני

 

הארבעה - בסך הכל חבורה של צעירים, יפים, מוכשרים ופרפורמרים לא רעים בכלל - לא ממהרים להודות ששמם נכרך באחד הכישלונות הטלוויזיוניים הגדולים שנראו כאן מאז "כישרון או כשלון". רייטינג שהידרדר גם לפחות מ־13 אחוז, לא פחות מחרפה במונחי פריים טיים ערוצשתיימים, ביקורות קטלניות, שמועות מרושעות על אופי בחירת המתמודדים, דאחקות על חשבון התוכנית וחוסר עניין ציבורי - כל אלה נחים על השולחן כמו פיל ורוד ומנומנם שמאיים להתעורר בכל רגע. אבל עד שזה יקרה, הם מעדיפים להריץ חוויות וקשיים מלונדון. "מהרגע שהודיעו לנו שאנחנו בגמר, היה כזה 'פוף'. צילמנו פרומו עד 23:00 וב־4:00 בבוקר טסנו ללונדון", מספרת כנרת. "ובקושי הספקנו לשים את המזוודות במלון, כבר התחלנו לצלם".

 

יונתן: "לפחות את ושחר הרווחתם את צילומי הפנים. אני ורויטל קפאנו בחוץ".

 

כנרת: "לא הגזמת בכלל! אפשר לחשוב שצילמנו בתוך האח הבוערת. הצטלמנו ברכבת התחתית!".

 

יונתן: "ברכבת תחתית זה חם מספיק, קפאנו שעה וחצי".

 

כנרת: "לפחות אתה לא היית צריך להסתפק באיזו חתיכת ניילון שתכסה אותך, כמוני".

 

שחר: "לסיכום, כולנו מסכנים. ארבעת המסכנים".

 

רויטל: "לא נורא, בעריכה יגרמו לזה להיראות כאילו עשינו חיים מטורפים".

 

ולחשוב שלפני שלושה חודשים הייתם מוכנים לתת כליה כדי להגיע לנקודה הזו.

 

שחר: "אף אחד מאיתנו לא היה נותן כליה".

 

לזכותם ייאמר, שהם ממש לא צריכים לתרום איברים. הארבעה שולטים היטב ברזי הז'אנר ומסוגלים, ביחד או לחוד, להוביל מחזמר שלם על כתפיהם. כולם ניחנו בכישורים הנדרשים: הם שרים, רוקדים ומשחקים רוב חייהם, חוץ מיונתן שהלך תחילה ללימודי ראיית חשבון ורק אחר כך מצא את דרכו לתחום. הם סיימו שלוש שנות לימוד בבית צבי במחזורים שונים, שם גם זכו להשתתף כל אחד בתורו בהפקות הפנימיות של "גריז". ארבעתם הם גם שחקנים פעילים - שחר שיחק בהצגה "נערי ההיסטוריה" של בית לסין ומשחק בהצגות ילדים ונוער, לרויטל יש תפקיד קטן ב"אווניו קיו", כנרת משחקת ב"זיסל'ה" של בית לסין ויונתן שיחק ב"מילואים", הנחה ב"זאפ לראשון" ומשחק ב"תפוחים מן המדבר" של - הפתעה, הפתעה, תיאטרון בית לסין. את הקשר לשופטת ציפי פינס אגב, הם מכחישים, טוענים בתוקף שלמרות הקשר המקצועי הם לא הכירו.

"הקהל לא כל כך הבין מה רוצים ממנו לדעתי". יונתן פז בוגנים

 

אלא שלמרות הנתונים האלה ואולי דווקא בגללם, הקהל בבית לא גילה התלהבות יתר. בחירות כאלה ואחרות של ההפקה הביאו לכך שהאישיות האינדיבידואלית של כל אחד מהמתמודדים לא עברה מסך והתוצאה הסופית שהתקבלה היא סוג של תיאטרון בובות עם מריונטות פוטוגניות ששרות מאוד יפה, אבל אין להן שום דבר חדשני או מעניין לתרום לעולמנו הצר גם ככה, שקטן מלהכיל כרגע את הדן מנואים של העולם.

 

הרגשתם את הלחץ לספק את הסחורה?

