שלום, שורד

משה דן היה המתחרה הכי מפתיע, הכי מצחיק, הכי שורד בחבורה של בלונדינים מסותתים א-לה דב קליין. סמדר שילוני נפרדת בכאב

והימים ימי סוף השבוע, רגע אחרי יציאת התחקיר הנועז, הנחרץ והצודק שבתחקירי ישראל על "הישרדות" ב"7 ימים", ובזמן שקרא גם נתן כמה ביסים מתפוח שחווה השאירה במקרר. ויהי בוקר ויהיה ערב, וישודר פרק מצוץ נוסף של "הישרדות", ויצפה בו אדם ויחוש כי שוב אינו תמים כשהיה ושוב אינו יכול להאמין למשה כשהוא אומר שלא ידע על אי המתים, או לנעם כשאמר שלא אכל כבר מלא זמן, או למושיק שגם בתקציר (!) הפסיד לנעם במשימת אי המתים אבל הפעם אפשר היה לראות עליו שממש לא בא לו. ויתעצב אדם וישליך על הטלוויזיה שלו מיטב קטניות, ויבכ.

משה. משעשע וצבעוני (צילום: תמיר וולף) 

 

רק דבר אחד להגיד להפקה של הישרדות. אתם צריכים לקום כל בוקר, להניח תפילין ולהגיד תודה שהצלחתם לגייס לקאסט המשעמם שלכם בחור כמה משה מלצר חולון. אחרי שנפטרתם מכל האנשים המעניינים בסדרה, דפקתם את המשחק מכל כיוון כאילו הוא יצאנית דומיניקנית, גיליתם באיזה צד של המסך מרוחה התוכנית, ומרחתם אותה שוב ושוב ושוב, הצלחתם לסדר פרק שלם סביב הפגישה של נעם ומשה באי המתים והמשימה (הנפשית? האינטלקטואלית? האסטרטגית? לא! הפיזית!!) שהביאה אחד מהם חזרה למשחק. תהיו בטוחים שזה לא בזכות העציץ הזה, נעם טור.

 

למזלכם היה לכם בחור כמו משה שיודע להגיד דברים כמו "אז תזמין מונית שתקח אותי כבר הביתה וזהו", כשהוא מדבר על הסיכויים שלו להביס את נעם במשימה, או " מרינה שם, ברדודים", כשהוא יושב על כסא המלך שהכוורן בנה ומשקיף על האי. וזה העלה את התחת שלכם שני סנטימטר מעל הלהבות. לא שזה הספיק, כי הפרק הזה היה זוועה אנושית שלא הייתי מאחלת גם לפריים טיים האיראני. אבל לפחות לא עליתם באש, כי בטח גם על זה הייתם מורחים פרק שלם. ראבאק, עשיתם פרק לקט מאי המתים, שהוא ממילא הדבר הכי משעמם בתוכנית, זה כמו לעשות לקט משקופיות תחנת הרוח של הערוץ הראשון. מה תעשו בשבוע הבא? לקט של זוארץ מזניק לאתגרים?

 

ולמשה כמה מילים ממעריצה. גם אם לפעמים עצבנת אותי בחזיונות השווא או בילדותיות שלך, או בקיטורים ובאנוכיות שלך, היית המתחרה הכי מפתיע, הכי מצחיק, הכי שורד בחבורה של בלונדינים מסותתים א-לה דב קליין. היית ההפתעה הכי גדולה – ובעצם היחידה – שהיתה במשחק הזה. הגעת על תקן מקבילה של מיה, הבחורה שעפה ראשונה, היית אמור לשמש בשר תותחים, לעוף בין הראשונים ולהשאיר את האי המיושב לדוגמנים משעממי התחת ההם, אבל בדרך לא דרך (יותר לא דרך מדרך, אבל נעזוב את זה עכשיו) נשארת שם כמעט עד הסוף, משעשע וצבעוני יותר מכל השורשים הלא צבועים של הוויקות והמולים, והענקת לי הרבה רגעים של צחוק ודמע.

 

אני ממש מקווה שאמא שלך, כשהיא תקבל בן חדש באריזה מהמפעל, תדע להעריך ולאהוב גם את הבן הישן, שלמד לפחות דבר אחד חיובי מהמשחק הזה – לא לקחת שום דבר כמובן מאליו, בעיקר לא חסינות, או אורז או רייטינג, או כל מיני דברים חשובים אחרים. בהצלחה לך, מלצר חולון, מקום חם בליבי שמור לך תמיד.