איזו בר תרצו בבית?

הפרסומת למי עדן עם בר רפאלי מצליחה לתת משמעות כפולה לסיסמה "הבר שתמיד רצית בבית", אבל מותירה טעם רע. בפרסומת לאירית רפאלי היא פתאום אישה חזקה ובלתי מושגת

עוד לא נדמו הדי הטוקבקים הזועמים על השימוש בגוף הנשי בקמפיין ל-Axe (שימוש שהיה לגיטימי בעיני כמיצג את הפנטזיה של הגברים שיש להם פוטנציאל להאמין שדאודורנט יעזור להם בתחום), וכבר אנחנו נפגשים בשימוש שהוא לדעתי עוד יותר קיצוני מעדר נשים שרצות לכיוון הגבר הנחשק – בר רפאלי בתפקיד חייה כ"בר מים" מפתה בסרט הפרסומת של מי עדן לבר המים Easy.

 

האמת, אני יכולה להבין את הפיתוי להשתמש בבר (רפאלי) כבר (מים), ולא רק בגלל משחק המלים. בר מים קטן הוא לא בשורת-המאה בתחום, אין בו חידוש טכנולוגי או הצעה מיוחדת שתרתק את תשומת ליבנו, ואילו בר (רפאלי) משחקת אותה (בכל המובנים) בתפקיד הבר המפתה שכל תשוקתו היא שתיקח את מה שיש לו להציע. יש מישהו שלא נשאר מרותק למסך?

 

אני בטוחה שרמת הצימאון של גברברי ישראל עלתה מאז הקמפיין. חלקם ודאי מתעוררים בבוקר עם תשוקה לא מוסברת לבר קטן שיסתובב להם בבית (תארו לעצמכם את גודל האכזבה של מי שהזמין בעקבות הפרסומת את בר וקיבל בסופו של דבר מתקן למים מינרלים).

 

יחד עם זאת, עם כל הערכתי לדרך שבה הצליחו לתרגם את שם הבר "Easy" לתנוחות המאוד משכנעות של בר רפאלי ולתת משמעות כפולה לסיסמא "הבר שתמיד רצית בבית", אני נשארת עם תחושה לא נעימה שהפעם באמת הצליחו, באופן גס, להפוך גוף של אישה לחפץ.

 

קוטלת גברים

מן הצד השני של המתרס אנו מגלים את בר רפאלי בתפקיד מהופך. היא כבר לא חפץ אלא אישה חזקה, מושכת - אבל בלתי מושגת, בסרט הפרסומת של אופנת IRIT. במקרה הזה, בר עדיין מפתה אבל בלי להתאמץ יותר מדי, היא "רק חולפת לה בתמימות ברחוב".

 

הפרסומת כמובן מנסה לשכנע את הנשים שעם הבגדים של IRIT הן יראו נפלא, ממש קוטלות גברים. חבל שמי שכתב את התסריט לא הלך עד הסוף עם הטקטיקה של "תוצאות קטלניות". הפס קול אומר "You're gonna shoot me down" אבל כל מה שקורה בסרט זה שלגברים נתפס הצוואר.

 

לכן, לעומת ההליכה עד הסוף בסרט הפרסומת של מי עדן, הסרט של IRIT מפספס לטעמי את הפוטנציאל של האמירה "Dress to kill" ומשאיר אותנו עם סרט די משעמם שממצה את עצמו בצפייה ראשונה.

 

ההשוואה בין הסרטים צריכה ללמד את הפרסומאים שעדיין לא יודעים ששכירת דוגמנית-על מהממת כמו בר רפאלי לא צריכה לבוא על חשבון תסריט טוב ובימוי מצוין.

 

הכותבת היא מרצה ויועצת לשיווק ולפרסום