מוכן לאהבה, פעם שניה

"למדתי שצריך לדעת למצוא את שביל הזהב בין התמסרות ואהבה טוטאליות לבין הזהירות הנדרשת בכדי להגן על עצמנו מפני התרסקות. אני מאחל לעצמי שיום אחד אראה אותה איפשהו ואדע שזו היא"

חלפו מאז שש שנים. ישבתי עם שני חברים לארוחת צהריים עסקית בעזריאלי, כשהבחנתי בה על הדרגנוע בקומה שמעלינו. ממש כמו בסרטים הקיטשיים, ברגע שהבחנתי בה הפך כל מה שמסביבה לאפרורי ומטושטש, ורק דמותה נותרה זוהרת בצבעים חדים ועזים.

קפצתי ממקומי ורצתי במעלה הדרגנועים, עד שהשגתי אותה – מתנשף מהמאמץ, ליבי הולם בהתרגשות. "ראיתי אותך כשישבתי למטה והרגשתי שאני פשוט חייב לדבר איתך", אמרתי לה. בדרך כלל אני לא כזה אמיץ, שלא תהיה טעות. אבל אותה לא יכולתי להרשות לעצמי לפספס. "טוב, אם אתה ממש חייב, אז הנה הטלפון שלי", אמרה היא כשבעיניה מבט שובב. לרגע חששתי שאולי אני מדמיין, אולי היא לועגת לי - אבל היא אכן הכתיבה לי את מספר הטלפון שלה.

 

היום יום-הולדת

התקשרתי אל עינת למחרת. דיברנו דקות ארוכות והשיחה זרמה בקלילות. סיפרתי לה שבדיוק היום אני חוגג יומולדת והיא אמרה שצריך לעשות משהו מיוחד כדי לחגוג. "נשמע לי שיש לך איזה רעיון בראש", אמרתי לה. היא הציעה שנלך לים בערב.

נסענו לחוף הצוק. התרחקנו קצת מהאזור המואר, פרשנו שמיכה וישבנו מול הים. אחרי בקבוק יין אחד התחלנו להתנשק ולהתגפף. "אני נכנסת למים, אתה בא?", אמרה במפתיע. "כן", אמרתי לה.

היא נעמדה על החול ליד השמיכה והחלה לפשוט את בגדיה. היא עשתה זאת לאט-לאט תוך שהיא מסתכלת לי בעיניים, וכשסיימה החלה פוסעת לעבר הים. התפשטתי גם אני והלכתי בעקבותיה.

 

במשך מספר שבועות חייתי בגן עדן. מעולם לא קרה לי דבר כזה, כל כך מושלם, עם מישהי שנשמתי נעתקה כשראיתי אותה בפעם הראשונה – ושגם בהמשך גרמה לי לא פעם לתהות אם זה לא רק חלום. זה לא היה רק היופי שלה והגוף שלה. זה היה גם בגלל העובדה שכמו לי, גם בספרייתה היו כל הספרים של פול אוסטר, ובגלל שהיא הבינה בדיוק למה אהבתי ספר או סרט מסוים ולמה לא אהבתי ספר או סרט אחר. בשל הצחוק שלה, בשל העובדה שלהיות איתה ולדבר איתה, מילא אותי באושר שלעיתים הרגשתי שאני בקושי יכול להכיל. בראשונה מזה שנים רבות התאהבתי. עד מעל לראש.

 

"שכרון גן העדן הפך לייסורי גיהנום"

אחרי בערך חודש וחצי של שכרון חושים היא החלה להתרחק. לא תמיד החזירה לי טלפונים, לא תמיד ענתה להודעות, מצאה פחות ופחות זמן לבלות איתי. שכרון גן העדן הפך לייסורי גיהנום. אבל אני לא התכוונתי לוותר. הרגשתי שהיא האשה של חיי ושאין לי ברירה אלא לעשות הכל בכדי לקרב אותה בחזרה.

 

מתוך כאב ואהבה חיזרתי אחריה כמו מטורף: פרחים, שירים, מכתבי אהבה. הזמנתי אותה לטיסה בשמי הארץ ושרתי לה שיר מתחת חלון דירתה ברחוב יהודה המכבי, לקול גיחוכם של השכנים.

בסופו של דבר השיגו חיזוריי הנואשים והעקשניים את מטרתם, ועינת חזרה אלי. אחרי שנה התחתנו - אבל זה אף פעם לא היה קל. מתחת למעטה היופי המדהים הזה היה אופי לא פשוט של מי שגדלה כבת יחידה במושבה צפונית. "יש לי אופי מאד בעייתי, אלעדוש", היא אמרה לי פעם כשדמעות בעיניה, כשניסיתי להבין בדיעבד את אותה התרחקות שלה שכה ייסרה אותי, "אני בת יחידה. היתה לי ילדות קשה. ההורים שלי אף פעם לא הבינו אותי".

 

סוף הסיפור

אחרי שהיינו נשואים שנתיים סיפרה לי עינת שהיא בגדה בי - וזה היה סוף הסיפור, אבל דווקא לא אני שמתי לזה קץ. מבחינתי הייתי מוכן לסלוח לה, לשים את הדברים מאחור ולהישאר ביחד. זו היתה היא שהחליטה לעזוב אותי לטובת אותו גבר שאיתו בגדה בי.

אני לא אנסה לתאר את עוצמת הכאב שחשתי. חשבתי שחיי הגיעו לקיצם: איך אפשר לשאת כזה כאב? איך אפשר להירפא ממנו? והעניין הוא שגם כל מה שקרה לא גרם לי לשנוא אותה או להפסיק לאהוב אותה. אפילו אחרי שקרה מה שקרה, איחלתי לה בליבי שתהיה מאושרת, שיהיה לה טוב.

חזרתי לגיהנום – אבל הפעם ללא שום תקווה שאוכל אי פעם לשוב לגן העדן שלי - לעינת. במשך חודשים ארוכים היה הכל סר טעם בעיני. נדרשה לי כמעט שנה וחצי בכדי לחזור לחיים, לשוב ולהרגיש הנאה מאוכל טעים, מסרט משעשע, מספר משובח, מסקס.

"יש בי אהבה והיא תנצח"

היום אני יכול להגיד שאני שוב מוכן לאהבה. הפצע בלב כבר הגליד ולמרות שהוא עוד שם,  אני מרגיש שיש בי אהבה והיא תנצח. אני רוצה למצוא את זו שאוכל להעניק לה את אהבתי ולזכות באהבתה.

באתרי ההיכרויות מופיעה השאלה "מה למדת מקשרים קודמים?". אז מה שאני למדתי הוא שצריך לדעת למצוא את שביל הזהב בין התמסרות ואהבה טוטאליות לבין הזהירות הנדרשת בכדי להגן על עצמנו מפני התרסקות. אני מאחל לעצמי שיום אחד אראה אותה איפשהו: ברחוב, בחנות ספרים, בפאב או על דרגנוע ואדע שזו היא. וכשאגש אליה – היא תדע שאני הוא האיש.

ואם, חלילה, יתברר לי שגן העדן שוב מאיים להפוך לגיהנום, אני מקווה שיהיה לי את הכוח לברוח מכוח המשיכה האדיר של האהבה.

 

האימייל של אלעד