 

כנרת: "בטח. בסופו של דבר זה השפיע גם עלינו, אנחנו בני אדם. היו כל מיני שינויים של הרגע האחרון. למשל, היינו אמורים להמשיך ארבע תוכניות ראשונות בזוגות ובסוף זה היה רק שתי תוכניות. אני חושבת שבבית לא כל כך ידעו לאכול את הקונספט של התוכנית הזאת. אני נזהרת במילים שלי, אבל יש איזה משהו לא צהוב מספיק במה שקרה ב'גריז'. אני אוהבת את זה, אבל זה לא תמיד עובד".

 

רויטל: "הרגשנו קצת לחץ אולי לעשות בחירות יותר מדויקות, לקחת שירים יותר מוכרים. אם רצינו לקחת שירים פחות מוכרים, הלחץ היה לא לקחת אותם אלא לבחור במשהו קצת יותר נגיש".

 

יונתן: "כמו מה שקרה אצלי למשל: אני מכיר דווקא יותר שירים לועזיים אז לקחתי הרבה שירים של ג'אז וסווינג שהקהל הצעיר פשוט לא הכיר ולא התחבר אליהם ובהפקה דרשו ממני לקחת משהו עכשווי, בגלל זה בחצי הגמר הבאתי פתאום

שירי מימון וסינרגיה. הבנתי שאין ברירה, אני חייב לשחק את המשחק שהם מבקשים. באינסטינקט הייתי בוחר משהו אחר".

 

איפה ההפקה טעתה?

 

יונתן: "הקונספט של 'גריז' הוא אחר. הקהל פחות היה צריך למצוא את המתמודד שאיתו הוא הכי מזדהה, כמו ב'כוכב נולד', ויותר להתרכז במי שמתאים לגלם את התפקידים הראשיים. לבקש מהקהל לחשוב בצורה פרקטית ופחות אינטואיטיבית זה בעייתי מההתחלה".

 

כנרת: "יכול להיות ששמו את הקהל במקום יותר מדי קשה של במאי, ביקשו ממנו לבחור לפי קריטריונים של כישורים ולא של סיפורי חיים. אולי באמת לא נתנו לקהל להכיר אותנו יותר מדי ויכול להיות שזו היתה טעות".

 

רויטל: "משהו דווקא כן נפתח לקראת התוכניות האחרונות, כן לקחו אותנו לצלם בבתים שלנו ועם המשפחות שלנו וכאלה. אבל יכול להיות שזה היה מאוחר מדי".

 

כנרת: "אפילו ברמה של השופטים, שלאורך כל הדרך נתנו לנו ביקורות מאוד מקצועיות ולא ירדו עלינו, כמו שסיימון קאוול עושה ב'אמריקן איידול'. הכל דומה למה שקורה במקצוע בחיים האמיתיים. יכול להיות שהעניין הזה לא מספיק מושך קהל".

יונתן: "הקהל לא כל כך הבין מה רוצים ממנו לדעתי. אני לא מחפש אשמים, אבל בגלל שזה 'גריז' ולא מעלים מחזות מחזמר, אז בתוכניות הראשונות הקהל לא הבין מה הוא אמור לעשות - לבחור את מי ששר הכי יפה או מה?".

 

זה לא הכעיס אתכם?

 

רויטל: "בטח שזה מבאס באיזשהו מקום, זה לא נעים תמיד להיות חלק ממשהו שאנשים אומרים שהוא לא טוב. אבל אנחנו לא מתעסקים בזה בכלל, זה לא התפקיד שלנו".

 

יונתן: "תארי לעצמך שהיית כותבת עכשיו בעיתון שלא נמכר, מה היית עושה? הולכת ומוכרת מנויים ברחוב? לא, היית מחכה שהחוזה שלך ייגמר ועוברת לעיתון אחר. זה בדיוק העניין כאן".

 

כנרת: "אנחנו מתעסקים יותר מדי בלגונן על התוכנית. בשורה התחתונה, אני באמת מאמינה בתוכנית הזו וחושבת שהיא מעולה. יש לה פוטנציאל, למרות שהיו פספוסים".

 

שחר: "כל ההתייחסות הזו לרייטינג היא לא נכונה בעיניי. אני לא מתעסק בזה כשחקן, לא מעניין אותי כמה רייטינג יש וכמה אנשים צופים או לא צופים בנו. באנו לעשות את המיטב שלנו ולתת את מה שאנחנו יכולים. חוץ מזה, אפילו שהמדד של הרייטינג הוא נמוך, מה שקורה ברחוב הוא בדיוק להפך. אנחנו מקבלים תגובות חמות. במהלך השבוע אני משחק בהצגות נוער וילדים וזה מדהים כמה הם מזהים וכמה הם בעניין וכמה הם מחכים אחרי ההצגה. אני רואה היסטריה מסוימת".

