בטורים שלי פה אני עוסקת לא מעט במראה החיצוני, רק משום שאני מוכנה להודות בשקר שיש בו, בנזילות ובזמניות שלו. אולם לא אכחד - אני אוהבת יופי, אוהבת להקיף עצמי בדברים יפים. אני הולכת לתערוכות במוזיאונים ובגלריות גם בחיפוש אחר יופי, אבל לא רק. אני מחפשת משמעות ועניין יותר מיופי.
יום אחד קיבלתי שיעור מאלף בנושא. למדתי שיש דברים שצריך עין אחרת, סבלנית יותר, כדי לראות אותם וצריך זמן להעריך אותם. יש אדם אחד שכמעט פספסתי משום מראהו החיצוני לא מצא חן בעיניי. זו הסיבה המרכזית בגללה אני כותבת פה רשימות בנושא יופי, כיעור ומה שביניהם. כלומר - שיפוטיות מהירה ואכזרית שהיא מנת חלקם של מהירי ההחלטה.
קצת קשה להבין את משמעות הדבר בעולם האינסטנט (הוא לא היה ישראלי) שלנו. בכל פעם שיצאתי עם בחורים אחרים הוא תמיד היה ברקע, מקפיד שלא לנתק איתי קשר. אני מצידי עניתי לטלפונים שלו בנימוס.
שנה שלמה אמרתי לו שישכח ממני, עד שיום אחד, ברגע של חולשה, מצאתי עצמי בבית שלו בתל אביב. זה היה בדיוק אחרי שבחור שיצאתי איתו תקופה קצרה קודם לכן, סיפר לי שיש לו חברה חדשה. האגו היה על הקרשים. פתאום מצאתי עצמי בדרך לביתו של הבחור שחיכה לי שנה בתל אביב.
הוא כמובן קיבל אותי בפנים מאירות ושמחות, כעכביש שחיכה בשקט לטרפו להתקרב. אני הייתי סתם מבואסת. שוחחנו, ואחרי שיחה של חצי שעה לא ראיתי את הפנים שלו מרוב שהוא היה חכם שנון מצחיק. התאהבנו למרות הבדלי התרבות, ומדובר בגבר היחיד, עד כה, שאני יכולה לומר ששינה את חיי ללא הכר. הוא לימד אותי על עצמי ועל העולם מה שאנשים לומדים בשנים. הוא הצחיק אותי כמו שאף אחד לא הצחיק אותי. וכל זה קרה לי בגלל רגע אחד קטן של חולשה. רגע אחד שבו במקרה הסכמתי לפגוש אותו לפגוש אותי ואת התפיסות הרדודות שלי ביחס אליו. אני כל הזמן חושבת מה היה קורה אם הייתי מפספסת את הבחור הזה, סתם כך.
גם היום ייתכן שאבחר לצאת עם בחור שנראה טוב לטעמי, לכן איני שופטת אף אדם הבוחר בבן זוג על פי מראהו. זו דרכו של הטבע. אין לי מה להלין על עצמי וגם אין לאף אחד על מה להתנצל על כך שליבו נמשך אל היפה. אין לזה הסבר. "אהבה ליופי כמו אהבה לטוב לא צריכה הסבר", אמר אפלטון בחיבורו המפורסם "המשתה" שנסב סביב היופי והאהבה.
המזל היחיד של כולנו הוא שתפיסות היופי שלנו שונות, כך שיש מקום לכולם. אין כיום יופי אוניברסלי מוחלט שניתן להכתירו כיופי המושלם. יהיה מי שיחשוב שאת יפה ואתה חתיך, ומי שלא יבין למה בחרת את הקוף הזה כבן/בת זוג.
בתוכנית על יופי ששודרה בערוץ 8 הראו שחוקרים גילו שסימטריה היא ערובה ליופי. החוקרים גילו שככל שישנה סימטריה בפנים, כך ייחשב האדם ליפה יותר (אתם מוזמנים לגשת למראה בשלב זה). הם יצרו מסיכה שקופה בעלת סימונים מדויקים של קווי אורך ורוחב ושמו את המסיכה על פניהם של דוגמניות וגילו שפניהן בעלות סימטריה גבוהה.
מחקר אחר גורס שגברים נמשכים לנשים שיש להן מראה של תינוק - פנים קטנות ועדינות. בניגוד גמור לאותה "מסיכה בוחנת יופי", המסורת הסינית מאמינה שלא קיימת סימטריה בשום דבר בחיים. להפך, יש א-סימטריה מוחלטת בכל דבר, בעיקר בתווי הפנים. א-סימטריה שיחד יוצרת את השלם, כמו ביאן והיאנג.
קשה לקבוע באמת מה מושך אותנו בפנים של אדם זה או אחר, אבל מן הסתם אנשים יפים יקבלו יותר פניות באתרי היכרויות. לכולנו יש סלקטור עצבני בראש שמוחק מרשימת המוזמנים מי כן ומי לא, וכל זה ברמה הכי רדודה, בלי להכיר באמת. דלתות נסגרות מהר מדי.
אני חושבת שאילו סגרתי את הדלת על אותו אהוב ששינה את חיי הייתי יכולה לפספס את השינוי שהוא עזר לי לחולל בעצמי, ואת הזכות לאהוב אותו. הייתי מפספסת אדם מקסים ומיוחד. דרושה סבלנות אחרת להכיר באמת לראות מעבר לפנים הסימטריות או הא-סימטריות. לגלות ולהיות פתוחים לכל דבר, יפה או לא. הכל ברור וידוע, אבל כדאי לתת צ'אנס לפנים המאירות מבפנים. יש להם אור אחר גנוז, שהוא מתנה עבור מי שיש לו סבלנות ואורך רוח.