
ללא כותרת, טליה ישראלי, שמן על בד, 2007
סַפְסָל בַּגִּנָּה הָעִירוֹנִית הָיָה לָנוּ הַכֹּל
לְסִיגריית שְׁתִיקָה עִם חָסַן סַעִיד ומוּהִיבּ
לִפְעָמִים דִּבּוּרִים רוֹטְטִים, מֵרֹב תִּקְווֹת מנוּקבוֹת
שִׁעֲמוּם צְעדִים בֵּין גוויוֹת מַסְטִיק וְקִרְעֵי עִתּוֹנִים
בֵּין צְלָלִים ערוּפֵי-סַכָּנוֹת, בְּענוות פּרְוורִים,
לְהַשְׁקִיף עַל הַמְּכוֹנִיּוֹת שֶׁשָּׁטְפוּ אֶל אֵזוֹר הַתַּעֲשִׂיָּה
חִכִּינוּ שֶׁאַחַת תיבּלֵם עַד תִּקַּח אוֹתָנוּ
אֶל הַגֶּשֶׁר הַגָּדוֹל, מִשָּׁם יָכֹלְנוּ לִרְאוֹת
אֵיךְ הַנְּהָגִים עוֹצְרִים בַּצַּד לְהַשְׁתִין
זֶה הָיָה נָדִיר, זֶה לֹא קָרָה הַרְבֵּה, שֶׁהֲרֵי הוֹרֵינוּ
נוֹעֲלִים הָיוּ לְפָנֵינוּ אֶת דּלתוֹת הַבָּתִּים
בָּתִּים מִתְּרִיסִים וְאָבָק, מֵאָבָק וּתְרִיסִים,
מֵעוֹלָם לֹא נִפְתְחוּ, וְאִם נִפְתְחוּ, מָה רָאִינוּ
אוֹרוֹת פָּנָסִים דהויים עַל הַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי.
וּמוֹתָם שֶׁל אֲחֵרִים הֶעֱנִיק מַשְׁמָעוּת לְחַיֵּינוּ
שָׂמַחְנוּ עַל הַזְּכוּת לִהְיוֹת עֲצוּבִים בּאמֶת.
2008