בדרך לאהבת אמת: טיפול למחיקת העבר

מה את עושה כשנמצא עבורך בן הזוג המושלם וכל מה שעומד בינכם לבין האושר העילאי הוא טיפול קטן של הסרת העבר?

זהו, מצאתי את בן הזוג המושלם. החצי השני שלי. מחר, מחר אפגוש אותו והחיים האמיתיים יתחילו סוף סוף. שנה וחצי נברתי בנבכי האינטרנט, דגתי אנשים בפינצטה בכל אתרי ההיכרויות, יצאתי לבליינדייטים בלי סוף, הלכתי לקוראות בקפה ואפילו פגשתי כמה אנשים שאמא שלי ניסתה לשדך לי. כלום. גורנישט. נאדה.

 

עד שהגעתי לבסוף לאתר שגבה ממני הון עתק, אבל הבטיח, נדר ונשבע שבועת צופים משולשת, שתוך שלושה ימים הוא מוצא לי מועמד אחד ויחיד – נסיך החלומות בכבודו ובעצמו. אז חילקתי את הסכום ל-36 תשלומים שווים, פלוס ריבית, לחצתי "אנטר" והחזקתי אצבעות. על הצג הופיעו שש מאות וחמישים שאלות שעל כולן נדרשתי לענות במפורט, ואז הופיע על המסך שעון חול גדול. עוד שלושה ימים לתוצאה המיוחלת.

 

בהתחלה ישבתי מול המסך וחיכיתי. אח"כ נכנעתי והלכתי לרענן את התסרוקת אצל הספר, ולבסוף קינחתי ביומיים של חיפוש שמלת כלה ברחבי דיזנגוף. הבטיחו לי חתן, לא? בתום שלושת הימים, אחרי שכססתי את הציפורניים עד לבשר (והנה התבזבז לו המניקור, פלוס פרנץ'), התמלא שעון החול ועל המסך הופיע דמותו של חנון מחוצ'קן במשקפיים.

 

החנון כחכח בגרונו ואמר בקול צייצני,

 

"שלום איילת. אני המתכנת של אתר ההיכרויות. תראי, אני נורא מצטער, עוד לא קרה לנו כזה דבר אף פעם".

 

"איזה דבר לא קרה לכם אף פעם?"

 

אוהו, זה לא נשמע טוב. חסר להם שלא יתנו לי זיכוי, ולחשוב שעוד שילמתי בקרדיט.

 

"טוב, האמת שעברנו על כל המאגר, ואין אף אחד שמתאים לך. זאת אומרת, יש אחד, אבל יש איתו בעיה".

 

"מה זאת אומרת יש, אבל אין? איזו בעיה?"

 

הבחור שעל המסך החליף צבעים וקינח זיעה קרה ממצחו.

 

"יש מישהו שמתאים לך במאה אחוז. הוא הזיווג המושלם שלך. נסיך החלומות האולטימטיבי. אבל יש ביניכם אי התאמה בנקודה אחת"

.

"נו", האצתי בו, "מה הבעיה?"

 

"הוא לא רוצה בחורה עם עבר רומנטי. הוא מחפש מישהי בלי עבר. חלקה. תמימה. טאבולה ראסה, כמו שאומרים".

 

"המממ... זו באמת בעיה", קימטתי את מצחי.

 

תבינו, זה לא שעברתי את כל תל אביב, אבל בכל זאת, היו לי כמה וכמה קשרים רומנטיים וגם כמה שלא היו ממש רומנטיים, אבל ככל הנראה הנסיך הפוטנציאלי שלי לא ירצה לדעת עליהם.

 

"מה אני עושה עכשיו?", הקשיתי.

 

"תראי, יש אפשרות לעשות משהו בנידון", צייץ החנון, "זה טיפול חדשני, ניסיוני, אבל יכול להיות שזה יעבוד".

 

"מה? מה? נו, אתה חייב לעזור לי. אתה חייב. הרי אמרת שזה הנסיך שלי, נכון?".

 

"נכון, אבל... הטיפול הזה קצת מסוכן..."

 

"קדימה", האצתי בו, "אין לי את כל היום. בחיר ליבי כבר מחכה לי".

 

"את יכולה לעבור הסרת עבר בלייזר. זה טיפול מיוחד, שמשולב עם שחזור קרום הבתולים והסרת צלקות מהלב. אבל תגידי, את בטוחה שתרצי לעשות כזה דבר? לוותר על כל העבר שלך, אפילו בשביל נסיך? ואת כזו בחורה נחמדה, באמת. בטוח שתוכלי למצוא מישהו אחר".

 

"עזוב שטויות!", נבחתי עליו, "קשר אותי מהר למכון להסרת עבר. אני מתחילה את הטיפול עוד היום".

 

עליתי במעלית השקופה, מתבוננת בעיר שנפרשה לרגלי. ממש שם, מתחתי, מסתובב לו בן הזוג האידיאלי שלי. גבוה, חתיך, רגיש וחכם, עם עבודה מצוינת, רכב מהחברה וחוש הומור מבריק. הוא אוהב סרטים זרים, אוכל גורמה, ולפי הנתונים הוא גם אמור להיות נהדר במיטה. רק עוד מאמץ קטן ואני שם, נסיך שלי.

