תיכון הלבבות השבורים

חגית גינזבורג לא מתלהבת מהמחשבה שהנוער הישראלי יקבל גרסה משלו ל"הייסקול מיוזיקל"

אף פעם לא הבנתי איך זה שיבשת אחת מצליחה להכתיב לשאר העולם מה לחשוב, מה ללבוש, מה לאכול ואיך לעצב לעצמו תסרוקת מחרידה כמו של איימי וויינהאוס. כן, כולנו מחקים את אמריקה, מנסים להידמות לה כמה שאפשר. אין לי בעיה עם התופעה הזו כשלעצמה, אלא רק עם העובדה שבשנים האחרונות ביטלנו לחלוטין את מערכת הסינון הפנימית שלנו. לשום דבר שמגיע היום מאמריקה לא צריך להיות תו תקן של "עמוק" או "איכותי". התגית היחידה שצריכה להיות תלויה עליו היא דוח הכנסות. הוא גדול? קנינו.

 

כבר קרה בעבר שהעתקנו תופעות אמריקאיות והצטערנו על כך - החל מהניסיונות שלנו להידמות להוליווד, שעד כה הסתכמו באושרי כהן חצי מגולח על השטיח האדום של האוסקר ועד חיקוי הפורמטים הטלוויזיוניים שלהם, שלא הגיעו עם חוברת הדרכה לטיפול בדן מנו. אבל מילא חומרי הייבוא שמיועדים למבוגרים מבינינו; כשזה נוגע למה שהדוד מאמריקה שולח עבור הדור הצעיר שלנו - יש בעיה. הנוער האמריקאי, למקרה שלא ידעתם, הוא לא תמיד אות ומופת לחיקוי. אתם יודעים - רציחות המוניות בבתי ספר, הריונות בגילאי ההתבגרות, כל מיני דברים כאלה שעושים את התוכנית של אופרה ווינפרי לכל כך מעניינת. למרות כל אלה, החליטו להביא לכאן את הסם הנרקוטי התורן של בני הנוער האמריקאים: קוראים לזה "הייסקול מיוזיקל".

 

מדובר אומנם בסרט חביב, ששודר בערוץ דיסני והפך לסופת הוריקן ואחר כך גם לסרט נוסף. משהו כמו 250 מיליון ילדים צפו במחזמר הזה, שעומד להיוולד עכשיו בגרסה הלבנטינית שלו. האודישנים בישראל מתחילים ממש בקרוב ובאוגוסט הוא צפוי לנחות על הבמות. אין לי משהו רע לומר על "הייסקול מיוזיקל", בסך הכל מוצר טלוויזיוני חביב למדי. אלא שאין בו גם הרבה מעבר לזה - שום עומק, שום יצירתיות לשמה. סתם חבורת יפים ויפות ששרים ומקפצים ומסתכסכים בינם לבין עצמם. כאילו לא מספיק שילדי ישראל תפוסים חזק על "דני הוליווד" או על כל מוצא פיה של עדי הימלבלוי, עכשיו הם עומדים גם ליפול בפח הזאק הפרון, יהיה אשר יהיה יורשו הישראלי. אם רק היה אפשר למנוע את המהלך הזה ולחסוך לכולנו את אוסף הילדות הצורחות, הייתי מצביעה על פורמטים אמריקאיים יותר ראויים לרכישה. אבל אין, אז רק נותר לקוות שלפחות בפרויקט הזה יוותרו על ליאור אשכנזי.