על-פי השיטה החדשה, מכונית חדשה שלא תימכר תוך 12 חודשים מיום ייצורה, תירשם על-שם היבואן, ותימכר כמשומשת. ברישיון הרכב יצוינו מעתה החודש והשנה שבהם עלתה המכונית על הכביש - כלומר, המועד בו נרשמה במשרד הרישוי.
ומה אנחנו מרוויחים מהשיטה החדשה? קודם כל, היא ברורה ופשוטה להבנה מזו המוחלפת. לפי השיטה הישנה, "שנת הדגם" נקבעה על-פי הספרה העשירית במספר שהטביעה יצרנית הרכב בשלדה, כאשר תחילת שנת הדגם נקבעה ל-1 במאי בכל שנה. כך למשל, במאי 2007 החלה שנת דגם 2008.

צילום אילוסטרציה: איי פי
מדובר בשיטה ייחודית לישראל, שאפשרה ליבואנים בעלי קשר הדוק עם יצרניות הרכב, לשנות כרצונם את אותה ספרה עשירית מפורסמת, ובכך להתאים את שנת הדגם לצרכיהם. בנוסף, שיטה זו יצרה מצב לפיו לקראת תחילתה של כל שנת דגם נרשמה ירידה מלאכותית, אך משמעותית, במחירי המחירון של מכוניות משנת דגם קודמת.
למרות שהשפעתם על שנת הדגם אינה כבעבר, עדיין יכולים היבואנים להיות מרוצים: במצב הנוכחי, התפלגות המכירות על-פני השנה מושפעת מפתיחת שנת דגם חדשה, ומאלצת יבואנים "להיפטר" ממלאי קיים באמצעות מבצעי מכירות. שינוי השיטה ייצור התפלגות מכירות ליניארית יותר, על-פני כל חודשי השנה.
אולם למרות האופטימיות שמפגין סיטרמן, קשה לראות את שוק הרכב נפתח לתחרות בזמן הקרוב - וגם אם אכן ישתנה המצב, סביר להניח שמבחינת הצרכנים השינוי יהיה מינורי למדי. למעשה, במשרד האוצר מעריכים שבשוק הרכב, שבו כ-70% מהמכוניות החדשות נרכשות על-ידי חברות ליסינג, אין בייבוא מקביל תועלת כלשהי עבור לקוחות פרטיים.
בנוסף, מאחר שמרבית היבואנים נהנים כיום ממחירי קנייה נמוכים במיוחד למכוניות חדשות, אין זה סביר שיבואנים ללא קשר ישיר עם יצרניות הרכב יוכלו להשיג מחירים נמוכים יותר.