 

פתחתי את דלת המכון ונכנסתי. פקידת קבלה יפיפייה עם שיער מבריק ושיניים תואמות ישבה בקבלה ושיחקה סוליטר במחשב. היא רשמה את שמי במחשב ושלחה אלי חיוך נוצץ במיוחד. שוב שלפתי את כרטיס האשראי והשלתי עוד כמה אלפי שקלים. הדרך אל האושר מעולם לא היתה קרובה יותר.

 

הפקידה הושיבה אותי בחדר ההמתנה, על כורסת עור מפנקת, עם כוס שמפניה דקיקה ביד. סביבי היו עצי בונזאי קטנים, תאורה מתוחכמת ותמונות ענק של זוגות מאושרים, צוחקים, מתחבקים ומתנשקים. כשהגיע תורי הכניסה אותי הפקידה לחדר קטן, צבוע באפור בהיר, שבמרכזו מיטה. מעל המיטה היה תלוי מכשיר לייזר ענק, קצת כמו בסרט מדע בדיוני.

 

בהתאם להוראות שקיבלתי, התפשטתי והרכבתי את משקפי המגן המיוחדים. נשכבתי על המיטה ועצמתי עיניים.

שחזור קרום הבתולים עבר במהרה ובקלות. בדיל מיוחד קיבלתי גם הסרת שיער מבית השחי והמפשעות. הנסיך שלי ודאי לא מחבב נסיכות שעירות. כעת הודיע הקול ברמקול שתוך חמש דקות יתחיל התהליך השני – הסרת עבר ומחיקת צלקות מהלב.

 

נהדר, התרווחתי לי במיטה. עוד כמה דקות וזהו. מי צריך בכלל את העבר הזה, את כל כאבי הלב והאכזבות הללו? עוד מעט יוסרו ממני כל הזיכרונות הכואבים. עוד מעט תמחק לנצח הפרידה הנוראית הזו מאיתי, שהשאיר אותי לבד בגשם באיזה רחוב ביפו, אחרי שגרנו יחד כמעט שנה ואני הייתי בטוחה שזהו, זה הדבר האמיתי. עוד מעט תשכח לנצח הפרשייה המביכה הזו עם ירון הנשוי, שלקח חצי שנה להבין שחוץ מסקס חפוז עם מקלחת מהירה אחרי לא יצא לי מזה כלום וגם אותו המניאק שיכור ששכב איתי וברח הביתה.

 

עוד מעט יוסר מזיכרוני גם החבר הראשון שלי, חגי, שחיבק אותי על ספסל בחוץ בשלוש בלילה ושנינו רעדנו מקור ומהתרגשות. ותעלם גם הנשיקה הראשונה שלנו, עם השפתיים המתוקות שמסתבכות זו בזו, בחוסר ניסיון ובתשוקה חדשה ולא מוכרת. גם הפגישה הראשונה שלי עם איתי תעלם, במסיבה הזו בה הוא הכריז שאם אני לא נותנת לו את מספר הטלפון שלי הוא ימות, כי אני הבחורה הכי יפה בעולם והוא פשוט לא מוכן לתת לי להעלם לו.

 

בעצם אם כל הזיכרונות האלה ימחקו, מה ישאר ממני? האם אהיה אותו אדם, אחרי שיסירו ממני את העבר שלי? איך אוכל להיות אותה בחורה, בלי כל החוויות הללו שעיצבו אותי, העציבו אותי, שימחו אותי וריגשו אותי? מי בכלל יכול לרצות אותי אחרת, בלי העבר שלי, הכאב שלי, האושר שלי, כל מה שלמדתי לבד, על בשרי. למה בעצם אני רוצה מישהו שלא רוצה אותי בדיוק כמו שאני?

 

רגע לפני שהאור בחדר כבה והלייזר החל בפעולתו, זינקתי מהמיטה, התלבשתי בחיפזון וברחתי החוצה. הפקידה הביטה בי בזוג עיניים סגולות ענקיות, מלאות תימהון. לא חשבתי אפילו לבקש ממנה החזר כספי. שיחנקו עם הכסף הזה.

 

יצאתי החוצה. השמש סנוורה אותי והעיניים התמלאו דמעות. נו, מילא, אז איבדתי את הנסיך שלי אבל נשארתי עם עצמי, כמו שאני, בלי לשנות ובלי למחוק. בטוח שיום אחד אמצא מישהו שירצה אותי ממש ככה, בלי שינויים ותיקונים והחלקות. בלי מחיקות והסרות ותירוצים והעלמות. מי יודע, אולי זה יהיה אפילו החנון הממושקף מהאתר. חמוד דווקא.

 

מוקדש באהבה לכל הנסיכים והנסיכות שברווקיה.

 

האימייל של אמא של גוגה.