 

צחוק הגורל ובדיוק בנקודה הזו פוסעת לבית הקפה אשה מבוגרת ומעדכנת את יונתן ששם המשפחה שלה הוא גם בוגנים. אני שואלת אותה אם היא עוקבת אחרי התוכנית והיא עונה: "כן, בטח. כל שבוע, לא מפסידים". הארבעה נראים מרוצים למדי. הם לא רואים מבינים עד כמה התקרית הזו רק מחדדת את האירוניה. "את רואה?", אומר שחר, "איי רסט מיי קייס".

ברור לכם שאם הייתי יושבת כאן עם הפיינליסטים של "כוכב נולד", היו מתגודדים בחוץ מעריצות בנות 13 וצלמי פפראצי.

כנרת: "לא יכולה להיות ל'גריז' היסטריה של 'כוכב נולד', זה אחרת. הקונספט של 'כוכב נולד' בנוי ככה שהרבה יותר הגיוני שתהיה היסטריה".

 

לא מבאס אתכם שלא כותבים עליכם במדורי רכילות?

 

יונתן: "את מתעסקת במשהו שהוא לא בידיים שלנו. אני מבחינתי דואג לשרוד כל תוכנית. אני לא יכול להיות גם שחקן, גם המפיק של עצמי וגם יחסי הציבור. לא יכול לדאוג לכל זה. אני מסתכל על הטווח הארוך כשחקן, לא אם מצלמים אותי פפראצי או רודפות אחריי מעריצות. אני רוצה שאנשי המקצוע יכירו את היכולות שלי. אני רוצה להיות גם בגיל 60 על הבמה".

 

רויטל: "זה לא משנה איך יגדירו את זה - את יכולה להגיד שאנחנו כישלון, שאנחנו ממותגים לא טוב. זה לא משנה. אני חושבת שלכל אחד מהרביעייה הזאת יש מספיק איכות וכישרון ויראו את זה אחרי התוכנית".

 

לצד הביקורות והקטילות, ליוו את "גריז" גם לא מעט שמועות. רובן עסקו בעובדה שהתפקידים הראשיים כבר לוהקו ושהגמר הוא בסך הכל הצגה. כשאני מעלה את הסוגיה הזו, הארבעה מתקשים לשמור על קור רוח. "אני חושב שאלה סתם אנשים שמנסים לפגוע בהצלחה שלנו", זועם יונתן. "שמעתי שאומרים שאני כבר הוחתמתי לתפקיד וזה מרגיז אותי, כי זה יגרום לאנשים בבית להגיד לעצמם 'התפקיד גם ככה כבר שלו, אז אני אצביע למתמודד אחר'. אבל זה לא משנה, אני לא יכול להרשות לעצמי להתעסק בזה".

 

מי מכם שלא יזכה יתבאס?

 

רויטל: "מצד אחד, בשלושה חודשים האחרונים כל החיים שלנו זה רק 'גריז', 'גריז', 'גריז'. אז בטח שכולנו רוצים לזכות. מצד שני, אני לפחות מתייחסת לכל העניין הזה כעוד אודישן. יהיו אודישנים שאצליח בהם ואודישנים שלא, וזה בסדר".

 

כנרת: "בדיוק, זו עוד לבנה בקריירה. אני מתייחסת לתוכנית הזו כאל אודישן מאוד ארוך. ולא בכל אודישנים מקבלים את התפקיד בסוף. גם אני וגם רויטל מאוד רוצות לזכות, אבל גם מאוד מפרגנות האחת לשנייה. ואם אפסיד למשל, אקבל את זה בצורה מאוזנת. דווקא בגלל שכולנו כבר באים מהתחום אנחנו יודעים לקחת את זה בפרופורציות. גם את כל עניין הרייטינג לקחנו בצורה מאוזנת לכאן או לכאן".

 

שחר: "אני חושב שכל הרביעייה כבר קיבלה מזה הרבה מאוד. התוכנית הזו לא צריכה להיות השיא, אני לא חושב שגילוי צריך להיות השיא של אף אחד. אנחנו נוכיח את עצמנו מהדבר הבא ואני מאמין שכולנו נמשיך לטפס. הדבר הבא הוא הדבר האמיתי".