בזכות פייסבוק הכרתי אח שלא ידעתי על קיומו

אמרתי לו שהוא מאוד מזכיר לי מישהו קרוב אליי. כששאל את מי, עניתי - אותי. הוספתי בחיוך וירטואלי, "אולי יש לנו אותו אבא". הוא השיב בלי חיוך: "הכל יכול להיות". סיפור אמיתי

הוא פנה אל אחותי בפייסבוק. אותו שם משפחה, אותם פנים. היא התכתבה איתו תקופה מסוימת מבלי לשאול, מבלי להתעניין, מבלי לנסות לברר. אבל יום אחד היא ביקשה ממני לבוא לראות אותו, כן, אולי היא חשדה, אבל לא רצתה לדעת.

 

בשנייה שראיתי אותו ידעתי שמשהו לא בסדר. משהו לא הסתדר לי, לא יכול להיות.

 

אמרתי לאבא שלי את שמו של הבחור באתר, שיבוא לראות אולי הוא מזכיר לו מישהו. תגובתו היתה מוזרה, מוזרה מדי. בזמנו לא הבנתי למה, גם עכשיו אני לא לגמרי מבינה.

 

עברו ימים ושבועות, הפנים שלו מול עיניי, המבט הזה המוכר יותר מדי. לא חשדתי, אבל כן רציתי לדעת.

 

פניתי אליו, דיברנו על נושאים כלליים, כלליים מדי. לא יכולתי להמשיך כך, אני כן רציתי לדעת.

 

אמרתי לו שהוא מאוד מזכיר לי מישהו, מישהו קרוב אליי. כששאל את מי, עניתי - אותי. הוספתי בחיוך וירטואלי, "אולי יש לנו אותו אבא".

 

התשובה הרצינית, ללא החיוך, "הכל יכול להיות", לא איחרה לבוא.

 

התחלתי לחשוד, אבל עדיין רציתי לדעת.

 

ידעתי שהוא לא יחלוק איתי דבר, לא יספר, לא ישתף. בכל זאת מפרידות בינינו לא מעט שנים. אז אמרתי אני, מתוך הרגשה פנימית, מבלי להכיר את האמת, "אתה יודע, אני שמחה שאנחנו אחים".

 

"גם אני".

 

שתי מילים, אותן שתי מילים שגרמו לי לדעת.

 

נפגשנו. בדיעבד התברר לי שיש לו שם משפחה אחר, אב חורג שאימץ אותו כשהיה תינוק. הוא לא הכיר את אבי מעולם, אבל הוא דומה לו, במחוות, בהתנהגות, במבט. המבט הזה שאני מכירה כבר 22 שנים.

 

עכשיו כבר ידעתי את מה שכל כך רציתי לדעת.

 

בהתחלה הוא הכחיש, אחר כך שתק

דיברתי עם אבי, סיפרתי לו שאני יודעת, יודעת שיש לו בן. בהתחלה הוא הכחיש, אחר כך שתק, מנע ממני מלספר לו על אחי ועל חייו. מנע ממני לספר לו שהילד שלו גדל עם אב חורג, שמגיל קטן הכריח אותו לקרוא לו בשם פרטי, בעוד אחותו הצעירה ממנו בשנתיים קראה לו אבא.

 

מנע ממני מלספר לו שלאורך השנים הילד שלו תהה מדוע אביו הביולוגי לא מתעניין בו.

 

מנע ממני לספר לו עד כמה הילד שלו דומה לו.

 

אבל הוא לא מנע ממני מלשמוע שמבחינתו האדם הזה הוא זר - זר לו וזר לנו.

 

הוא לא מנע ממני מלדעת שלעולם לא ירצה להיפגש עם הילד שלו, כי הוא לא נפגש עם זרים.

 

יש לי אח, אח חורג שלא הכרתי, שאינני מרגישה אליו קרבה, אינני מרגישה אליו דבר.

 

יש לי אבא, שאני אוהבת, אדם טוב לב, רגיש, שתמיד מוכן לתת מעצמו לאחרים.

 

יש לי אח, אח חורג שלא הכרתי, שמחפש את הקירבה ומתעניין באביו.

 

יש לי אבא, שאני אוהבת, אדם טוב לב, שמתכחש לבנו.

 

 

ואני, אני רק שואלת את עצמי למה רציתי לדעת, את מה שעדיף היה שלא הייתי יודעת לעולם.