גבי גזית: אל תחכו כמוני, תנו הסכמתכם לתרומת אברים
בתכניותיו ברדיו תמך השדרן גבי גזית בתרומת אברים, אך מעולם לא חתם על כרטיס אָדי. גם לא כאשר מכר קרוב שלו נאלץ לנסוע לפיליפינים בחיפוש אחר כליה. עכשיו, בעקבות פניית ynet, הוא חותם: "צריך לעשות את מה שאני מתבייש שלא עשיתי עד היום, להתנער וליזום את הפנייה. לא לחכות כמו שמוק, כמוני, שמישהו יבוא אליכם"
החתימה
אני חותם היום על כרטיס אָדי.
הגורם
אני חותם היום כי אתם באתם אלי. אני לא מתבייש להגיד את זה. הסבתם את תשומת ליבי ועזרתם לי בנושא הנגישות לחתימה. עד היום לא הזדמן לידי מישהו שאמר לי "בוא תחתום", וכנראה שאני יותר מידי טרוד בכל מיני נושאים אחרים, אז אני נורא שמח.
ההתלבטויות
אין לי שום לבטים לגבי מה שקשור לאחר המוות. כל עוד אני חי יש לי המון התלבטויות אך ברגע שאעצום את עיני הן ייגמרו, עשו בי כרצונכם. אני לא מאמין בהישארות הנפש או הנשמה. אני אדם מאוד ארצי, אני מאמין בכימיה ובחומרים.
התגובות
אני לא מאמין שאקבל תגובות כלשהן על זה. זה אקט כל כך ברור, למה בכלל להגיב על זה? גם כשאני מנהל על כך דיונים ברדיו אני שומע כל הזמן את אותו הדבר, שזה חשוב ושאין מספיק תורמים, וחבל.
פגשתי בחולה
אני מכיר הרבה מאוד אנשים שנזקקו להשתלה ובשנים בהן אני עוסק במקצוע הזה ראיינתי אנשים שצריכים השתלות לכל סוגי האברים. אני מכיר אישית בחור בן 30 שהכליות שלו כשלו. הוא נאלץ לטלטל עצמו, עם חצי משפחתו, עד הפיליפינים, לאסוף כסף, לגור שם ולהתעסק עם הרשויות המקומיות כדי למצוא שם תורם, וכו'. זאת אופרציה מסובכת בטירוף. הוא חזר ארצה רק בימים האלה והמשפחה עד היום מלקקת את פצעיה. זה היה סיפור ממש לא טוב.
כולנו שווים
צריך לתרום לכל מי שמרגיש לא טוב. אבל אם היום היינו במלחמה והבן של נסראללה היה צריך לב והיו אומרים לי שאני עומד למות וליבי יעבור לבן של נסראללה שעכשיו הורג בחיילי צה"ל ויורה עלינו טילים, או אפילו לנסראללה עצמו, לא הייתה לי תשובה באותו הרגע. הייתי נשען אחורה וחושב על העניין הזה.
חותמים עכשיו:
פרויקט תורמים לחיים:
אני שם את הצוררים בחבילה אחת ואת כל השאר באחרת. אני מוכן שאברי יתרמו לכל דיכפין, ליהודים, לנוצרים, לאלבנים, לקרואטים ולכל מי שבאותו הזמן יצטרך אותם. בנושא של מטפיזיקה אין לי הגדרות לאומיות ברורות. אבל אם היינו עושים מבצע התרמה למישהו אז בטח היינו עושים אותו למען ישראלי ולא למען ילדה בלגית שצריכה השתלת כבד.
התרומה והדת
אני לא יודע למה הדתיים רואים את הנושא כבעיה של שלמות הגוף, שהרי מי שעולה לגן עדן היא הנשמה. אני בטוח שהם לא התעמקו מספיק בהתנגדות שלהם לעניין הזה. אני בא ממשפחה דתית וכשאבי נפטר התקשרו מבית החולים ושאלו אם הם יכולים לעשות נתיחה לאחר המוות שתכלול הוצאת אברים, על מנת לראות כיצד השפיעו על אבריו התרופות שלקח במלחמתו בסרטן. אמי שהייתה אישה דתייה התנגדה והאמינה שצריך לקבור אדם על כל גופו, למרות שהייתה אישה
נאורה וידעה שכל החלקים האלה תוך שלושה ימים כבר לא קיימים יותר. לי לא הייתה שום עמדה. אי אפשר להתווכח לא עם אמוציות ולא עם עמדות.
מילה לספקנים
אני פונה לאלה, שכמוני, מאמינים שהכל נגמר עם המוות, אבל גם אחריו אפשר לעשות את המעשה הטוב האחרון ולעזור למישהו שיחיה אחריך. המחשבה שיהיה מישהו שיסתובב עם אחד האברים שלי הרבה יותר מנחמת אותי מאשר האבר הזה יאכל על ידי תולעים באיזשהו בית קברות אנונימי שאני גם לא יודע מי יפקוד אותו. פשוט צריך לעשות את מה שאני מתבייש שלא עשיתי עד היום, להתנער וליזום את הפנייה ולא לחכות כמו שמוק, כמוני, שמישהו יבוא אליכם.
רוצים לראות מי עוד חתם על כרטיס אדי ומפציר גם בכם להציל חיים? לחצו כאן