שחרור הכלה מהקללה של השמלה

כל מי שעברה את לילות הרעב המייסרים הכרוכים בניסיון להידחק אל תוך שמלת החתונה תבין לגמרי את הצורך להתחרע על פיסת הבד הלבנה אחרי שסיימה את תפקידה. אז בזכות הצלם ג'ון מייקל קופר יש טרנד כזה, Trash the Dress

מה אפשר לעשות עם שמלת חתונה שעלתה הון תועפות ומילאה את תפקידה נאמנה, אבל הפכה בלתי רלוונטית ברגע שגמרנו לספור את הצ'קים? אפשר לאכסן אותה בנפטלין בפינה טחובה בבוידעם, אפשר להדביק לה ערך סנטימנטלי ולנסות להעביר אותה כעבור שניים-שלושה עשורים לבת המתמסדת, ואפשר גם לשמור אותה למשחק הפתטי המאתגר של "האם אכנס לשמלה הזאת גם בעוד עשר שנים כשנחדש את שבועות הנישואים בטקס חתונה ממוחזר".

 

אם אתן במצברוח אנטי חתונתי, אלטרנטיבי ומורד, הרי שיש לכן גם אפשרויות אחרות: למשל, להעלות את השמלה באש, להטביע אותה ברומנטיות בנהר, לטנף אותה בתוך ביצה, לגזור אותה לחתיכות קטנות, או סתם לטאטא בה את רחובות העיר בסוף היום. באמריקה של היום, אף אחד לא יעז לקרוא לכן טעונות אישפוז רק בגלל שהוצאתן את כל העצבים על שמלה שעלתה לכן בשבירת שלוש תוכניות חיסכון. כל זה משום שמדובר בטרנד צובר תאוצה שחוצה באחרונה את גבולות האלטרנטיביות ומתקבל גם בקרב אנשים מן היישוב - Trash the Dress.

 

כל מי שעברה אי פעם את לילות הרעב המייסרים הכרוכים בניסיון להידחק אל תוך שמלת החתונה תבין לגמרי את הצורך להתחרע על פיסת הבד הלבנה שלרגל הכניסה אליה נדרשנו לפתח מיני הפרעת אכילה. בארה"ב זה מקבל ממדים של עסק, שנבנה על כל מיני "בריידזילות" המזמינות שמלה שקטנה עליהן לפחות בשתי מידות, וכדי להצטמצם לתוכה מצטרפות למחנה הרזייה אינטנסיבי לכלות, או פונות לאפיק "זמנים קיצונים מצדיקים אמצעים קיצוניים" - מצטיידות במשלשלים או פוצחות בדיאטות חסה או נוזלים שמכניסות אותן למצב פסיכוטי הזייתי.

 

את יחסי האהבה-שנאה האלה עם השמלה שבאה במידות קטנות אבל מקבלת פרופורציות מפלצתיות החליט הצלם ג'ון מייקל קופר לתעד בתמונות חתונה אלטרנטיביות, שזועקות יותר מכל "פאק יו מרת'ה סטוארט". הוא הצליח במשימה אחרי ששכנע כמה לקוחות להצטלם בלוקיישינים מטונפים, תוך שהן מתייחסות לשמלה כאילו היתה עשויה מנייר טואלט. כי גם אם הוצאנו על אובססיית השמלה כמה אלפי שקלים, ועברנו מסכת ייסורים כדי להיכנס לתוכה, אין זאת אומרת שאנחנו חייבות להמשיך להיות משועבדות לה. אחרי שעשינו "כדת משה וישראל" אפשר לצאת מעבדות לחרות ולהתעלל בה בחזרה, כמו שהיא עשתה לנו. הרי לא נלבש אותה שוב, ולשמור ולהוקיר אותה למען הדורות הבאים זה כל כך yesterday.

זהו, השמלה עשתה את שלה, השמלה יכולה ללכת (צילום: Index Open)

 

 

ואיך הצליח טרנד ההתעללות בשמלת הכלולות לעקוף את האלטרנטיבי ולהתקבל גם אצל ילדות קונפורמיסטיות מבית טוב, שמתייחסות בחרדת קודש לכל הקשור ביום הגדול? אולי בזכות העובדה שגם לצפונבוניות אמריקניות יש צורך מודחק בשינוי. אחרי הכל, כמה אפשר לגרור את מחדלי שנות ה-80 עם השקיעה והדקלים והצלליות הסגולות והכחולות בעיניים? את זה אפשר להשאיר לכל אלה שבוחרות להתחתן ב"אולמי" למיניהם. לכל היתר תנו לרכוב על סוס בתוך השמלה, לקפץ איתה בשלולית, או לשקוע איתה א-לה אופליה בנהר, תוך שהצלם מתקתק פריימים בקצב.

 

יש מי שיקראו למשחיתות האלה פלצניות פוזאיות ומפונקות, אבל מה לא עושים בשביל אלבום חתונה עדכני עם שיק אמנותי, והכי חשוב - אפילו בלי שקיעה אחת.

 

האימייל של גליה